מאחורי הקלעים של הקליפ Age is a Box – Mountain
- נועם הלפר
- אנימציה, עיצוב, עיצוב מושן
- עיצוב כתבה: ג׳ני שוקין
הקליפ Mountain הוא פרי יצירתם של Age is a Box, פרויקט אמנותי בהובלת המוזיקאי נעם הלפר, וגבריאל תומאס אייש, אנימטור מוכשר במיוחד. Age is a Box מבוסס על מוזיקה אלקטרונית חמה, משולבת עם כלים חיים, על התפר שבין צלילה תודעתית עמוקה למסיבה. הפרויקט קיים כשלוש שנים, ומאז הספיק להופיע על במות בארץ ובאירופה, לשחרר אלבום בלייבל לונדוני, ולהוציא מספר קליפים מיוחדים. ממש בימים אלו יוצא רליס נוסף דרך הלייבל הגרמני LUKINS.
איך הפרויקט התחיל?
״גבריאל ואני הכרנו בלונדון לפני כ־6 שנים, באותו זמן הייתי מופיע תחת השם Helfer בכל מיני מקומות בעולם. גבריאל הגיע עם בת הזוג שלו להופעה שלי, אחרי המופע הוא בא להגיד שלום וישר היה קליק. שנים ניסינו למצוא את הפרויקט הנכון לשתף בו פעולה והנה זה קרה.
השיר נכתב בצפון הודו, ישבתי על הר בדרמסלה והתבוננתי. בהודו אתה לומד בצורה טבעית לנתק את הסיפוק הרגשי מהתלות בעשייה. בתל אביב אנחנו כל הזמן רצים ממקום למקום, מנסים להספיק דברים, בשביל להרגיש שלמים – אבל המיינד אף פעם לא יודע שובע, וזה איזור טריקי של המציאות.
הודו עזרה לי להבין הרבה לגבי עצמי, ולשחרר תפיסות שגויות שהיו לי לגבי מה היא ה"אמת" שלי ומה לא. מתוך המילים והסאונד ניסיתי ללכוד את תחושת המימד האחר שהודו מביאה, והתחלנו לדבר קונספטואלית ולהבין גם איך זה נראה.
בגלל שגבריאל ואני גרנו בארצות שונות (האמת שהוא ממש בימים אלו חזר לישראל) הקליפ נבנה תוך כדי חודשים רבים של שיחות וואטסאפ, גלגולי קונספט, צלילות רוחניות, ומיליון המלצות אמנותיות שרצו מאחד לשני״.
״קונספט מהותי בקליפ הוא התפיסה הפרופורציונלית. ההבדל בין קטן וגדול הוא תפיסתי ויחסי לחלוטין. ערימת האבנים הקטנה (רוג'ום) שפותחת את הקליפ מתגלה בעצם כהר ענק. הבד ממנו עשויי הבגד מתגלה כמדבר אינסופי. לאורך הקליפ לא ברור מי יותר גדול ממי – זה הכל שאלה של פרספקטיבה. העולם שבתוך הגוף שלנו, בתוך הנפש שלנו, הוא בגודל של הקוסמוס כולו. ההבנה שלהביט ממש פנימה ולהביט ממש החוצה מוביל לאותם רמות של מיקרו רזולוציות. בעיני זה פשוט מיינד בלואינג.
מתוך הדימויים האלה גבריאל הלך וברא עולם ויזואלי. ואז הדמויות הגיעו. אני רוצה שהכל יהיה בצבע אחד קונקרטי. ואז גבריאל הביא את הטוויסט בגוון ואז לצבע השלישי. היה ברור לשנינו כל הזמן שהיצירה משותפת. זה פיס של שנינו. אני לא "שכרתי" אותו והוא לא "שכר" אותי. כך נוצר עולם שמתאר את שנינו בצורה מדוייקת. מין בלנד של נזירים מודרנים, רוחניים, שופעים ביצירה – עמוק בחוויה החושית, רק בלי הקטע של ההתנזרות ;).
היה מהותי מבחינתנו ששנינו נהיה מאוהבים בקליפ ושלמים עם כל פיסה בו, וכך, מתוך תקשורת רצופה, הצלחנו לבנות עולם שמדבר את שנינו. המסע הזה שנבנה פריים אחר פריים מזמין את הצופה לקחת הפסקות קצרות מהשגרה, לאפשר לנפש ולגוף להתמזג ולהיכנס למיינדסט של התבוננות.
אחרי שסיימנו אותו, הרגשנו שזה משהו שראוי להיות בתחרויות ופסטיבלים של אנימציה ווידאו בכללי, והתחלנו להגיש אותו למקומות דרך Film Freeway (פלטפורמה פשוטה ונוחה ליצירת קשר עם פסטיבלים לסרטים). המהלך הזה הוביל להשתתפות באיזה תשעה פסטיבלים די רציניים, בחלקם זכינו, בחלקם אנחנו בגמר ומחכים לעדכונים. זה סופר מגניב עבורינו לקבל כאלה פידבקים מעולים על פיס שהשקענו בו את הנשמה. כיף לדעת שיש מקום לאמנות איכותית בעולם ושנינו כבר מחכים להזדמנות הבאה לשתף פעולה״.
ספר על הלחנה לאנימציה.
״במקביל לעשיית הקליפ, הלחנתי פסקול ביחד עם איש סאונד מטריף בשם ביניה רכס לסרט אנימציה של אנימטור ישראלי מוכשר בשם משה בן אברהם – AniMoshe.
התהליך של בניית סאונד לסרט כזה היה סופר מרתק ועשיר. בעולם האנימציה שום דבר לא עושה סאונד מלבד מה שאתה מחליט, והמקום הזה בו לומדים לייצר את כל האמביינט הזה שקורה סביבנו לכאורה בלי שנשים לב הוא מרתק. ומאתגר. טיל. שמח שביניה היה אחראי על זה ולא אני.
המוזיקה נוצרה במקביל לסיום הציור והעריכה של הסרט, היו קטעים שהלחנתי לסקיצות ראשוניות, והיו קטעים שהלחנתי לסצנות גמורות. מהמם לראות איך המוזיקה מניעה את הדמויות ולעתים גם משנה החלטות בעריכה/בסיפור בגלל דברים שפשוט עבדו ממש טוב מוזיקלית.
מעניין מתי פעם הבאה שיגיע עוד סרט אנימציה שככה יהפנט אותי… בנתיים אני בעיקר עושה פסקולים למחול ועובד על המופע החדש של הלהקה״.
למי שרוצה לראות אותם בהופעה ולצלול לעומקים, ב-14.4 יגיעו להופעה בכולי עלמא
קרדיטים
קליפ: גבריאל תומאס אייש
מילים: נעם הלפר, מור פולנוהר ויותם מהלר
לחן, גיטרות ושירה: נעם הלפר
צ׳לו: יעל שפירא
תכנותים וקלידים: נעם הלפר ורועי אביטל
מיקס: רועי אביטל ונעם הלפר
מסטרינג: Star Delta Mastering
ליווי אמנותי: אילון נופר
לוגו ועיצוב גרפי: ענת גוטברג
צילומי יח"צ: קתרינה סבינה
יח"צ: מירב בלומנפלד
לייבל: NeedWant
יש פה ממתקים רציניים
הסרטונים הכי וואו #5
סטנלי דונווד מתראיין על העבודות שלו, דורין שוורצמן משחררת את סרט הגמר המופלא – ׳הדב׳, סרטון אנימציה מרגש על טראומות מלימודי נגינה, עידו אגסי מייצר ספרים כמו פעם, ורופוס ויינרייט מושפע מוינדזור מקיי.
הסיפור מאחורי תערוכת ׳יפה לך׳
שיטוט שגרתי ברחובות תל אביב בקיץ 2015, הוא שהוליד את המוטיבציה לפרויקט. המדרכות אז היו מוצפות בכרטיסי הביקור הידועים לשמצה שפרסמו מכוני ליווי וצרכנות מין. המפגש עם הכרטיסים הללו הוליד אצל תמר מושינסקי, מעצבת גרפית שרק סיימה את לימודיה במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, את התגובה הראשונית ״איכס, איזה עיצוב מחריד״.
״היפה והחיה״ חוזרת: במבי פרידמן מחיה מחדש את התפאורה אחרי 20 שנה
עשרים שנה חלפו מאז ש״היפה והחיה״ עלתה לראשונה בישראל, ועכשיו הקסם חוזר לבמה – יחד עם מי שעיצב אותו מלכתחילה. במבי פרידמן, המעצב שמאחורי הארמון הגותי, היער הקסום והגרגולים המאיימים, פותח שוב את המגירות והכוננים הישנים כדי להעניק להצגה חיים חדשים. עבורו זו לא רק חזרה למחזמר אהוב, אלא גם הזדמנות נדירה לגעת שוב ביצירה, לשנות, לתקן ולהתרגש כאילו זו הפעם הראשונה.