לכל תרבות יש סיפורים ואגדות שעוברות במסורת על סיפור בריאת העולם. שבעת ימי הבריאה, אלים הבוקעים מביצים או אלים המגלפים את יציריהם באבנים. את המאייר נדב הלוי, עניין מאוד סיפור בריאת העולם על פי המיתולגיה הבבלית ויצר ספר אקורדיון שכולו הודפס ידנית בדפוס משי כפרויקט הגמר שלו בבצלאל.
הקדמה
לפני שניגשים לצפות בפרויקט כזה, מחוייבים לקרוא ולהכיר קצת את מיתוס הבריאה בתרבות הבבלית, חסכנו לכם את העבודה:
“במרכז העלילה העיקרית עומד המאבק בין תיאמת, הים הקדמון, אם כל חי, ובין מרדוך. תיאמת שואפת לשמר את העולם במצב של תוהו ובוהו ומייצגת את הכוחות הסטטיים והשמרניים בעולמנו;
מרדוך והאלים הצעירים הם נציגי הכוחות המהפכניים והדינמיים. למרבה הפרדוקס, מרדוך, אשר יצא לקרב בתיאמת בשמם של כוחות דינמיים, מכניס ארגון וסדר בעולם התוהו ובוהו;
הוא מכונן את סדר העולם החדש על גופתה של תיאמת המובסת. כך אפוא מציע המיתוס מודל לוגי, שבאמצעותו מיישב האדם את הסתירות בהווייתו:
משעולה לשלטון הכוח הצעיר, המהפכני, הוא מכונן משטרו על חורבות המשטר הישן, והתהליך חוזר חלילה”.
“הפרויקט שלי הוא ספר קונצטרינה מאוייר אשר הופק בדפוס משי ומספר את מיתוס הבריאה הבבלי. הוא מציג פרשנות ויזואלית חדשה לפנתאון האלים השומרי ומלווה בתרגום האיכותי של ש. שפרה ויעקב קליין, מתוך הספר ׳בימים הרחוקים ההם׳ של הוצאת עם עובד”.
איך התגבש הקונספט?
״בשונה מהרגיל, הפרויקט התחיל מהטכניקה ולא מהנושא. בשנה האחרונה התנסיתי לא מעט בשיטות דפוס מסורתיות ודפוס הרשת תפס אותי, פשוט לא יכולתי להפסיק. ידעתי שעלי לבחור נושא שכמו הטכניקה, יהיה בעל חשיבות היסטורית ותרבותית. מאחר ואני חובב מיתולוגיה, בחרתי בסיפור הבריאה הבבלי.
המיתולוגיה המסופוטמית לא זכתה לפרשנויות מודרניות רבות והיא לא מוכרת מאוד בתרבות היהודית, על אף הזיקה וההקבלות הרבות שלה לתנ”ך. זו הייתה הזדמנות נהדרת להפנות את תשומת הלב לטקסט המדהים הזה ולתת לו את הכבוד המגיע לו״.
מה היו מקורות ההשראה?
״התבוננתי הרבה בספרי האומן של הוצאת סדנת ההדפס ירושלים, וספרים מיוחדים של הוצאת Nobrow תוך מחשבה על התבליטים המסופוטמיים ולוחות החרס עליהם נכתב הסיפור ביתדות. חשבתי על הספר כציר זמן ארוך, כמו קיר במקדש שהציורים עליו עברו כבר את חצי הדרך להשטחה הירוגליפית.
רציתי ספר עם קצת מהמשקל המונוליטי של האמנות המסופוטמית וקצת מהצבעוניות והקומיקס של תרבות הפופ העכשווית. אפשר לומר שיש בעבודה מאבק בין אלים מיתולוגיים וסגנונות עיצוב. הטקסט כולו נכתב ידנית בהשראת ספרי תנ”ך עתיקים וגופן פרנק ריהל״.
איזה שלב היה לחוץ במיוחד, ובאיזה שלב נהייתה הקלה?
״הלחץ ליווה אותי לאורך כל הדרך! בהדפסת רשת לא כל כך יודעים מה ייצא, זה עניין של ניסוי וטעייה. אני יכול להעיד על רגעי ההקלה הקסומים שבהם הרמתי את הסקוויג’י ומסגרת הרשת וראיתי שההדפס הצליח ואין צורך לנקות ולהתחיל מההתחלה. לפעמים היו לי דמעות של התרגשות.
אבל ההקלה הגדולה ביותר הגיע כאשר לחצתי את הידית של מכבש הדפוס, חתמתי את כותרת הספר על הכריכה והעבודה הושלמה״.
מה לקחת איתך מהתהליך הארוך של הפרויקט לחיים שאחרי?
״לוחות זמנים, תיעדוף ולדעת מתי להפסיק״.
מי הנחה את הפרויקט, ועד כמה ההנחיה השפיעה עליו?
״להב הלוי. לא יכולתי לבקש מנחה יותר טוב. הוא ידע בדיוק מתי לתת לי את החופש לעבוד ועל מה להתעקש. הוא עזר לי להתמקד על העימוד, הפורמט והטיפוגרפיה שהיא הסיוט הכי גדול של המאיירים. יש לו גם הרבה אנקדוטות מעולם העיצוב שהעלו בי חיוך ונתנו לי כוח להמשיך לעבוד״.
האם יש תוכניות לחיים שאחרי התואר?
״עבודה מתגמלת ופנאי לאמנות והתפתחות אישית. תמיד הייתי אדם של מסגרות ואני לא באמת רוצה להשתחרר מהן, אני רק מקווה שיהיה לי מספיק זמן לשרת את עצמי ואנשים שחשובים לי״.
איזה טיפ תיתן לסטודנטים שעולים לשנה ד׳?
״שימו דגש על התהליך בעבודה, בעיקר על המעבר בין דיגיטלי לפיזי ולהפך. זה קל לחכות לרגע האחרון כדי לקבל החלטות משמעותיות של הפקה, אבל בסופו של דבר זה קצת מבאס לעבוד על עיצוב רק כדי להדפיס אותו מהר ולגלות שהוא נראה יותר טוב על מסך. תבדקו את כל האופציות. לפעמים זה מעצבן, אבל זה שווה את זה״.
נדב הלוי – אנומה אליש
תערוכת הבוגרים של בצלאל
קמפוס הר הצופים, ירושלים
18.07.2019-2.8.2019
בעוד שבוע בדיוק יפתח בניו־יורק לראשונה מוזיאון הפוסטרים שחוגג את הפורמט המופלא – Poster House. מדובר במוזיאון הראשון בארה״ב שחוגג את הפורמט המופלא. רגע לפני שהוא יפתח לקהל הרחב, קיבלנו הצצה ראשונה בפתיחת העיתונאים וכמה טעימות מהעתיד.
פסטיבל OFFF נחשב לאחד מהמובילים בעולם ומתקיים כבר כעשרים שנה בברצלונה. הפסטיבל קורא לכל מי שרוצה ללמוד, להשתתף ולקבל השראה – להצטרף למסע של הרצאות, סדנאות ודיונים. בשנים האחרונות, הפסטיבל החל ליצור שלוחות בערים מרכזיות נוספות בעולם. הפסטיבל בגרסתו התל־אביבית הוא היחיד חוץ מברצלונה שהצליח להתקיים כבר מספר פעמים. הפסטיבל מושך אליו קהל לא רק מהארץ וממקם את קהילת המעצבים הישראלית על המפה העולמית.
בלה פוטשבוצקי, מאיירת ומעצבת גרפית, הצילה צמחים לחברים, והפכה את התחביב לספר – ׳גינה להשכיר׳ – מדריך מקיף בצורת ספר מאויר וקליל במסגרת פרויקט הגמר בשנקר לפני שנתיים. במקום ללכת על קמפיין מימון המונים קלאסי כפי שעושות מאיירות רבות, הגיעה פניה מהוצאת מודן להוציא את הספר לאור בהפצה רחבה. ראיון אורגני על ההבדלים בין הספרים והתהליך שעברה עם הפרויקט.
Uncoated הוא מגזין עיצוב חדש וקיצוני, במטרה לחשוף יוצרים ויוצרות מרתקים, תחומי יצירה נישתיים ולהטיל ספק על הגבולות שבין עיצוב, אמנות, אנימציה ואיור.
