בזמן שהוליווד שועטת קדימה עם אפקטים ממוחשבים, סימון וייס בונה עולמות שלמים בקנה מידה קטן עם צוות בברלין, ובתוכו נציגות ישראלית משמחת – גלי בליי.
מעצב המיניאטורות והאביזרים, שעבד עם ווס אנדרסון על הסרט ״העוקץ הפיניקי״, מחזיר את הקסם למלאכה הפיזית, שהופכת לסצנה קולנועית מרהיבה. וגם – מדוע יש שלטים בעברית בסרט?
״העוקץ הפיניקי״, סרטו החדש של ווס אנדרסון, עוסק באיש עסקים עשיר ושנוי במחלוקת, ז'אז'א קורדה, השורד מספר ניסיונות התנקשות ומחליט למנות את בתו המנוכרת, ליזל הנזירה, כיורשת היחידה. כדי להבטיח מימון לפרויקט השאפתני שלו, שמטרתו לשנות את התשתית של פיניקיה, קורדה יוצא למסע עם ליזל והמורה הפרטי שלו כדי לשכנע קבוצה של משקיעים אקסצנטריים לממן את התוכנית.
ווס אנדרסון ידוע כאחד הבמאים הבודדים שעובד עם צוות כמעט קבוע מסרט לסרט – מהשחקנים ועד אנשי ההפקה. סיימון וייס (Simon Weisse), ממעצבי המיניאטורות והפרופס הבכירים בעולם, התחיל לעבוד איתו בסרט ״מלון גרנד בודפשט״ (2014), לאחר שסטודיו Babelsberg המליץ עליו כשהבמאי חיפש מעצב מיניאטורות.
מאז ועד היום עבדו יחד בכל אחד מסרטיו, כולל ״אי הכלבים״, ״הכרוניקה הצרפתית״, ״אסטרואיד סיטי״ ועוד. מרבית מעבודותיו יחשפו שוב בתערוכה Wes Anderson: The Archives שתיפתח בנובמבר הקרוב במוזיאון העיצוב בלונדון.
בסרט ״העוקץ הפיניקי״ סיימון וייס עיצב יחד עם הצוות בברלין מיניאטורות של עננים, מטוס קטן ושתי גירסאות של הסכר המרכזי בגודל 6.5 מטר רוחב ו־4 מטר גובה – אחד לצילום והשני לפיצוץ, שלקחו 10 שבועות לבנות אותם, רגע לפני תחילת הצילומים.
לסכר המיניאטורי המיועד לפיצוץ המים מתוכו היו שלושה טייקים, כשאליהם הצטרף לעבודה גרד נפצר (Gerd Nefzer), אחראי האפקטים המיוחדים בסרט, שזכה בשנים האחרונות בשלושה פרסי אוסקר על שני סרטי ״חולית״ ו־״בלייד ראנר 2049״. ״הוא באמת הטוב ביותר בזה,״ מספר וייס.
העבודה מתחילה עם ציורי סטוריבורד שנעשו ע״י טורלו גריפין (Turlo Griffin) בשיתוף פעולה עם המחלקה האמנותית של אדם שטוקהאוזן (Adam Stockhausen), המעצב האמנותי שעובד צמוד עם ווס אנדרסון בשני העשורים האחרונים. גריפין צייר את רישומי הסכר על נייר שחור עם גירים לבנים, וויקטור גיאורגייב (Victor Georgiev), מאייר קונספט ארט, הוסיף מעל את החלקים הצבעוניים.
״זה מסובך, כי אתה מקבל את הרישומים האלה והם נראים נחמדים. הם נראים ממש נחמדים. ואז אומרים, ׳הו, אתה צריך לבנות את זה׳. וזה לא קל, כי איך בונים את זה? פיזית, לפעמים זה כמעט בלתי אפשרי לבנייה. טוב שיש מישהו כמו טורלו גריפין לצייר את הדברים האלה,״ מספר וייס.
בצוות של סיימון וייס פועלת המעצבת גלי בליי, בוגרת המחלקה לצילום בבצלאל (2014) ובעלת תואר שני בעיצוב חברתי מהאקדמיה לעיצוב באיינדהובן, שהבינה שייעודה הוא לא להיות צלמת, אלא להשתמש ביכולות שרכשה כדי ליצור אנימציה. כיום, היא מפתחת את סדרת האנימציה Electric Water בשיתוף פעולה עם המכון ליונקים ימיים ביוון.
"הלימודים באיינדהובן עזרו לי לחקור ולהבין שאני רוצה לפעול כיוצרת דרך אנימציה בסגנון ריאליזם פנטסטי," היא מספרת. עם סיום לימודיה, החליטה ללכת בעקבות חלומה לעבוד עם ווס אנדרסון. היא עברה לברלין, שם נמצא סטודיו לבניית המודלים לסרטיו, וניסתה להתקבל אליו, אך סיימון סירב בנימוס.
לאחר שלוש שנים של התמדה, בליי הצליחה לשכנע את סיימון וייס, מנהל הסטודיו, לתת לה הזדמנות. טבילת האש הראשונה שלה הייתה בסרט ״המטריקס 4״ (2021). מאז היא חלק מהצוות, שמונה כ־15 פרילנסרים. "בגלל הניסיון שלי ביצירת קבצי תלת מימד, התפקיד שלי בצוות הוא לעתים קרובות תכנון ועיצוב המודלים במחשב לפני הבנייה הפיזית," היא מסבירה. ב־״העוקץ הפיניקי״ בנתה מודל ממוחשב של הסכר כדי להבין את המידות והפרופורציות שלו. "יחד כצוות יש לנו תשוקה לסטים מיניאטוריים ועיצוב פרופס, ואנחנו יכולים ליצור כל דבר שעולה על הדעת," היא מציינת.
בניית הסכר התחילה עם רישום תלת־ממדי של המודל, אך ווס אנדרסון רצה אותו יותר צר ב״פרספקטיבה שקרית״, כפי שהוא מציין בראיון. סיימון וייס והצוות הכינו מודל מוקטן כדי לראות איך זה עובד עם קלקר וקרטון – והתבוננו איך הוא נראה במצלמה. צעד אחר צעד הם מתקדמים בתהליך העיצוב.
כששאלתי על קנה המידה של המודל, וייס צוחק – הסכר עצמו ״מזויף״ ולא מנסה להתחקות אחר סכר אמיתי. ״יש לך ספינות, אבל הן הרבה יותר קטנות מהרכבות שנמצאות ברקע. זה עובד בתמונה. זה מאוד מוזר, אבל זה לגמרי מזויף מההתחלה ועד הסוף. הדבר החשוב היה לגרום לזה לעבוד בסרט,״ מוסיף וייס.
סיימון וייס והצוות שלו בסרט בנו לא מעט אביזרים: רימוני היד בצבעי שחור וצהוב; גלאי השקר; חרב פיפיות; פצצת דינמיט ועוד.
לא הכל הלך כמתוכנן. גלי בליי משתפת, ״האתגר הגדול ביותר בסכר היה שכל הדברים יזוזו ביחד בצורה אחידה. כלומר, הרכבת, הסירות, הרכבל והסכר עצמו. לכל אחד מהאובייקטים היה מנגנון מכני משלו, והכל היה צריך לעבוד בצורה מושלמת מול המצלמה. לקח קצת זמן עד שהכל עבד, נשברו כמה רכבלים בדרך שהתנפצו על הסכר. בסופו של דבר, אנחנו צוות שכל אחד מומחה בתחום שלו, אז אין פחד שלא יהיה פתרון, הכל תמיד איכשהו עובד.״
״בשבילנו, הדבר החשוב הוא לא המודל עצמו, אלא האפקט שזה נותן בסרט״
״בשבילנו, הדבר החשוב הוא לא המודל עצמו, אלא האפקט שזה נותן בסרט. אנחנו עובדים בשביל זה. המודל עצמו, אם הוא שבור, לא אכפת לי (צוחק). זה צריך להיראות טוב במצלמה. בגלל זה היו לנו שניים: היה לנו מודל אחד גדול בשביל הצילום הראשי שלא התפוצץ. בנינו מודל שני פשוט יותר בשביל פיצוץ המים. אני עדיין מקווה שהסכר הגדול יוצג בתערוכה במוזיאון העיצוב בלונדון, אבל לא יודע עדיין״.
״כשתסתכל מקרוב על הסצנה, תראה שיש לך מימין ומשמאל גונדולות על חוטים, זה היה כל כך מסובך. הן היו תלויות בערך 30 שניות ואז נפלו למטה. היינו צריכים לשים אותן שוב. זה היה מסובך. בסרט, אני חושב שבצד שמאל, הגונדולות פשוט נופלות למטה, אבל אף אחד לא שם לב,״ משתף סיימון וייס.
גלי בליי משתפת, ״האמת שהחבאנו בתוך הסכר, בכניסה לתעלה של הרכבת, בובת חזיר קטנה. אף אחד לא שם לב אליה עד שהבת של ווס אנדרסון הגיעה ליום צילומים הכי קריטי של הסכר ומצאה את החזיר. כמובן שהיא קיבלה אותו במתנה! בסרטים אחרים אנחנו כמעט תמיד מחביאים R2-D2 מ־׳מלחמת הכוכבים׳״.
סיימון מגלה, ״ז'אז'א קורדה, יזם שהולך לחלק מסוים בעולם, מרמה בעיסוקים שלו ועושה עסקאות מוזרות. הוא בונה נהרות וסכרים וקווי רכבת ומנהרות, וכל המקומות השונים האלה שבהם הוא עבד – משולבים בתוך המודל הזה. יש לנו מפעל עם ארובה מעשנת. אז יש לך את כל התערובת הזו של טבע ונופים תעשייתיים שהיוו את ההשראה למודל. אם תסתכל מקרוב על כל זה, זה לא יכול לעבוד. זה לגמרי מזויף מההתחלה ועד הסוף, אבל זה נראה טוב!״
״זו שאלה מעניינת, כי לפני 20 או 25 שנה, חשבתי שכל זה יגמר, לא יהיו יותר מיניאטורות בסרטים כי אתה יכול לעשות הכל באופן דיגיטלי. אבל זה מאוד מוזר, מאז ווס אנדרסון ואפילו יוצרי סרטים אחרים, 10-12 שנה, הם רוצים לחזור לזה שוב, להשתמש במיניאטורות לאפקטים חזותיים בימינו.
יש לנו קבוצה קטנה מאוד בחברה שלנו. אנחנו לא באמת לוקחים אנשים חדשים. זה קורה לפעמים והם באמת צריכים להיות מחוננים בבניית דגמים, אבל זה לא קל בימים אלה כי אתה עושה הכל על המחשב והרבה אנשים חושבים שהם באים לסדנה שלנו ושאנחנו יושבים מול מסך ואני אומר – ׳לא, אתה צריך להתלכלך׳.
מה שמעניין אותי זה השילוב של כל זה. יש לך טכניקות ישנות, טכניקות חדשות, אפילו הצד הזה של AI מעניין. נצטרך לראות מה אנחנו יכולים לעשות עם זה. אני לא מפחד מזה. זה פשוט מעניין ואף אחד לא באמת יודע לאן זה הולך.
אנשים צעירים צריכים להיות סקרנים ומתעניינים קצת מכל דבר, ואז אחרי קצת זמן אתה יכול לבחור את הצד שלך. אולי צד אחד אתה יותר מתמחה בו אם זה ציור או בנייה. אני חושב שאתה לא יכול להגיד מההתחלה ׳אני רוצה לעשות את זה׳. אתה צריך לעשות כמה דברים ואז אחרי זמן מה אתה אתה בוחר״.
״הוליווד היא בעיקר טלוויזיה ורוב הסרטים עברו לג'ורג'יה, לאטלנטה. זה מאוד מוזר, רוב הסרטים באמריקה מצולמים באטלנטה. בהוליווד אני יודע שיש חברה אחת שנשארה בלוס אנג'לס שעובדת עם מיניאטורות. הם עשו את כל הסרטים כמו Tenet, כמו Inception ואיפה שאתה מוצא מודלים, ואז יש לך עוד חברה טובה מאוד בניו זילנד, Weta FX, הם עשו הרבה יצורים עבור ׳שר הטבעות׳ והרבה מודלים כמו עבור ׳בלייד ראנר 2049׳.
לא נשארנו הרבה אנשים בעולם בנישה כזו. באירופה, אנחנו לא היחידים, אבל אנחנו נוכחים. אני מכיר אנשים די טובים באנגליה, אבל לפעמים הם קצת יותר מתמחים באנימציית סטופ־מושן, אז זה קצת שונה. כל הדברים שהם עושים הם קצת נחמדים ועדינים לילדים, ואולי אנחנו קצת יותר מציאותיים, אני לא יודע. אני מכיר כמה אנשים טובים בבודפשט וכמה אנשים בפריז. זו נישה. זה לא כל כך מבוקש, ובהפקות סרטים, כדי לגרום לנו לעבוד הם צריכים כסף.
אם במאי רוצה את זה, זו בחירה אמנותית שהוא עושה. לפעמים הם רוצים דברים מאוד מסובכים, אבל אין להם כסף. רק לפני שבועיים היה כאן סרט אירופאי והם רצו דברים מאוד מסובכים, אבל הייתי צריך להגיד ׳לא׳ כי אנחנו צריכים לשלם את שכר הדירה שלנו״.
סיימון וייס עבד עם הצוות שלו בשנה האחרונה על סרט עם במאי גדול שעדיין לא יכול לחשוף אותו, ומאמין שיחשף רק בעוד שנה.
במהלך צפייה ב־״העוקץ הפיניקי״, שמתי לב שהופיעו שני שלטים בעברית. הדבר עורר את סקרנותי, ובקרדיט התרגום הופיעה שמה של גלי בליי.
״בסרטים של ווס אנדרסון אף פעם לא ברור באמת איפה אנחנו גיאוגרפית. לפי הדמות הראשית שעליה הסרט מבוסס והסיפור ניתן להבין שהכל קורה איפשהו במזרח התיכון, ולכן הגיעו גם השלטים בעברית.
אריקה דורן, המעצבת הגרפית הראשית, מאוד נחמדה והעבודה איתה הייתה מאוד חלקה. הם ידעו שיש ישראלית שעובדת בהפקה ופנו אלי לתרגם כמה שלטים. הבעיה הייתה שבעברית הרבה דברים נהיים פוליטיים כשזה קשור לנושאים גיאוגרפיים. כמו למשל לתרגם את המילה – Settlement. הסברתי להם שהמילה הכי ישירה היא ׳התנחלות׳, אבל שיש לזה קונוטציה פוליטית מאוד בעייתית. בשלב הזה היא עירבה את המפיקים ובחרנו את המילה ׳התיישבות׳״.
ווהו! נרשמת לניוזלטר שלנו בהצלחה!
המלצה:
קבוצת הפייסבוק שלנו Secret Uncoated כוללת יופי של ממתקים המתעדכנים על בסיס יומי, עם מלא אנשים טובים ←
