תפריט
״רוסלקה״ של הבמאי והמעצב סטפנו פודה היא אירוע תרבותי מהחשובים שקרו בישראל, ועתידה להשפיע על הפקות מקומיות. פודה משתמש בכל הכלים האמנותיים העומדים לרשותו, ומעצב חוויה שנשארת איתך גם הרבה אחרי שהיא מסתיימת.
התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון פותחת את הנגינה באופרה כשהמסך סגור. היא ממשיכה כך דקות ארוכות בעלטה כשהמנצח דן אטינגר מנפנף בידיו בחדות. החלטת הבימוי הזו של סטפנו פודה נותנת לדמיון לפעול ולייצר דימויים משל עצמו. התזמורת מותחת חזק את הקפיץ ומייצרת ציפייה דרוכה לקראת הבא עלינו לטובה בשלוש שעות ורבע של ״רוסלקה״, האופרה מאת דבוז'ק. ברקע, מאחורי המסך, נשמעים קולות של צליפות.
המסך נפתח בבת אחת כשלהקת המחול ׳ורטיגו׳ יחד עם רקדנים מצרפת ואיטליה, לבושים כנימפות, עירומים ומכוסים בבד חצי שקוף, צולפים על פני המים ומייצרים אדוות מרהיבות.
כדי לייצר את המראה המהפנט מולנו, צוות ההפקה בנה בריכה מחוממת, הדביק את הפיאות של הנימפות עם דבק מיוחד נגד מים (שיורד במערכה השנייה וחוזר במערכה השלישית), והזמרים והזמרות שרים כשקולם נבלע בתוך המים. הכוריאוגרפיה שלהם לכל אורך האופרה היא אלמנט עיצובי מרכזי, עד כדי כך שקשה לדמיין את הבמה בלעדיהם. כשהמתח מתגבר הם נצמדים לדמות, מסתובבים סביבה, מרימים אותה, מסתירים. הרקדנים משמשים כפסלים חיים, המשך ישיר של הידיים המופיעות לכל אורכה.
על העיצוב המהפנט אחראי סטפנו פודה, שמלהטט בין בימוי, עיצוב תפאורה, עיצוב תלבושות, כוריאוגרפיה ותאורה. זו ההפקה השלישית של פודה באופרה הישראלית: לפני שנה וחצי הציג את ׳סיפורי הופמן׳, וב-2017 את ׳פאוסט׳. עיצוביו מאופיינים במראות סינמטיים, עם השראות מתולדות האמנות, פסלים מונומנטליים, ציורי דת ופלטת צבעים של אפור, שחור, אדום ולבן.
סטפנו פודה הוא מהבמאים וממעצבי הבמה המוערכים והטוטאליים. הפעם הוא לקח את ההפקה לקצה, וכהרגלו בקודש יצר עולם אסתטי מובחן היטב, כזה שמנתק אותך לחלוטין לכמה שעות מהמלחמה שבחוץ.
"רוסלקה" היא אופרה העוסקת בסיפור של בת הים המתאהבת בבן תמותה מעל פני הים, אך לא יכולה לממש את אהבתה. שד המים (האיש המזוקן) מזהיר אותה שבני האדם בוגדניים. היא פונה אל המכשפה יז'יבבה (קרחת בלבוש שחור) שנותנת לה שיקוי המאפשר להתאחד עם אהובה הנסיך. הבמה תחומה בקירות גבוהים עד התקרה, עם חלונות קרים מכוסים אדים ותאורה עמומה בצבעים אפורים. זוג ידיים מפוסלות תלויות מעל בפוזיציה של תחינה, ומשנות את הקומפוזיציה שלהן במהלך המערכה הראשונה. פודה משתמש בשליש הקרוב לבמה, לעומת ״מאדאם באטרפליי״ שהשתמשה בכל עומק הבמה (ועשתה זאת בחוכמה).
במערכה השנייה העניינים מסתבכים כשעוברים לעולם בני האדם: הזוג המאוהב עומד להתחתן, אך היא אילמת, דבר הנגזר אליה בעקבות השיקוי המסתורי. הנסיך מאבד את הראש ומפלרטט עם הנסיכה הזרה. שד המים ממליץ לה לנטוש אותו, ולאחר דחייתו של הנסיך הוא מחזיר אותה אל האגם.
עם תחילת המערכה יורדת לה באיטיות תפאורה שחורה ומבריקה המכסה את החלונות הבהירים, בתוכה חריצים הנראים כמו לוחות PCB חשמליים. הקירות כוללים גופי תאורה שמתוזמרים לפי המוזיקה. המראה עתידני והתלבושות בהתאם – שחורות, אדומות ולבנות, כדי לייצג את בני התמותה כאנשים בוגדניים ורעים. על בריכת הרצפה ניצבת במה מוגבהת, שחורה ומבריקה.
במערכה השנייה בני המלוכה רוקדים זו עם זה, ומאחוריהם התאורה המוטמעת בקיר מתוזמנת בדיוק מושלם למוזיקה המתנגנת מתחתיהם. האם נותרתי פעור פה? התשובה היא כן.
לעיתים הבחירות העיצוביות של פודה מעט תמוהות: למה הקירות בתוך הארמון בפאטרנים של לוחות חשמליים? מה משמעות התאורה העתידנית?
ברגעים מסוימים באופרה הן נראות כמו אסופת גחמות עיצוביות שמתחברות לעולם החדש שהוא יצר, בלי צידוק קונספטואלי מוצק.
במערכה השנייה בני המלוכה רוקדים זו עם זה, ומאחוריהם התאורה המוטמעת בקיר מתוזמנת בדיוק מושלם למוזיקה המתנגנת מתחתיהם. האם נותרתי פעור פה? התשובה היא כן.
במערכה השלישית רוסלקה נכנסת חזרה אל הנוף הקפוא מהמערכה הראשונה ופוגשת ביז'יבבה המכשפה שמתריסה נגדה, ומפצירה בה לרצוח את הנסיך שבגד בה. רוסלקה מסרבת, ומאז שנעלמה הוא חולה. שד המים כועס על בני התמותה, פורץ מן הרצפה ורודף אחריהם. הנסיך מחליט לחפש אחריה, מוצא אותה, היא מנשקת אותו והוא מת בזרועותיה.
הפעם, פסלי הידיים מונחים על הבמה בפוזיציה של כניעה וטביעה במים, הנימפות שרועות לידן.
העיצוב הגרנדיוזי של סטפנו פודה לא עולה על עוצמת המוזיקה המתנגנת, אלא מתכתב איתה באופן ישיר. היצירה של דבוז׳ק היא מהאופרות היפות ששמעתי, יש בה כוח וחמלה, זעם ותשוקה, תוגה וחוסר אונים. הזמרים והזמרות עושים עבודה מצוינת על אף האתגרים הטכניים הרבים. לאורך שלוש שעות ורבע היא מרתקת, ומהווה אירוע יוצא דופן בתקופה של חרמות תרבותיים על ישראל ברחבי העולם.
״רוסלקה״ היא בין ההפקות המורכבות ביותר שעלו בישראל, לא רק באופרה הישראלית. הקמת בריכה בתוך אולם, שירה אופראית בתוך מים, חילופי תלבושות ופאות מורכבים, תאורה מתוזמנת היטב. אלו הפקות שאנחנו רגילים לראות מעבר לים, לא כאן. ״רוסלקה״ היא אירוע תרבותי שישאר איתי עוד הרבה שנים קדימה, ואין ספק שתשפיע על הפקות מקומיות למתיחת קצה גבול הבמה.
תודה ליונת וערן מרגלית מהאופרה הישראלית.
עורך ראשי ומייסד־שותף של מגזין אנקואטד. מעצב חווית משתמש, אוהב לחפור בחנויות תקליטים, לצלם באנלוגי ולספר לפני כולם על דברים מעניינים.
הרשמה לניוזלטר ←
קבוצת הפייסבוק שלנו Secret Uncoated כוללת יופי של ממתקים המתעדכנים על בסיס יומי, עם מלא אנשים טובים ←
עורך ומייסד
טל סולומון ורדי
לונדון
דורין שוורצמן
ניו־יורק
שירה סרי לוי
נועם אוחנה
נגה כהן
הפונטים באתר בחסות
פונטף – מטבעת אותיות
מגזין Uncoated מטשטש את הגבולות שבין עיצוב, אמנות, אנימציה ואיור.
Uncoated magazine blurs the lines between design, art, animation, and illustration.
ווהו! נרשמת לניוזלטר שלנו בהצלחה!
המלצה:
קבוצת הפייסבוק שלנו Secret Uncoated כוללת יופי של ממתקים המתעדכנים על בסיס יומי, עם מלא אנשים טובים ←
