יום: 22 ביולי 2019

אישה בונה ארץ – תמר קנובל

אישה בונה ארץ – תמר קנובל

׳אישה בונה ארץ׳ של תמר קנובל היא עבודת וידאו וסאונד בעקבות התוודעותה לדמותה של עדה פישמן מימון – קרובת משפחה שלא הכירה, ופרויקט הגמר שלה בבצלאל.
עדה הייתה לוחמת למען זכויות נשים בתקופת קום המדינה, אישה דתייה, ממייסדות תנועת ׳הפועלות׳ וחברת הכנסת הראשונה מטעם מפא״י. בצוואתה ביקשה שלא ינציחו את שמה במפעלים ציבוריים, כך שדמותה נותרה עלומה ונשכחת. אוסף התמונות הפרטי שנמצא עם עזבונה היווה בסיס לשיחזורים המוצגים בוידאו כפרשנות ויזואלית לדבריה הבאים לידי ביטוי דרך הפסקול שמשלב קריינות, מזמור, וסאונד.

(הפעילו סאונד, הוא חשוב)

איך התגבש הקונספט?

״לקראת העבודה על הפרויקט ידעתי שאני רוצה לעסוק בנושא שהוא גם אישי וגם ציבורי. לדמותה של עדה מימון נחשפתי דרך ביוגרפיה מקיפה על חייה שיצאה לפני כמה חודשים (׳עדה פישמן מימון – מהפכנית׳ מאת פרופסור בת שבע מרגלית שטרן). מהקריאה בספר הרגשתי שגם במרחק הזמן והדורות, דבריה של עדה עדיין רלוונטים. היא בהחלט היתה אישה מהפכנית, והקדישה את כל חייה למען הגשמת מטרותיה – קידום מעמד הנשים בתקופת קום המדינה. יחד עם זאת, פרץ ועלה הנרטיב אודותיה ושהיה מנת חלקן של נשים בנות דורה. הנרטיב אודות הקושי להיות אישה פורצות דרך במרחב פעולה מוגבל להכעיס כי מבחינה מקצועית, הנשים יכלו להיות מורות בלבד ומאבקן הוגבל לכך שישוו את המאמץ שלהן בעבודה החקלאות לזה של הגברים. בלי אמונה עזה בערכי הציונות קשה להזדהות עם החלום על עבודה חקלאית.

המטרה שלי הייתה לשים דגש על הסטוריטלינג ולא על הביוגרפיה עצמה, אלא על הדרך בה אני מספרת. לא ניסיתי להיות נאמנה למציאות, רציתי להעביר את המציאות דרך פילטר אחר גם מבחינת הוידאו והסמלים וגם מבחינת הפסקול והקריינות, פילטר שיבליט את האופי המקצבי, המחאתי, שמזכיר דרשה בבית הכנסת בחלקים מסוימים (עדה היתה אישה דתייה רווקה שהחרדים החרימו) ושירה בשדה תוך כדי עבודה תחת השמש הקופחת״.

עדה פישמן מימון משמאל (קרדיט צילום: ביתמונה)

מה היו מקורות ההשראה?

״העבודה מניפסטו במוזיאון ישראל, אמנית הקול לורי אנדרסון, וקליפים של סולאנג׳״.

בפרויקט את עוסקת גם בעיצוב אופנה וגם בעיצוב מושן, מוזמנת לספר על הסימביוזה ביניהם

״חוץ מקריאה של כל כתביה של עדה מימון (ספרים, חוברות, מכתבים) וזיקוקם לקטע קול שמלווה את העבודה ב-voice over, ביקרתי ב-׳עיינות׳ – משק הפועלות הגדול שעדה הקימה להכשרה חקלאית לנשים והיום הוא כפר נוער. שם נשמר חדרה הפרטי כאתר זיכרון בו נחשפתי לאוסף התמונות האישי שלה המתעד את תנועת הפועלות ונשים עובדות את האדמה (את האוסף המלא ניתן לראות בארכיון ביתמונה, אוסף עדה מימון)״.

(הפעילו סאונד, הוא חשוב)

״החלטתי לעשות שיחזורים בוידאו דומם של תמונות מתוך האוסף שיש בהן אנרגיה חזקה ואווירה שבטית. ניסיתי להביא את העולם הזה אל זמננו – עולם חזותי ספק קיים ספק מומצא, אשר ביחד עם הפסקול התגבש אל תוך מניפסט אישי־פוליטי. רציתי שלשבט הנשי הזה תהיה תלבושת מיוחדת, סוג של בגדי חלוצות אבל עם טוויסט ולעטר אותם באיורים ובסמלים בעבודת ידי. פניתי ליעל שנברגר המעצבת מאחורי בית האופנה ׳אתא׳ מתוך רצון לשתף פעולה, היא מאוד התלהבה מהנושא של העבודה והסכימה לתרום לי תלבושות שבחרנו ביחד לטובת הפרויקט. ציירתי את הדימויים ישירות על הבגד, הפעולה לא הייתה שרירותית וחשבתי רבות על המפגש בין סוג הדימוי וכיצד הוא מונח על הבגד באופן שיגיד משהו ויצור משמעות חדשה״.

איורים ידניים של תמר קנובל על בגדי ׳אתא׳ (צילום: תמר קנובל)
איורים ידניים של תמר קנובל על בגדי ׳אתא׳ (צילום: תמר קנובל)

איזה שלב היה לחוץ במיוחד, ובאיזה שלב נהייתה הקלה?

״הלחץ מתחלק אצלי ללפני ואחרי הצילומים. מדובר בנושא גדול עם הרבה רבדים וחלקי פאזל שונים, אפשר לקחת את הסיפור של עדה מימון לכל מיני מקומות. לא יכולתי לגעת בכל מה שרציתי ולספר הכל. לקח לי זמן להבין מה בדיוק אני הולכת לעשות, במה אני מתמקדת וכיצד מציגה את זה. יש תהליכים שלוקחים יותר זמן וחוסר הוודאות לגבי איך הדברים יראו בסוף גרם לי לפעמים לחוסר שקט.

לאחר הצילומים – שהם מבחינתי רגע השיא של הפרויקט, היתה לי הקלה מטורפת. הייתי מאד גאה בעצמי שהרמתי את ההפקה הזאת, כל כך הרבה אנשים נרתמו לשתף איתי פעולה, זה היה מאוד מרגש עבורי. עבדתי עם צוות של נשים־חברות וצלמת אדירה, מאי אלימלך, שאנחנו מכירות עוד מהתיכון. עשינו חזרות בדירה שלי כמה ימים לפני והתאמתי לכל אחת את הבגד שתלבש. האווירה בצילומים עצמם היתה מיוחדת ומעצימה, כל מה שדמיינתי בראש קיבל צורה והרגשתי על גג העולם״.

מתוך ההגשה
מתוך ההגשה

מה לקחת איתך מהתהליך הארוך של הפרויקט לחיים שאחרי?

״להיות אדפטיבית וללמד את עצמי דברים חדשים תוך כדי התנסות. אין לי פורמט קבוע בו אני עובדת, יצירה מתחילה אצלי מנושא שאני רוצה לעסוק בו ואליו אני מתאימה את הפורמט. זה יכול להיות משחק מחשב, מיתוג, פרינט, איור או וידאו־ארט. ההבנה הזאת התחדדה אצלי במיוחד במהלך הפרויקט הזה בו מצאתי את עצמי עושה דברים שלאו דווקא יצא לי להתנסות בהם בצורה מעמיקה במהלך התואר. וגם לא לחשוש לשתף פעולה עם אנשים מתחומים שונים זה דבר שתמיד מעשיר את הפרויקט ומלמד המון. אני בהחלט לוקחת את זה איתי הלאה״.

אישה בונה ארץ - תמר קנובל (צילום: מאי אלימלך)

מי הנחה את הפרויקט, ועד כמה ההנחיה השפיעה עליו?

״קובי לוי היה המנחה שלי, הוא לימד אותי כבר בקורס קודם אז הכרתי את שיטת ההנחיה שלו. הוא נתן לי המון חופש ללכת בכיוונים שמעניינים אותי, גם כשהדברים היו בגדר רעיון ולא היה עדיין משהו קונקרטי להסתכל עליו תמיד היה לו משהו חכם לומר שהמשיך ללוות אותי לאחר הפגישה ולאורך התהליך.

בנוסף, יחסית בתחילת הסמסטר נפגשתי עם האמנית מיכל היימן שלימדה אותי צילום בשנה א׳. הפגישה איתה היתה נקודת ציון חשובה בדרך, היא עזרה לי להיסגר על הפורמט ועודדה אותי להמשיך בכיוון״.

אישה בונה ארץ - תמר קנובל (צילום: מאי אלימלך)

האם יש תוכניות לחיים שאחרי התואר?

״כרגע הכל פתוח, מאוד רוצה לשתף פעולה עם אנשים, יוצרים מתחומים שונים ולהיות תמיד בתנועה וסביב יצירה. סיימתי את הלימודים עם טעם של עוד ואני שואפת להמשיך לתואר שני בחו״ל בשנים הקרובות״.

איזה טיפ תתני לסטודנטים שעולים לשנה ד׳?

״לא להיבהל ולהיכנס להיסטריה, תעשו משהו שאתם אוהבים, שיש לכם תשוקה אליו – תעזו!
כולם אומרים את זה, וזה באמת נכון – מדובר בסך הכל בעוד פרוייקט, עוד לבנה בארמון שאנחנו בונים״.

אישה בונה ארץ - תמר קנובל (צילום: מאי אלימלך)
אישה בונה ארץ - תמר קנובל (צילום: מאי אלימלך)

איפה אפשר למצוא את תמר?

אישה בונה ארץ – תמר קנובל

תערוכת הבוגרים של בצלאל
קמפוס הר הצופים, ירושלים
18.07.2019-2.8.2019

יש פה ממתקים רציניים

The Visual Podcast

03 – פרופ׳ מרב סלומון מוציאה לאור

המאיירת פרופ׳ מרב סלומון חלמה בשנים האחרונות להקים הוצאת ספרי איור למבוגרים, וכך נולדה Salomon & Daughters ב־2016. מאז יצאו לאור באנגלית שלושה ספרים ופנזין, וכנראה שבחיים לא הייתם מזהים שמדובר בהוצאה ישראלית. כל ספר עם מאייר אחר, ובימים אלו מתבשלת לראשונה גירסא עברית לספר האחרון שיצא.

שיחה אישית עם טל סולומון ורדי על הדרך שעברה עם ההוצאה לאור, הפרינטים שקדמו להוצאה והתוכניות המסקרנות לעתיד.

קרא עוד »
Filed under: untold, עיצובTagged with: , ,

עיר בר – שקד גינות

עיר בר – שקד גינות

במדינת ישראל קיים קו תפר עדין ולא תמיד מוגדר בין טבע לעיר. במקומות מסוים הטבע גובר על האורבניות ובמקומות מסוימים יחסי הכוחות הם שונים לגמרי, לצערנו. בפרויקט הגמר שלה, בחרה שקד להציג את החפיפה בצורת ספר מאויר.

עיר בר – שקד גינות

ספרי על הפרויקט בכמה מילים 

עיר־בר הוא ספר מאויר למבוגרים, שעוסק בנקודות המפגש בין עירוניות ארצישראלית ובין טבע מקומי, דרך ארבעה סיפורים. כל אחד מהסיפורים מתמקד בעיר אחרת ובמין אחר של בעל חיים מקומי: שפני סלע בערד, תנים בתל אביב, צבאים בירושלים, וצבועה מפוספסת אחת ממודיעין. כל סיפור מבטא פן אחר של עירוניות, של טבע ושל השטח החופף בין השניים – שמכורח התגברות תהליכי העיור וצמצום המרחבים הפתוחים רק ילך ויגדל.

המפגש עם חיות בר בסביבה עירונית יכול להצית תחושות של פחד, פליאה, התרגשות וחרדה, ולעורר מחשבות על המקום שאנחנו תופסים בעולם. השתמשתי באיור ככלי לשחזור התחושות והמחשבות הללו באופן חוויתי, על הנייר, בין היד, העין והרגש של מי שיקרא בספר.

איך התגבש הקונספט לפרויקט?

בתחילת השנה שובצנו לסדנאות במסגרת שבוע העיצוב הצרפתי בבצלאל; אחרי שלוש שנים  וקצת בהן שוכנעתי שאני לא מאיירת מצאתי את עצמי בסדנת איור בהנחיית פאני מיכאליס, יוצרת וקומיקסאית מהממת. באחד הימים לקראת סוף הסדנא, שהיינו צריכים לצאת ממנה עם קומיקס בן 8 פריימים לפחות, הגעתי עם סקיצה, וואקום, מחשב ורצון עז לסיים את זה וללכת הביתה. פאני ראתה את הוואקום, עיקמה קצת את הפרצוף והציעה להשתמש בעיפרון ויד במקום. העצה שלה הייתה פרייסלס – נהנתי מהשחרור, הלכלוך והחופש של העיפרון, נזכרתי שאני אוהבת לצייר ושזה לא חייב להיות סבל. התוצאה הסופית של הקומיקס עוררה הרבה אהדה והזדהות, מנעד רגשי שקשה להגיע אליו בעיצוב. זה פתח איזו צ’אקרה ורצון עז להמשיך.

כמה חודשים אחר כך, במהלך חופשת הסמסטר נתקלתי בכתבה על רותי הצבועה ממודיעין, ואז בעוד אחת, ובעוד אחת. מצאתי מלא סיפורים מהסוג של (האינטרנט הוא מקום נפלא לחקור בו), וזה נשמע כמו נושא מספיק גדול לפרויקט אבל מספיק מוזר, קטן ונישתי כדי שלא יהיה משעמם או בנאלי מדי, ובעיקר התיישב עם המוטיבציה שנשארה מהשבוע עם מיכאליס – לחקור את הכלי הזה שנקרא איור ידני כמעורר אמפתיה ורגש.

עיר בר – שקד גינות

מה היו מקורות ההשראה?

את הסיפורים כתבתי וערכתי בהשראת מקרים מהארץ וממקומות אחרים, קטעי עיתונות, מאמרים וחוויות שנאספו ועובדו במטרה לייצר פתח לפרשנות, למחשבה ולדמיון. הרפרנסים החזותיים נעו בין ציורי הגריד של אגנס מרטין, צילומי טבע עירוני מתחרות ה-Wildlife Photographer of the Year ומישראל (בעיקר עירית דרוב ועמיר בלבן), דרך ארץ יצורי הפרא וHere של ריצ’רד מקגוויר, שרטוטים אדריכליים של כרמי ושל ספדיה, הרישומים היפהפיים של קרן תגר ז”ל, דומיניק גובלה, אנקה פוכטנברגר – וזו רק תחילת הרשימה. היה לי חשוב לשמור על ראש פתוח, לדבר עם חברות, מרצות וזרות מוחלטות על הפרויקט, לרשום כל שם, סיפור או רפרנס שעלה בשיחות האלה, לבדוק – ולא להפסיק לחקור.

עיר בר – שקד גינות

איזה שלב היה לחוץ במיוחד, ובאיזה שלב נהייתה הקלה?

האמת שלכל אורך הפרויקט הצלחתי לשמור על מפלס אחיד וסביר של לחץ. אני מייחסת את ההצלחה הזאת לשני גורמים – לוח זמנים/גאנט שממש ישבתי למלא לפני כל שבוע עבודה ועזר לדעת בדיוק כמה עומס מצפה; וגם לעובדה שמהחודש השני לעבודה ועד שהספר היה מודפס וכרוך התנתקתי מרשתות חברתיות. התנתקות מוחלטת, כולל להחליף סיסמא, לנעול ולזרוק את המפתח לים. הצעד הדרסטי הזה עזר לשמור על פוקוס ולא להתפזר, וגם מנע הרבה מהחרדה שנוצרת מלראות סטודנטיות (וסטודנטים) אחרות עושים *יותר* – יותר גדול, יותר יפה, יותר מהר. כשאת נמצאת בסטוריז כל היום נורא קשה לא להשוות, אבל האמת היא שתהליכי העבודה של כל אחד ואחת מאיתנו כל כך שונים שההשוואות הללו הן (ברוב המקרים) חסרות ערך.

מה לקחת איתך מהתהליך הארוך של הפרויקט לחיים שאחרי?

את ההבנה שהעולם ענק ויש בו מרחב עצום ללמוד, לשאול שאלות, להתפתח ולמצוא את עצמנו ואת הנקודות שבהן אנחנו יכולות להשפיע – כמעצבות, מאיירות או בכל תחום קריאייטיבי אחר – על המקום שבו אנחנו חיות.

איור: שקד גינות

מי הנחו את הפרויקט, ועד כמה ההנחייה השפיעה עליו?

ההנחייה הרשמית הייתה של מעין לויצקי, שהיא גם מעצבת מוכשרת וגם אדם מקסים – החיבור והאינטראקציה איתה היו ממש טובים מההתחלה ועודדו אותי להמשיך בתהליך באופן עקבי ורגוע. חוץ מזה קיבלתי המון פידבק מקצועי ממרב סלומון; תמיד היה לי פיק ברכיים לפני הפגישות איתה כי ידעתי שהיא לא מרחמת בביקורת, ותמיד יצאתי מהפגישות האלה עם תחושה שיש עוד מלא עבודה (גם שנייה לפני הירידה לדפוס), אבל גם בידיעה שהיא סומכת עליי ושאצליח למנף את הפרויקט הזה ולהוציא ממנו ומעצמי את המיטב.

האם יש תוכניות לחיים שאחרי התואר?

נראה לי שעדיין לא מיציתי את העולם האקדמי, אז סיכוי סביר שאמשיך לתואר שני, מקווה שאיפשהו בחו”ל. בכל מקרה, השנה אני לוקחת הפסקה להתרעננות ומנוחה, ואז נראה לאן הרוחות יקחו אותי 🙂

עיר־בר. איור: שקד גינות

איזה טיפ תתני לסטודנטים שעולים לשנה ד׳?

לשמור על ראש פתוח, ללכת לכל מקום עם מחברת קטנה ועט, להיות בטוחה בעצמך וביכולות שפיתחת לאורך התואר, לקחת הכל בפרופורציה – ולהנות!

איפה אפשר למצוא את שקד?

יש פה ממתקים רציניים

The Visual Podcast

03 – פרופ׳ מרב סלומון מוציאה לאור

המאיירת פרופ׳ מרב סלומון חלמה בשנים האחרונות להקים הוצאת ספרי איור למבוגרים, וכך נולדה Salomon & Daughters ב־2016. מאז יצאו לאור באנגלית שלושה ספרים ופנזין, וכנראה שבחיים לא הייתם מזהים שמדובר בהוצאה ישראלית. כל ספר עם מאייר אחר, ובימים אלו מתבשלת לראשונה גירסא עברית לספר האחרון שיצא.

שיחה אישית עם טל סולומון ורדי על הדרך שעברה עם ההוצאה לאור, הפרינטים שקדמו להוצאה והתוכניות המסקרנות לעתיד.

קרא עוד »
Filed under: untold, עיצובTagged with: , , , , ,