אישה בונה ארץ – תמר קנובל

׳אישה בונה ארץ׳ של תמר קנובל היא עבודת וידאו וסאונד בעקבות התוודעותה לדמותה של עדה פישמן מימון – קרובת משפחה שלא הכירה, ופרויקט הגמר שלה בבצלאל.
עדה הייתה לוחמת למען זכויות נשים בתקופת קום המדינה, אישה דתייה, ממייסדות תנועת ׳הפועלות׳ וחברת הכנסת הראשונה מטעם מפא״י. בצוואתה ביקשה שלא ינציחו את שמה במפעלים ציבוריים, כך שדמותה נותרה עלומה ונשכחת. אוסף התמונות הפרטי שנמצא עם עזבונה היווה בסיס לשיחזורים המוצגים בוידאו כפרשנות ויזואלית לדבריה הבאים לידי ביטוי דרך הפסקול שמשלב קריינות, מזמור, וסאונד.

(הפעילו סאונד, הוא חשוב)

איך התגבש הקונספט?

״לקראת העבודה על הפרויקט ידעתי שאני רוצה לעסוק בנושא שהוא גם אישי וגם ציבורי. לדמותה של עדה מימון נחשפתי דרך ביוגרפיה מקיפה על חייה שיצאה לפני כמה חודשים (׳עדה פישמן מימון – מהפכנית׳ מאת פרופסור בת שבע מרגלית שטרן). מהקריאה בספר הרגשתי שגם במרחק הזמן והדורות, דבריה של עדה עדיין רלוונטים. היא בהחלט היתה אישה מהפכנית, והקדישה את כל חייה למען הגשמת מטרותיה – קידום מעמד הנשים בתקופת קום המדינה. יחד עם זאת, פרץ ועלה הנרטיב אודותיה ושהיה מנת חלקן של נשים בנות דורה. הנרטיב אודות הקושי להיות אישה פורצות דרך במרחב פעולה מוגבל להכעיס כי מבחינה מקצועית, הנשים יכלו להיות מורות בלבד ומאבקן הוגבל לכך שישוו את המאמץ שלהן בעבודה החקלאות לזה של הגברים. בלי אמונה עזה בערכי הציונות קשה להזדהות עם החלום על עבודה חקלאית.

המטרה שלי הייתה לשים דגש על הסטוריטלינג ולא על הביוגרפיה עצמה, אלא על הדרך בה אני מספרת. לא ניסיתי להיות נאמנה למציאות, רציתי להעביר את המציאות דרך פילטר אחר גם מבחינת הוידאו והסמלים וגם מבחינת הפסקול והקריינות, פילטר שיבליט את האופי המקצבי, המחאתי, שמזכיר דרשה בבית הכנסת בחלקים מסוימים (עדה היתה אישה דתייה רווקה שהחרדים החרימו) ושירה בשדה תוך כדי עבודה תחת השמש הקופחת״.

עדה פישמן מימון משמאל (קרדיט צילום: ביתמונה)

מה היו מקורות ההשראה?

״העבודה מניפסטו במוזיאון ישראל, אמנית הקול לורי אנדרסון, וקליפים של סולאנג׳״.

בפרויקט את עוסקת גם בעיצוב אופנה וגם בעיצוב מושן, מוזמנת לספר על הסימביוזה ביניהם

״חוץ מקריאה של כל כתביה של עדה מימון (ספרים, חוברות, מכתבים) וזיקוקם לקטע קול שמלווה את העבודה ב-voice over, ביקרתי ב-׳עיינות׳ – משק הפועלות הגדול שעדה הקימה להכשרה חקלאית לנשים והיום הוא כפר נוער. שם נשמר חדרה הפרטי כאתר זיכרון בו נחשפתי לאוסף התמונות האישי שלה המתעד את תנועת הפועלות ונשים עובדות את האדמה (את האוסף המלא ניתן לראות בארכיון ביתמונה, אוסף עדה מימון)״.

(הפעילו סאונד, הוא חשוב)

״החלטתי לעשות שיחזורים בוידאו דומם של תמונות מתוך האוסף שיש בהן אנרגיה חזקה ואווירה שבטית. ניסיתי להביא את העולם הזה אל זמננו – עולם חזותי ספק קיים ספק מומצא, אשר ביחד עם הפסקול התגבש אל תוך מניפסט אישי־פוליטי. רציתי שלשבט הנשי הזה תהיה תלבושת מיוחדת, סוג של בגדי חלוצות אבל עם טוויסט ולעטר אותם באיורים ובסמלים בעבודת ידי. פניתי ליעל שנברגר המעצבת מאחורי בית האופנה ׳אתא׳ מתוך רצון לשתף פעולה, היא מאוד התלהבה מהנושא של העבודה והסכימה לתרום לי תלבושות שבחרנו ביחד לטובת הפרויקט. ציירתי את הדימויים ישירות על הבגד, הפעולה לא הייתה שרירותית וחשבתי רבות על המפגש בין סוג הדימוי וכיצד הוא מונח על הבגד באופן שיגיד משהו ויצור משמעות חדשה״.

איורים ידניים של תמר קנובל על בגדי ׳אתא׳ (צילום: תמר קנובל)
איורים ידניים של תמר קנובל על בגדי ׳אתא׳ (צילום: תמר קנובל)

איזה שלב היה לחוץ במיוחד, ובאיזה שלב נהייתה הקלה?

״הלחץ מתחלק אצלי ללפני ואחרי הצילומים. מדובר בנושא גדול עם הרבה רבדים וחלקי פאזל שונים, אפשר לקחת את הסיפור של עדה מימון לכל מיני מקומות. לא יכולתי לגעת בכל מה שרציתי ולספר הכל. לקח לי זמן להבין מה בדיוק אני הולכת לעשות, במה אני מתמקדת וכיצד מציגה את זה. יש תהליכים שלוקחים יותר זמן וחוסר הוודאות לגבי איך הדברים יראו בסוף גרם לי לפעמים לחוסר שקט.

לאחר הצילומים – שהם מבחינתי רגע השיא של הפרויקט, היתה לי הקלה מטורפת. הייתי מאד גאה בעצמי שהרמתי את ההפקה הזאת, כל כך הרבה אנשים נרתמו לשתף איתי פעולה, זה היה מאוד מרגש עבורי. עבדתי עם צוות של נשים־חברות וצלמת אדירה, מאי אלימלך, שאנחנו מכירות עוד מהתיכון. עשינו חזרות בדירה שלי כמה ימים לפני והתאמתי לכל אחת את הבגד שתלבש. האווירה בצילומים עצמם היתה מיוחדת ומעצימה, כל מה שדמיינתי בראש קיבל צורה והרגשתי על גג העולם״.

מתוך ההגשה
מתוך ההגשה

מה לקחת איתך מהתהליך הארוך של הפרויקט לחיים שאחרי?

״להיות אדפטיבית וללמד את עצמי דברים חדשים תוך כדי התנסות. אין לי פורמט קבוע בו אני עובדת, יצירה מתחילה אצלי מנושא שאני רוצה לעסוק בו ואליו אני מתאימה את הפורמט. זה יכול להיות משחק מחשב, מיתוג, פרינט, איור או וידאו־ארט. ההבנה הזאת התחדדה אצלי במיוחד במהלך הפרויקט הזה בו מצאתי את עצמי עושה דברים שלאו דווקא יצא לי להתנסות בהם בצורה מעמיקה במהלך התואר. וגם לא לחשוש לשתף פעולה עם אנשים מתחומים שונים זה דבר שתמיד מעשיר את הפרויקט ומלמד המון. אני בהחלט לוקחת את זה איתי הלאה״.

אישה בונה ארץ - תמר קנובל (צילום: מאי אלימלך)

מי הנחה את הפרויקט, ועד כמה ההנחיה השפיעה עליו?

״קובי לוי היה המנחה שלי, הוא לימד אותי כבר בקורס קודם אז הכרתי את שיטת ההנחיה שלו. הוא נתן לי המון חופש ללכת בכיוונים שמעניינים אותי, גם כשהדברים היו בגדר רעיון ולא היה עדיין משהו קונקרטי להסתכל עליו תמיד היה לו משהו חכם לומר שהמשיך ללוות אותי לאחר הפגישה ולאורך התהליך.

בנוסף, יחסית בתחילת הסמסטר נפגשתי עם האמנית מיכל היימן שלימדה אותי צילום בשנה א׳. הפגישה איתה היתה נקודת ציון חשובה בדרך, היא עזרה לי להיסגר על הפורמט ועודדה אותי להמשיך בכיוון״.

אישה בונה ארץ - תמר קנובל (צילום: מאי אלימלך)

האם יש תוכניות לחיים שאחרי התואר?

״כרגע הכל פתוח, מאוד רוצה לשתף פעולה עם אנשים, יוצרים מתחומים שונים ולהיות תמיד בתנועה וסביב יצירה. סיימתי את הלימודים עם טעם של עוד ואני שואפת להמשיך לתואר שני בחו״ל בשנים הקרובות״.

איזה טיפ תתני לסטודנטים שעולים לשנה ד׳?

״לא להיבהל ולהיכנס להיסטריה, תעשו משהו שאתם אוהבים, שיש לכם תשוקה אליו – תעזו!
כולם אומרים את זה, וזה באמת נכון – מדובר בסך הכל בעוד פרוייקט, עוד לבנה בארמון שאנחנו בונים״.

אישה בונה ארץ - תמר קנובל (צילום: מאי אלימלך)
אישה בונה ארץ - תמר קנובל (צילום: מאי אלימלך)

איפה אפשר למצוא את תמר?

אישה בונה ארץ – תמר קנובל

תערוכת הבוגרים של בצלאל
קמפוס הר הצופים, ירושלים
18.07.2019-2.8.2019

יש פה ממתקים רציניים

The Visual Podcast

03 – פרופ׳ מרב סלומון מוציאה לאור

המאיירת פרופ׳ מרב סלומון חלמה בשנים האחרונות להקים הוצאת ספרי איור למבוגרים, וכך נולדה Salomon & Daughters ב־2016. מאז יצאו לאור באנגלית שלושה ספרים ופנזין, וכנראה שבחיים לא הייתם מזהים שמדובר בהוצאה ישראלית. כל ספר עם מאייר אחר, ובימים אלו מתבשלת לראשונה גירסא עברית לספר האחרון שיצא.

שיחה אישית עם טל סולומון ורדי על הדרך שעברה עם ההוצאה לאור, הפרינטים שקדמו להוצאה והתוכניות המסקרנות לעתיד.

קרא עוד »