fbpx

להצלחה יש שני אבות

אומרים בארץ שאין קיץ בלי מלחמות, כנ״ל למחאות. הקיץ האחרון היה רווי במחאות מכל קצוות הקשת הפוליטית והחברתית. אחת מהן הייתה המחאה בעקבות חוק הפונדקאות, שבתקופה שהייתה על סדר היום התרוצץ ברשת דימוי טיפוגרפי של המעצב אבירם בן-שושן, המביע את התקווה האישית שלו להקים משפחה עם בן זוגו.

אבירם בן שושן

ספר לנו קצת על עצמך, לימודים, עבודה, תחביבים. 

״נעים מאוד, אבירם בן שושן, בן 32. במקור מאשדוד, היום תל אביב. מעצב גרפי תזזיתי, חי מיתוג וטיפוגרפיה, נמשך לארגונים גדולים. כשאני לא מעצב, משתדל לאזן בין הכמיהה לג׳אנק, אוכל, בישול וקרוספיט. הרזומה שלי כולל חברות כמו Mccann שם עבדתי כארט דירקטור, סטודיו Blend-it ו-Wix, ובימים אלה מנהל מחלקת קריאייטיב ב- Firma. בקרוב יוצא לדרך עצמאית״.

עברת חתיכת דרך מסיום הלימודים, משרדי פרסום, עיצוב השפה לתאגיד השידור ואפילו לאחרונה הזמינו אותך למרכז הבינתחומי, איך היה להרצות על העולם הויזואלי של העיתונות בפני אנשי האקדמיה?

״זה מדהים שגם אחרי ארבע שנים הפרויקט נשאר סופר רלוונטי. ראיתי סקרנות מטורפת מצד הסטודנטים בחוג לתקשורת, ובמפתיע יותר – מהסטודנטים במסלול הבינלאומי. שיחה עם חבר מרצה הובילה לנבירה בחומרים שיצא לי לשכוח. כמו לרכב על אופניים, ופתחתי את המעבדה המשוגעת שיצרתי בשנה ד’ בלימודים. פרוייקט שהצלחתו נשארה תלוייה בנאמנות לוויזואליה ולא לתוכן. זה הוכיח את עצמו בדיונים המעניינים עם הסטודנטים״.   

מי שמכיר אותך יודע טוב מאוד את האהבה הגדולה שלך לטיפוגרפיה, יכול לספר לנו מאיפה זה מגיע?

“הלוואי והייתה לי תשובה סקסית, אבל עד השיעור הראשון בשנה א׳, לא ידעתי שזה קיים. התאהבתי ברגע, וככל שהזמן עובר זה מתחזק וקשה להסבר במקביל. יש משהו ממגנט באותיות, בחיבור ביניהן ובכח שהן יוצרות. בתוך עולם הטיפוגרפיה – תחומים רבים. אני אוהב פונטים, אבל בעיקר מתחבר לקופי ומסר. הסביבה שלנו היומיומית, היא הר הגעש הכי פעיל שיש, רק צריך לזהות ולעבוד עם זה”.

חוק הפונדקאות שעבר לאחרונה גרם למחאה גדולה, וכחלק ממנה הסלוגן הטיפוגרפי שיצרת זכה לתהודה מאוד גדולה ברשתות החברתית, מאיפה הרעיון התחיל? ומה אורך החיים של דימוי מחאתי ברשת, לדעתך?

צילומים : מתן שופן, שחר לוי

“זה התחיל שנה שעברה, לילה לפני ההפגנה במוצ”ש. הרגשתי בעיקר חנוק. ישבתי במיטה וכתבתי לפחות חמישה פוסטים. כותב, מקריא לבן הזוג שלי ומוחק. מרגיש שאין לי את המילים להביע את הטמטום של מציאות עקומה. פתחתי את המחשב, הורדתי פונט מגוגל כתבתי אבא ואמא והתחלתי לשחק. חמש דקות והיה לי דימוי. העליתי ובבוקר זה כבר היה ויראלי. השיא היה כשהגעתי להפגנה וראיתי המון עותקים מודפסים. התרגשתי מההיקף יותר מהצורך בהכרה שזה שלי. זה רגע מכונן אצלי כמעצב שילווה אותי כל החיים. שנה אחרי ושום דבר לא השתנה, רק הכעס של הקהילה גדל. שנה אחרי, זה אותו הדימוי, במבחן התוצאה – הרלוונטיות נשארה. פידים מלאים בשיתופים ובהבנה שהמציאות חייבת להשתנות”.

האם חשבת שביטוי המחאה הזה יהיה רלוונטי עדיין מהשנה הקודמת? האם יש סיבה למה דווקא העיתונות העיצובית בארץ לא יחסה לזה חשיבות כמו שאר ציבור המפגינים?

״יש תחושה שהפעם זה גדול ואמיתי. הייתי בהלם כשמצאתי את עצמי באמצע איילון עם אלפי אנשים. מרגיש חלק מהמון מפרגן ותומך, זה כבר לא רק שלי. זה עניין של זמן עד שניישר את הקו עם מדינות ליברליות וצריך להמשיך לפעול למען זה. השיחות שקיבלתי אחרי היו ההישג הגדול ביותר מבחינתי. שאלו אותי איך באים ילדים לעולם, כולל ההשלכות, כסף והחלקים היותר טעונים. לגבי העיתונות, אני חושב שהאימפקט הוא החשוב, ולא מי שלא הרים״.  

האם אתה חושב שגם למחאה חייב שיהיה איזשהו קו מיתוגי עיצובי, כמו שהיה למחאה החברתית ב-2011? מהו כוחו של העיצוב הגרפי במחאה?

״שאלתי את עצמי תוך כדי ההפגנה, אבל עדיין אין לי תשובה. אני רק יודע שמותגים היום הופכים להיות טמפלט של רעיון יותר מהגדרה של צבע ופונט. בפועל, הכיכר הייתה מלאה בקריאטיביות. חוץ מפורמט מרובע, כל אחד לקח את זה למקום אחר. לא הייתי רוצה שמישהו יכתיב מה הסלוגן הנכון, יש הרבה דברים למחות עליהם וכל אחד מביע את זה בדרך שלו״.

יש עוד פרויקטים עם אמירה חברתית שהיית רוצה לעשות אם הייתה לך את האפשרות? מה המטרה הבאה שלך?

״פנוי להצעות ושיתופי פעולה. אני מאמין גדול שזה צריך לבוא מהבטן. לפעמים הצורך בהגדרת מעצבים כפוליטיים/חברתיים, מסרסת את הספונטניות ההכרחית ליצירה. זה קצת כמו שהפגנה הופכת להיות ממוסדת וחזרתית: הווליום יורד והאפקט קטן״.  

אריזה גרפית לתאגיד השידור כאן

לאחרונה הגשת לבגרות בעיצוב את מגמת עיצוב גרפי בתיכון ׳רעות׳ בחיפה, והתוצאות היו מעניינות מאוד. תוכל לשתף בפרספקטיבה של הדור הצעיר? ובתור איש חינוך לעיצוב, האם יש לך מילות עידוד או עצות לחבר׳ה צעירים?

״מיד לאחר סיום התואר, התחלתי ללמד בתיכון טיפוגרפיה, מיתוג ופרויקט גמר. לימדתי שלוש שנים. הממשק עם התלמידים גרם לי תחילה להבין שתיכון זה לא אקדמיה. התלמידים לא עושים לילה לבן ופרוייקט לא יכול להתחיל עם בריף של מילה. זה אתגר אותי לפתוח מחדש את מערכי השיעור, להפוך אותם לסדנאות ולחבר את זה לדור המסכים. זירוקס הפך למצלמת טלפון ועריכת וידאו נעשתה בגיף. אם ידע זה כוח, הבנתי בשלוש השנים האלה שעיצוב זה הכח הכי חזק שיש. הם היו צמאים לשמוע, אז כל שיעור פתחתי במצגת. חשפתי אותם לעולם שלם של מותגים, אסטרטגיה וסקיצות משולחן העבודה שלי. הם היו הראשונים לראות מאיפה כל מיתוג תאגיד השידור התחיל. ואני בתמורה, הבנתי שזה לא הפרעות קשב וריכוז, אלא יכולת מטורפת לעשות הרבה דברים במקביל. מערכת החינוך כנראה עדיין לא בנויה לזה״.

עבודות תלמידים תיכון רעות חיפה

מה דעתך על סצנת העיצוב בארץ? איזה שינוי היית רוצה לראות בשנים הקרובות?

״לטוב ולרע עוד מתגבשת, רחוקה מלהיות מאובחנת כעיצוב ישראלי. אני לא חושב שיש מספיק בכדי להכתיב סצינה אחת, ולא נכון יהיה לשים קווים מנחים. יש משהו בביצה המקומית ששואף להיראות גלובלי, ניו-יורקרי, מיושר עם הסצינה הכי עדכנית. משהו ברצון הזה, בקלות הגלובליזציה, מטשטש אותנו כישראלים. יש תבלינים שיש רק פה וצריך להתעמת עם זה כדי להוציא ׳עיצוב ישראלי׳. החום, העצבים, הסריפים, עברית, פוליטיקה, צבא, הגודל והאנשים. יש פה בתי ספר ומעצבים מעולים, אבל צריך למצוא את התבלין המקומי״.

כמובן, איך לא, מה הם מקורות ההשראה לך? מוזיקה, אמנים, מעצבים ואיך זה משתלב בעשייה שלך?

״בתחילת עבודה על פרוייקט, אני מדמיין שכבה לי החיבור לאינטרנט ונמחקה לי תיקיית השמורים. וכש׳חוזר׳ החיבור אני אוהב להסתכל על תמונות גולמיות ולא על תוצרים סופיים. אני אוהב ללכת הכי רחוק בפרקטיקה ואז חוזר אחורה כדי להבין. לפעמים זה לא טוב, אבל זה גורם לי ׳לטעות מהר׳ ולא להשלות את עצמי; וכשאני מרגיש שנוצרו לי יותר מדי חוקים, אני משנה כיוון כדי לשנות ולא לנסות להבין. בפרקטיקה, לפחות פעם ביום אני משוטט ב-Brand New, המכה של המיתוג. האתר שמארגן פעם בשנה כנס נחשק הוא מכרה זהב של סטודיואים, תוכן וטוקבקים של מעצבים. מבחינת מוסיקה, מתחיל בפופ ביוטיוב ומשם נותן לאלגוריתם להוביל״.

38027331_10215475612897722_4973833159700381696_n

אבירם בן שושן, בן 32. תל אביב.
מעצב גרפי תזזיתי, חי מיתוג וטיפוגרפיה, יוצא לדרך חדשה ועצמאית אז תעשו גוגל לשם הזה בזמן הקרוב..

ניים דרופינג:
Wix
Blend it 
Firma 
ויצו חיפה 
Brand New

 

צילום תמונת שער: יעל ברזילאי

יש פה ממתקים רציניים

להכניס למצב טיסה

HAIFA – WALLS FESTIVAL

קירות צבעוניים זה לא דבר נפוץ בחיפה, במיוחד לאחר הקמת קומנדו הגרפיטי של העירייה, אז כשפסטיבל הקירות מגיע לעיר, יש הרגשה של בריזה צבעונית שנושבת

קרא עוד »
להכניס למצב טיסה

סחוניה – אמיר ורשף משוטטים

אמיר פרסיה ורשף טסלר רון משוטטים בפריפריה – קריית מלאכי, חדרה, ירוחם. האחד מאייר ומעצב, השני כותב. יחד הם מייצרים את ׳סחוניה׳ – פנזין שוטטות. מה שהתחיל כתרגיל בקורס פנזינים בבצלאל הפך להיות מסע אנתרופולוגי מלא חמלה.

קרא עוד »