אני רוצה את זה רומנטי – שקד בשן

״אני רוצה את זה רומנטי״ של שקד בשן הוא פרויקט הגמר שלה במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, העוסק במיניות נשית, בגוף ובושה. במהלך העבודה על הפרויקט, ראיינה שקד 20 נשים בנושאים אלו, וערכה את הממצאים לכדי ספר, מאויר היטב יש לציין, החושף את הדבר שכולם מתביישים לדבר עליו.

אני רוצה את זה רומנטי - שקד בשן

איך התגבש הקונספט?


״זה היה תהליך די מורכב, שהתחיל עוד בחופשת סמסטר לפני שממש התיישבנו לעבוד על הפרוייקט,

תמיד היה לי עניין מוזר בהתבגרות נשית ובגוף, ועיסוק אובססיבי כלפי וסת. הלכתי לחנות יד שנייה וקניתי כל מיני ספרי התבגרות, ׳איילת מקבלת׳ ו׳צאי מזה׳, שאני גדלתי עליהם. וגם ספרים ישנים יותר שהיו בעיניי הזויים.

במהלך ההנחייה זה התרחב, ניסינו לחשוב על משהו שרלוונטי לי לעכשיו, לא רק לגיל ההתבגרות. האמת שלא היה לי קל כ״כ להגיע לנושא של מיניות וסקס. זה הביך אותי 🙂״

אני רוצה את זה רומנטי - שקד בשן

והיום, בעידן שלכל אחת יש סמארטפון משוכלל, אפליקציות דייטינג ודפדפן בגלישה נסתרת, איך זה שונה מהתקופה שהיית נערה?

“אני חושבת שזה פחות קשור באפליקציה או טכנולוגיה. הכוונה יותר לתחומי עניין. ספר שמיועד לגיל 10-15? או ספר שמיועד לגיל 18-20? התוכן שונה. למרות שאני כן חושבת שזה עניין נזיל, כל אחד מתבגר בשלב אחר.

התחקיר התחיל מכל מיני מילים גדולות כמו ״טאבו״ ו״בושה״, על מה אני לא מדברת? עם מי אני כן מדברת ועם מי לא? למה אני מתביישת לדבר על דברים האלה?

מאוד לא רציתי להטיף, רציתי לבחון ולחקור, סה״כ זה נושא שמאוד העסיק אותי, אבל התביישתי שהוא מעסיק אותי. אבל, כל הזמן אמרתי לעצמי, ״אני לא רוצה להיות הבחורה הזאת שעושה פרויקט על סקס״, לא רציתי את הפרובוקציה. נורא הביך אותי ה״מה יגידו״, ואולי יפרשו לא נכון? לקח קצת זמן עד שהחלטתי שאני הולכת על זה עד הסוף.

בשלב הזה קראתי כל מיני ספרים: ״מונולוגים מהואגינה״ הנפלא, ויש את ״הפלא שם למטה״ שהוא קצת יותר מדריך קלאסי, ויש את ״ערות״ שהוא שונה ממה שרציתי לעשות אבל אי אפשר לא להתייחס אליו.

חיפשתי איפה אני בתוך השיח הזה. ישבתי עם חברה, והעלנו רשימה של נושאים שמביך אותנו לדבר עליהם. ואז הלכתי וכתבתי כל מיני שאלות על כל נושא כזה. בהתחלה ישבתי עם חברות וראיינתי אותן עם השאלות האלה שכתבתי, ורק אח״כ קיבלתי את האומץ לפנות לבנות זרות. שם התחיל להצטבר תוכן, ועלו שאלות של מה עושים ואיך מעצבים”.

אני רוצה את זה רומנטי - שקד בשן

יכולה לתת דוגמא לשאלות שעלו?

“הכי פשוט, ״את מאוננת?״. זה נשמע לי כמו שאלה שהיא פרובוקציה. אבל זה גם שאלה שהיא הכי כאילו… למה שלא נדבר על זה?”

איזה עוד שאלות?

“אולי פחות שאלות, יותר נושאי שיחה. דימוי גוף. שיער גוף וערווה, מציצות וירידות, ריח מאיבר מין, פחדים בסקס, טינדר, אורגזמות”.

אני רוצה את זה רומנטי - שקד בשן

ומה מתוך זה נכנס לספר? איך ערכת את התוכן?

“את כל השיחות האלה הקלטתי ותימללתי, ותוך כדי התמלול סימנתי לי את מה שמעניין. יש דברים שהם ממש סיפורים, ויש דברים שהם יותר מחשבות או תהיות, ויש מקומות שזה ממש שיחה, ויש מקומות שזה שאלות. זה קשה. כן חזרתי לרשימת נושאים הראשונה שכתבתי, וכן ניסיתי לייצר איזשהו רצף מ׳הקל לכבד׳, אבל זה כל הזמן השתנה”.

אז התוכן קיים וערוך, מה השלב הבא? באיזה שלב הבנת שזה מתגבש לספר, בהתחלה או בסוף?

“זה היה ביחד, התוכן לא ממש היה קיים וערוך בעצם. היו לי קטעים של שיחות, התחלתי ממה שהיה לי קל יותר לעבוד איתו. היה קובץ אינדיזיין די מבולגן, סימונים כאלה של מה אמור להיות, ולאט לאט זה התמלא. כשזה התמלא הבנתי לאן זה הולך – גם הבנתי מה אפשר להוריד או איפה צריך להוסיף.

החלק האיורי הגיע הכי אינטואטיבי. אני הכי אוהבת לצייר בטושים, כאלה של ילדים. הדמויות מבחינתי הן ׳אף אחת וכל אחת׳, והסגנון גם קצת ילדותי או חמוד. אני חושבת שזה מה שאיפשר לי לדבר ממקום מאוד ראשוני וכנה, האיורים זה סצנות סקס, כן? אבל הן לא פרובוקטיביות, לא מביך מדי להסתכל עליהן.

בהתחלה היו ציורים בוורוד ואדום, גם ילדותיים אפילו אותו בימוי של סצנה, ההבדל היה שזה היה קווי מתאר ולא משטחי צבע. ואח״כ כבר הורוד הפך להיות צבע גוף, וזה הגיע לגירסא הסופית שלו. יש להם אופי של סקיצה, הם איורים די מהירים”.

למה דווקא ספר? מתי בתהליך התגבשה ההחלטה על הפורמט?

“זה קצת משהו שרציתי מההתחלה, כן הייתה מחשבה על פנזינים כפורמט שמאפשר אולי שיח מתמשך (גליונות שיוצאים כל הזמן לעומת ספר שקוראים פעם אחת), וגם מחשבה שחלפה מהר על פעולה ברשתות חברתיות (לשבור טאבו). אבל הרגשתי שספר מייצר מרחב אינטימי ובטוח יותר. בלי טרולים שמגיבים ומרדדים את השיח, ובלי שיפוטיות. הרגשתי שספר יכול לרכז בתוכו מגוון של דעות ומחשבות באופן שהוא מכבד ויכול לעורר הזדהות ואמפטיה. זה קצת מופשט להסביר למה, אבל זה פשוט הרגיש לי נכון יותר”.

ספרי על ההנחייה של איל זקין, במה היא תרמה לפרויקט, מה הוא עזר לך להבין?

“איל היה שותף מלא לכל התהליך. הוא זה שדחף אותי לבחור בנושא לפרוייקט ולהבין שזה נושא מעניין וחשוב, בזכותו עשיתי פרוייקט הרבה יותר גדול ממה שדמיינתי. הוא עזר לי לבחור בפורמט המתאים, לדייק ולחדד את העיצוב כל שבוע מחדש, לייצר רצף דפדוף ורצף קריאה. הוא גם קרא את כל הספר ומכיר את כל הקטעים, השיח בינינו היה תוכני ועיצובי. הוא ידע גם להתעקש איתי ולהיות קשה, אבל גם לפרגן ולהרים”.

יש פה ממתקים רציניים

למה את חייבת להרוס. צילום: בן פלחוב
untold

סוכריות עטופות בערפל

שולמית פרבר מתכנתת ביום ומאיירת בלילה. את הקלאש בין שני העולמות היא מזקקת לקטעי קומיקס קצרים, מצחיקים ונוקבים שעולים לפייסבוק ולאינסטגרם תחת השם ׳למה את חייבת להרוס׳. לאחר 4 שנים במחוזות הוירטואלים, הוזמנה להציג בכולי עלמא את תערוכתה הראשונה. ראיון על כל מה שמסביב ומתחת להייפ המוצדק.

קרא עוד »
מיכל פוקס
untold

על מה שכרוך בספר

החלל הקטן בגלריה אלפרד, מואר רק באור שמש מהחלונות הנמוכים, מתמלא לאיטו באנשים. הם תופסים מקום ליד השולחנות הארוכים, שולפים מהתיק רשימה ארוכה של ציוד: ניירות, משקולות, סרגלים, נרות… כל אלו התכנסו כאן לשם סדנאת כריכה ללא דבק עם האמנית מיכל פוקס.

קרא עוד »