איך מתקדמים הלאה – זו שאלה רווחת אחרי סיום לימודי תואר באמנות (ראשון או שני). אחת התוכניות הוותיקות והמוכרות בניו יורק לפיתוח מקצועי עבור אמנים, תוכנית ה-AIM במוזיאון הברונקס, מציעה לאמנים להיות חלק מקהילה מקצועית, ליצור קשרים ולפתח כישורים רלוונטיים לחיים יצירתיים. עבודות נבחרות מתוך תערוכת הסיום של התוכנית מסוקרות בכתבה השופכת אור על הפוטנציאל הטמון בקשר בין מוזיאונים ואמנים צעירים. נגה כהן הייתה והתרשמה.
במהלך החודשים האחרונים נפתחו שתי תערוכות הנושאות את השם "Bronx Calling: The Six AIM Biennial" במוזיאון הברונקס. בתור אמנית ואוצרת שפועלת בניו־יורק כבר חמש שנים, הסתקרנתי לראות את העבודות של בוגרי תוכנית הדגל הנחשקת של המוזיאון, "אמנים בשוק העבודה".
תוכנית ה-AIM Fellowship, המתקיימת מאז 1980 במוזיאון הברונקס לאמנויות, נועדה לתמוך בקהילת האמנים של ניו־יורק באמצעות הנגשת משאבים לניהול קריירה אמנותית. במשך תשעה חודשים, עמיתי AIM Fellows משתתפים בסדרת סמינרים ופעילויות רלוונטיות לאמנים צעירים הכוללים נושאים מגוונים כגון ניהול פיננסים, חוק וזכויות יוצרים, ניהול מדיה וכתיבה.
שתי התערוכות, שהוצגו אחת אחרי השניה ברציפות בקומה הראשונה של המוזיאון: חלל רחב ידיים, מלא אור ומחולק היטב, ציינו את סיום התוכנית הנוכחית וכללו בוגרים טריים מהשנים 2023-2020. האוצרת איילין ג'נג לינצ' (Eileen Jeng Lynch) עומדת מאחורי צמד התערוכות, בהם מציגים 53 אמנים תושבי העיר ניו־יורק שלקחו חלק בתוכנית המוזיאון.
בסוף חודש אפריל נפתח החלק השני של התערוכה, שכללה עבודות של 27 אמנים ואמניות בשלל מדיומים. כל העבודות נוצרו בזמן או אחרי השתתפותם בתוכנית. עבודות רבות עוסקות בביקורת על מערכות של כח, לרוב דרך התמקדות בסיפורי חיים אישיים ובשאלות של זהות ותרבות.
התערוכה מפתיעה בעושר והמגוון האמנותי שקיים בה, ובו-זמנית עיצוב החלל מאפשר תנועה ותשומת לב לכל פרויקט בנפרד. בין רשימת האמנים והאמניות שסיימו את תוכנית הדגל של ״הברונקס״ בשלוש השנים האחרונות – "אמנים בשוק העבודה" – Artists in the MarketPlace – A.I.M, ניתן לראות ייצוג גדול של עבודות צילום, פיסול ווידאו. באותם מיצבים האמנים.ות משתמשים במדיום, ההיסטוריה והחומריות שלו כאלמנטים המעשירים את הקריאות האפשריות.
בחלל הכניסה צבעי אדמה ועבודות פיסול אורגניות שלטו במרחב. בתוך חוויה פיסולית ומרחבית מובהקת, חוויאר רובלס ארמס התבלט בחיבור עכשווי בין קרמיקה, צילום ושירה. פסלי קרמיקה בעלי נראות ארכיאולוגית, כמו כדי חרס עתיקים – הוצבו על גבי צילום שבו נראית דמות חשופה מצולמת מהגב. כמו בתהליך מיפוי וחקירה של עצמים עתיקים, העבודה מתמקדת בארגון של היסטוריה אישית תוך כדי נבירה בשרידים מהעבר. את המיצב השלימו עבודות צילום פיסוליות ומרובות שכבות שהוסיפו לתחושת המסתורין באמצעות שימוש בדימויים מעולם הטבע על גבי צילומי גוף.
על רקע חום־ירקרק, התבלטו מאוד עבודותיה היפות של רוני אביב: "Letting go of (mis)understandings", שהציגה סדרה של 6 צילומים בהדפסת כסף. המשחקיות הפואטית בסדרת הצילומים הנקיים והעדינים, הכוללת דימויים בהם נראות ידיים אוחזות דפי נייר עם טקסט מעורפל, מזמינה את הצופה לעולם של אבסורד ומסתורין. כף היד, המופיעה בחמש מתוך שש העבודות כשהיא נוגעת בנייר או מועכת אותו, נראית בתמונה אחת כמו צפה בתוך הרקע השחור, ריקה, בהמתנה.
כמו בעבודות אחרות בתערוכה, עבודה זו מבקשת לייצר תחושת ודאות דרך העיסוק בתנועה ובחזרתיות. העיסוק בתנועה, והשימוש ברצף צילומי מהדהד את עבודתו של אדוארד מייברידג', שעסק במחקרי תנועה צילומיים בשלהי המאה התשע-עשרה, כמה עשרות שנים אחרי שהמצאת הצילום הפכה לפומבית. כמו בעבודה קודמת של אביב, left hand pain / movement studies היא מתארת את אותו הקשר היסטורי: בנסיון להראות את הבלתי נראה, דרך צילום ותוך שימוש באסתטיקה פסבדו-מדעית, היא מראה את הכשל והאבסורד בחוסר תשומת הלב לאותם דברים שלא ניתן לכמת בקלות.
השימוש בסוגריים בכותרת העבודה, מייצר סתירה פנימית. המילה misunderstanding חוזרת על עצמה – בכותרת ובדף הנייר שמחזיקה היד בדימוי, ומשמשת כתזכורת מכאיבה לאיזו אי־הבנה מייסרת שנעוצה בשורש העבודה. הרצון להשתחרר מחוסר ודאות, מטעות או מחוסר הבנה מעיקה, מרחף כמו צל כבד מעל הכל. העושר החומרי של הדפסות הכסף המדויקות והמוקפדות מייצר מרחק בין הצופה לבין הטקסט, שבו משתמשת אביב במיומנות. היא לוכדת את מבטו של הצופה באמצעות קומפוזיציות מלוטשות ותשומת לב בלתי רגילה לפרטים, כמו הטקסט המטושטש על דף הנייר – ספק חושף, ספק שומר סוד, ואז שוברת את האיזון האסתטי עם טקסט שהוא כמו מכה בבטן.
העונג ויזואלי משכיח את נושא העבודה לרגע, אך בקריאה ממושכת של העבודה נגלים עוד רבדים. בדומה למחקר הכמו־ארכיאולוגי בעבודתו של חוויאר, המחקר הצילומי של רוני אביב מבקש להעניק משמעות, סדר והיגיון לחוויות המתקיימות בלימבו אינסופי של חוסר ודאות.
אחרי טיפוס זריז בגרם מדרגות, הגעתי לחלל גלריה נוסף שבו מספר אמנים כמו דרק וויטוס, רייצ'ל סטרן, לורנזו טריבורגו וכריסטינה פרימן בחרו ליצור מיצב צילומי הכלל טיפול בקיר. בעוד שלושת המיצבים הראשונים הציגו עבודות צילום ישיר על רקע טפטים, עבודתה של כריסטינה פרימן התמקדה בטכניקת הציינוטייפ והציגה 13 עבודות ממוסגרות בלבן על רקע כחול עמוק.
בטקסט נלווה מסבירה כריסטינה "בתגובה לתנאים קיצוניים כמו שרב, צמח יפתח מצב הישרדותי וזרעו יופץ לפני שגנן יספיק לקצורו. כל כוחו מכוון להמשכיות. החסה שלי הפסיקה להצמיח עלי מאכל טעימים וצרור של פרחים צצו במקומם". כריסטינה אספה דגימות רבות מהגינה שלה, במחווה חומרית ורעיונית ברורה לאמנית אנה אטקינס, ויצרה סדרה של הדפסות מגע בטכניקת הציינוטייפ העושה שימוש בכימיקלים רגישים לאור.
השנה לראשונה, עמיתי התוכנית משנת 2023 – בהם רוני אביב (בוגרת בצלאל ואוניברסיטת קולומביה), יזמו יום עיון לציבור, בו שיתפו מהידע שלהם עם הקהל הרחב דרך ביקורות תיקי עבודות, פאנל מקצועי, עלון משאבים לאמנים והזדמנות לשיח מעמיק על עבודותיהם. הרושם העמוק שהשאירה עליי הביאנלה בפרט, והתוכנית בכלל – גרם לי לחשוב על הפוטנציאל האדיר הטמון במוסדות אמנות ומוזיאונים שיכולים להנגיש משאבים עבור אמנים צעירים ולקהילת האמנות המקומית. המודל הפשוט והייחודי יכול להיות מאומץ על־ידי מוסדות המבקשים למשוך אליהם קהל צעיר ובוגרים טריים של בתי ספר לאמנות.
תוכנית ה־A.I.M צומצמה אחרי הקורונה, וכעת 14 אמנים.ות בלבד זוכים להשתתף בה. מומלץ מאוד לעקוב אחרי התוכנית ולהשתתף בפעילויות המגוונות שהוצעו לקהל הרחב במקביל לתערוכת הביאנלה.
ווהו! נרשמת לניוזלטר שלנו בהצלחה!
המלצה:
קבוצת הפייסבוק שלנו Secret Uncoated כוללת יופי של ממתקים המתעדכנים על בסיס יומי, עם מלא אנשים טובים ←
