הגענו לחודש יולי, החודש הכי עמוס ויזואלית בשנה. 4 תערוכות בוגרים מרכזיות ובתי ספר נוספים שהולכים ומצטרפים אל השפע הגדול. מאות בוגרים ובוגרות סך הכל. בקו הפתיחה נמצאת מכללת שנקר, שפותחת שעריה ראשונה. ההגשות, באופן מוזר להפליא, נמשכות גם אחרי סיום הצגת התערוכה (ישנן הגשות שמתקיימות ב-27.7), כך שאל תאמינו לפרסומים בתקשורת. יש זמן נוסף לראות את העבודות בתקשורת חזותית גם אחרי שהקרנבל הרשמי נגמר (שישי הקרוב).

פעם בכמה שנים קמה תערוכה בלתי נשכחת עם מחזור חזק. זה קרה בשנקר שנה אחרי שנה ב-2012 וב-2013, שהנפיקה סוללת בוגרים ובוגרות מוצלחת במיוחד, והנה – עכשיו שוב.

נראה שהבוגרים של השנה מאסו בפורמטים הקיימים מתערוכות קודמות, והחליטו לשבור כמה קונבנציות. כמעט 60% מהעבודות הן אינטראקטיב, ככל הנראה כחלק מהתוכנית החדשה של המחלקה לתואר שלם שעוסק בתחום בראשות המעצב והמרצה בן בנחורין. למי מכם שאוהבים ספרים מאוירים ופרינט, הנוכחות השנה דלה יחסית, ומרבית המאיירים יצאו מהדו־מימד אל התלת. זה משמח במיוחד.

גם בגזרת האינטראקטיב חל שינוי, ובמקום לייצר שוב פעם אתרים ואפליקציות, החליטו מרבית הבוגרים ללכת לגוון האישי יותר, ולנוע מחוויות אימרסיביות שכוללות מיצבי וידאו מרשימים המביאים לידי ביטוי רגשות ותחושות, ועד ממשקים אישיים שעוסקים בחוויות פרטיות ומשפחתיות.

בניגוד לרצון הטבעי של המחלקה שלא יהיו פרויקטים עם פוטנציאל מסחרי, לעומת המחלקה בבצלאל, ששם נוצרה מסורת של פרויקטי גמר שהופכים לקמפיין הדסטארט תוך חודשים ספורים, יש השנה מספר פרויקטים שמוכנים ובשלים לצאת לשוק, אם רק ירצו בכך.

יש הרבה עיסוק באני ובחוויה הפרטית, אך כזו המאפשרת להזדהות איתה. לפעמים, כחייזרים מבחוץ שבאים לצפות כמה דקות בכל פרויקט, קשה להזדהות איתה, והבוגרים הטריים השכילו לייצר חוויות מיידיות עם הרבה חמלה. השחרור הזה מהציניות המאפיינת מעצבים מאפשרת לתערוכה להיות זכירה, מרתקת ומלאה בחוויות שונות בנפחים שונים.

ראיונות עם רוב הסטודנטיות והסטודנטים שאנחנו ממליצים עליהם פה מתחת יתפרסמו בזמן הקרוב, ואנחנו מפצירים בכם לקרוא את ההתעמקות בהם. פרויקט גמר הוא תהליך ארוך עם הרבה כאב, פריצות דרך וסקרנות, וקשה להבין כמה ההשקעה ניכרת בו, אלא אם קוראים את מאחורי הקלעים (קריצה קריצה).