טוצ׳קי, פרויקט הגמר של המעצבת התעשייתית נסטיה קומרוב, הוא סדרה של שלושה מכשירי ציור בעלי ראשי מכחול הניתנים להחלפה. לכל מכשיר תנועה רפטטיבית מסוג שונה: סיבובית, קווית ונקודתית. כל אחד מהכלים מאפשר לציירים לשכלל ולפתח טכניקת ציור חדשה.
חלוקת השליטה בין התנועה האנושית לתנועה המכנית, מאפשרת תוצר לא צפוי ומפתיע המוביל לחוויה של יצירה חופשית ואסתטיקה מורכבת, המעודדות את המשתמש לחקור, להתנסות ולפתח שפה וטכניקה אישית.
איך התגבש הקונספט?
״בתחילת שנה ד׳ של הלימודים היינו צריכים להתחיל לבחור נושא, הרגשתי שאני רוצה להתעסק במחדד מכני, היופי של המנגנון הפנימי מוסתר ומאוד רציתי לתת מקום לנסתר שלרוב אנחנו לא רואים בגלל קליפה שעוטפת אותו ומסתירה את החוכמה והחלקים הסופר מעניינים שבפנים.
התחלתי מפירוק מחדדים וכתבתי סיפורים קצרים על היחס בין העיפרון למחדד, במהלך העבודה על המחדד המכני שמתי לב שאני בורחת מהעבודה עליו, רוב הזמן מצאתי את עצמי יושבת בעמדה הפינתית שלי בכיתה ופשוט מקשקשת בצורה אינטואיטיבית .
גיליתי בציור את המפלט שלי מהלחץ שהייתי בו עם הפרויקט של המחדד. הרגשתי שאני מאוד מתאמצת עליו ומשהו שם לא היה נכון. בזמן הבריחה שלי לקשקושים עברה לי מחשבה: למה הקו נראה כמו קו? ומה ניתן לעשות בשביל לשבש אותו.
השאלה על הקו מאוד סיקרנה אותי, עזבתי את המחדד והתחלתי במחקר בחיפוש אחרי קו שונה – מצאתי ציירים הבונים לעצמם כלים במטרה למצוא טכניקות ציור חדשות שתהיה ייחודית להם, ראיתי את הצורך לחדש ולהמציא שזאת הנקודה שבגללה התחלתי ללמוד עיצוב תעשייתי .
הכל פתאום התחבר לי, בחרתי נושא שברוב הזמן אני אקשקש – ככה אהיה רגועה יותר ופחות בלחץ. התחלתי לשחק וניסיתי ליצור כל מיני חיבורים בין ידית אחיזה וחומר שיכול להשאיר סימן על דף. – עשיתי כל מיני ניסיונות בלייצר כלים מאולתרים אך הם הרגישו לי דומים לכלים מאולתרים שראיתי במהלך המחקר שלי . הרגשתי שהיה לי חסר משהו, החלטתי להוסיף תנועה אל מול תנועת היד. התגבש השילוב בין האדם למכונה והיכולת שלהם ליצור יחד. הצייר מקבל שליטה חלקית, והתוצאות לא צפויות.
קניתי מאוורר USB וחיברתי אליו עופרת. התנועה הסיבובית יצרה קו שהוא כבר לא קו, אלה תנועה חזרתית שהשאירה לי סימנים מעגליים ומעניינים של עופרת על הדף. הקו הסיבובי נתן תחושה תלת מימדית, היה משהו מהנה ואסטטי בחיבור הפשוט הזה ושם הבנתי שהתחיל הפרויקט שלי – מכונות ציור ידניות״.
מה היו מקורות ההשראה?
הסתכלתי הרבה על מכונות ציור, וכלים מאולתרים של ציירים, שתי ההשראות האלה פשוט מדהימות בעיני:
Tiny toy, Chicken – Echo Yang
האפרוח המצייר – צעצוע קפיץ בדמות אפרוח המחובר אליו מקל אוזניים עם צבע, בכל פעם שהאפרוח עולה ויורד הוא משאיר נקודה מהצבע על הדף. מה שראית בהשראה הזאת היא את האלתור הפשוט והקסום של תנועה שחוזרת על עצמה ומשאירה אחריה תוצאה לא צפויה.
ADA – Karina Smigla-Bobinski
העבודה הזאת פשוט מדהימה בעיני. בלון ענק שקוף המחוברים אליו מקלות עופרת. הבלון נמצא בחלל לבן והאורחים במוזיאון יכולים לגעת בבלון ולנוע איתו בחלל, העופרת נוגעת בקיר ומשאירה סימן. לאט לאט קהל האורחים ממציאים לעצמם שיטות – הם מחפשים טכניקת אחיזה בבלון ודרכים יצירתיות שהשאירו סימן מעניין על הקיר. מה שראיתי בההשראה הזאת היא את ההפעלה של האדם, המשחקיות והחיפוש של טכניקות ציור חדשות.
איזה שלב היה לחוץ במיוחד, ובאיזה שלב נהייתה הקלה?
״לקראת הסוף של שנה ד׳ המקורית שלי, לא הרגשתי שאני מבינה עד הסוף מה אני עושה בפרויקט, לא הצלחתי להסביר לעצמי מה אני רוצה ואיך אני מציגה אותו במילים.
באותה השנה לא הצלחתי לגבש את המחשבות שלי לידי צלילות וכנות. חודש לפני ההגשה עצרתי את הפרייקט גמר, הרגשתי מאוד מבולבלת.
ההקלה הגיע שהתחלתי לעשות לעצמי סדר, ארגנתי את כל המלל שאי פעם כתבתי על הפרויקט, את כל הביקורות שנתנו לי במהלך הדרך וההנחיות שעשיתי. סיכמתי וסידרתי לי את כל הבלאגן ורשמתי לעצמי כל דבר שעזר לי בדרך״.
מה לקחת איתך מהתהליך הארוך של הפרויקט לחיים שאחרי?
״למדתי לבקש עזרה ולפנות לכל מי שצריך בשביל להגיע לנקודה שאני מנסה להגיע אליה. פגשתי הרבה אנשים בדרך שעזרו לי בדברים שלא הבנתי ולא הצלחתי לפתור לבד בפרויקט שלי. אני יודעת שבעולם האמיתי לא אעבוד לבד, ובסופו של דבר למדתי מלא מכל הפרויקט הזה בין עם במובן המכני, להבין מנגנון וליצר מודל עובד בהדפסת תלת־מימד, לבין לעשות בפעם הראשונה בחיי יציקות מתכת ואף להגיע לאומנים שירצו לצייר עם הכלים שלי״.
מי הנחה את הפרויקט, ועד כמה ההנחיה השפיעה עליו?
״המנחה שלי הוא דניאל ליבוביץ׳ – שהיה איתי שנתיים של הפרויקט. לא רציתי לוותר עליו וביקשתי אותו גם לסבב ב׳ שלי. הרגשתי שדניאל מכיר אותי ויודע איפה יותר קל לי ואיפה יותר קשה לי. בנוסף היו עוד הרבה אנשים שהתייעצתי איתם, חברים אמנים, מרצים, כל אחד חשף בפני דברים שפחות שמתי לב אליהם או דברים שניסיתי לא לשים לב אליהם והבנתי שהם מאוד חשובים בפרויקט שלי, כמו למשל לתת לציירים לעבוד עם הכלים״.
האם יש תוכניות לחיים שאחרי התואר?
״האמת שעוד לא, מה שאני כן יודעת זה שבעתיד אני רוצה להציג במוזיאון. כמובן שגם יש לי עוד מלא רעיונות לעוד כלי ציור לא שגרתיים שהייתי רוצה לייצר. העיסוק בקו מסקרן אותי מאוד ואני רוצה להמשיך עם זה״.
איזה טיפ תתני לסטודנטים שעולים לשנה ד׳?
״קחו משהו שקרוב ללבכם, משם יצאו הדברים הטובים; מההבנה שלכם בנושא שתבחרו, ידע, ניסיון, יכולת לחקור וללמוד מקרוב. כשתבינו את עצמכם כולם מסביב יבינו אתכם. לי מאוד עזר לכתוב, כתבתי הכלללל. וכל מילה נשארה על הדף ולא ברחה לי מהראש, כתבתי את הביקורות בדרך כלל גם הייתי מקליטה את ההגשות או הנחיות וכך ידעתי לחזור אחורה ולהפנים. העברתי הכל לכתב ושמרתי בתיקייה מיוחדת לפרויקט. בשלב מסוים פתחת ועשיתי סיכום והכל התחבר״.
טוצ׳קי – נסטיה קומרוב
תערוכת הבוגרים של שנקר 2020
המחלקה לעיצוב תעשייתי
מאיה רטמנסקי היא ארט דיירקטורית מהעסוקות והמוכשרות בארץ. בימים אלו היא מעצבת פרסומות למותגים גדולים וקליפים למוזיקאים כמו נטע ברזילי, שחר טבוך, נגה ארז, ג׳יין בורדו ועוד ועוד.
פטריק או'קיף, המעצב האמנותי של ״ספיידרמן: ברחבי ממדי העכביש״ הוא כנראה כוכב הרוק הכי גדול של עולם האנימציה כרגע.
עידו שפירא מצייר את ״מחשבות קשות ונוראיות״, קומיקס שבועי שמנסה לעבד ולעכל את המצב הישראלי העכשווי – האיום והנורא והבלתי נסבל.
עורך ראשי ומייסד־שותף של מגזין אנקואטד. מעצב חווית משתמש, אוהב לחפור בחנויות תקליטים, לצלם באנלוגי ולספר לפני כולם על דברים מעניינים.
הרשמה לניוזלטר ←
קבוצת הפייסבוק שלנו Secret Uncoated כוללת יופי של ממתקים המתעדכנים על בסיס יומי, עם מלא אנשים טובים ←
עורך ומייסד
טל סולומון ורדי
לונדון
דורין שוורצמן
ניו־יורק
שירה סרי לוי
נועם אוחנה
נגה כהן
הפונטים באתר בחסות
פונטף – מטבעת אותיות
מגזין Uncoated מטשטש את הגבולות שבין עיצוב, אמנות, אנימציה ואיור.
Uncoated magazine blurs the lines between design, art, animation, and illustration.
ווהו! נרשמת לניוזלטר שלנו בהצלחה!
המלצה:
קבוצת הפייסבוק שלנו Secret Uncoated כוללת יופי של ממתקים המתעדכנים על בסיס יומי, עם מלא אנשים טובים ←
