הסרטים הכי רותחים בפסטיבל אפוס 11
אולאפור אלייסון – בעקבות השמש
אולאפור אלייסון הוא אמן דני־איסלנדי מרתק העוסק במיצבים שמתכתבים עם הטבע, והציג בישראל מספר פעמים. אם אתם לא מצליחים לחבר את השם לעבודות שלו, לא נורא. פתחו נטפליקס, ותראו את הפרק הראשון בעונה השניה של Abstract המעולה. הוא מתאר את העבודה הנפלאה שלו במילותיו.
16 שנה אחרי "פרויקט מזג האוויר" שבו יצר מיצג בחלל העצום של מוזיאון ה-TATE ובמרכזו שמש ענקית בחלל הטורבינות, הוא מכין תערוכה המסכמת את פועלו ב-25 השנים שעברו מאז היה אמן בתחילת דרכו ועד שהפך למפורסם.
לפני הסרט יוקרן הסרט הקצר ג'קסון פולוק: מוטות כחולים (16 דק'), אז בכלל חגיגה.
חולמות ובונות
פיליס למברט (Phyllis Lambert), בלאנש למקו ואן גינקל (Blanche Lemco van Ginkel), קורנליה האהן אוברלנדר (Cornelia Hahn Oberlander) ודניס סקוט בראון (Denise Scott Brown) הן לא שמות שגורים בפי כל, אבל עבודותיהן בתחום בניית ערים וגם עיצוב נוף השפיעו על העולם שאחרי מלחמת העולם השנייה. אחת אחראית לבניית בניין הסיגראם בניו-יורק, אחרת הצילה את מונטריאול הישנה ממחיקתה תחת פסי רכבת אקספרס, שלישית אחראית להמצאתן והפצתן של גינות על הגג ורביעית שינתה את התפיסה העכשווית לגבי שימור מבנים.
הסרט מופץ בהזדמנויות נדירות יחסית בעולם, וזו הזדמנות יפה במיוחד.
אשר: מסע אל האינסוף
עבודות האמנות של מאוריץ קורנליס אשר, או בקיצור – Escher, נהיו כל־כך פופלאריות עד שהזהות שלו כאדם נדחקה מעט אחורה. הסרט מתאר את המסעות והנדודים שעבר בין שתי מלחמות העולם, ומסכמות קריירה מפוארת שנעה בקו התפר שבין מתמטיקה לאמנות.
נראה מרתק במיוחד, גם אם אתם לא חסידים של עבודות האמנות שלו.
תחרות קצרים מקבץ 2
זה כנראה השם הכי משרדי שמצאו בפסטיבל אפוס לשפע הויזואלי המהמם, אבל לא נורא. כי מה שיש שם בפנים זו תיבת ממתקים עם תכנים מדהימים. אני כותב ספציפית על מקבץ 2, כי ראיתי את רוב הסרטים שבו בהזדמנויות אחרות, ואת היתר לא יצא לי לראות, לצערי.
מדובר בתחרות של הפסטיבל ליוצרים צעירים על סרטים קצרים (עד 20 דקות). המלצת השף היא ׳פאטה מורגנה׳ של דניאלה בוקור וליאנה ברקוביץ', בוגרות בצלאל, שיצרו את מסרטי האנימציה הטובים והמרגשים שראיתי בשנים האחרונות. הסרט עוסק בשלוש נשים נוודות ומרתקות, והתסריט ערוך בצורה מעוררות התפעלות. הסרט כרגע מסתובב בפסטיבלים ולא ניתן למצוא אותו ברשת, עדיין.
ובכלל, הרמה של סרטי האנימציה והקולנוע הסטודנטיאלים בארץ עלתה מאוד בחמש שנים האחרונות, עם הרבה השפעות מחו״ל, ומדובר בקולות מרעננים במיוחד. מומלץ.
ליאם גלאגר: כמו שזה היה
הוא דוש, הוא בן זונה, הוא מוזיקאי־על והוא המרואיין המושלם. ליאם הוא האח הבעייתי בצמד האחים לבית גלאגר, שיצרו יחד תינוק בשם Oasis, וראיונות איתו זה הדבר הכי מצחיק וקורע לב. אחרי הדוקו Supersonic שיצא לפני כמה שנים על להקת אואזיס, הפעם מובא הסיפור של ליאם גלאגר בנפרד.
לכאורה זה לא קשור לסרטים שהומלצו פה למעלה, אבל השראה, כאמור, נמצאת בכל מקום. אז לכו תדעו מה יצא לכם מהסרט המופרע הזה.
יש פה ממתקים רציניים
״זהב שחור״: מסמפלים את העיצוב לסדרת מופת
״זהב שחור״, סדרת הדוקו שחוגגת 40 שנה להיפ־הופ הישראלי, היא לא רק מסע מוזיקלי־היסטורי אלא הישג עיצובי: קולאז׳ מקסימליסטי של פורמטים, תקופות ורפרנסים, שמסמפל את שפת הקולנוע האמריקאי אל תוך סצנת הראפ המקומית.
בוגרי בצלאל 2026: בום שאקה לאקה
המחלקה לתקש״ח בתערוכת הבוגרים של בצלאל הציגה את כל הספקטרום של המציאות המורכבת. לצד רמת גימור גבוהה ופרויקטי גמר מרתקים, המבקרים נדרשו להתמודד עם אתגרים אדריכליים ואוצרותיים בעייתיים.
בוגרי שנקר 2026: חזותית בלי תקשורת
במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר שכחו את הליבה בתפקיד העיצוב: לספר סיפור, ומהר.
מרבית הפרויקטים בתערוכת הבוגרים מעלים שאלות – מה קרה בינואר 2026, הרבה לפני מלחמת איראן 2.0? האם נשכחה מלאכת גיבוש הקונספט?