במהלך שבוע האיור 2018, לה-קולטור מציגים את תערוכת האמנות הגדולה ביותר בשבוע האיור, שיתפרש על פני סופ"ש שלם, בו יוצגו וימכרו איורים בנושא: בית. בתערוכה יציגו כ-100 מאיירות ומאיירים. הפעם עם יוליה ברשקובה, בשיחה על עיצוב, אדריכלות והחיים.
״אני יוליה, לפני כמה חודשים סיימתי תואר באדריכלות באוניברסיטת תל אביב. כרגע אני אדריכלית ביום ומולטיטסקרית של פרוייקטים אישיים בלילה. לצד עבודה במשרד 1:1 לאדריכלות נוף ועיצוב עירוני, אני גם עוזרת מחקר ב- CIRTex ,המכון לחקר הטקסטיל בשנקר. לאחרונה עיצבתי כיסא למותג חדש ויפיפה בשם Herbert ,זה היה הפרוייקט הראשון "האמיתי" שהזמינו ממני, והתרגשתי מאוד מכל רגע. ובימים אלה אני עובדת על פרויקט חדש סופר מרגש – אני וקבוצת אדריכליות מוכשרות שהכרתי במהלך הלימודים מקימות מייצבים שמשלבים עיצוב דיגיטלי ופרמטרי, מיפויים והקרנות ווידיאו. המיצב הבא שלנו הולך להיות מוקם ב-15 לחודש, בלוקיישן מורכב ומדהים ביפו ואני ממש מחכה לראות את התוצאה הסופית ואת החוויה שנצליח ליצור.
בינינו, אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שישנתי – אבל החיים קצרים, ויש הרבה עיצוב לעשות. איכשהו כל זה עדיין משאיר לי זמן לתחביבים, המרכזי שבהם הוא סבב גלריות, תחת הכותרת HANG ART שקורה כל חמישי בערב, והפך ממשהו קטן שקרה מדי פעם עם חבר או חברה מתחלפים, למסורת של ממש.
שיעורי בלט, שהתחלתי לפני כשנה וחצי בניסיון להתמודד עם הצורך לפרפקציוניזם תמידי על ידי ריכוז שלו לשיעור שבועי של שעה וחצי של פרפקציוניזם מוגזם. בפועל, אני פשוט פרפקציוניסטית קצת יותר מהרגיל בזמן הזה בשבוע, ופרפקציוניסטית קצת פחות מהרגיל ביתר הזמן״.
״מעניין אותי כל מה שחדש, מרגש ועכשווי. אני נדלקת מאוד מהר על רעיונות (וגם עוזבת אותם באותה מהירות, אבל זה נושא לפורמט אחר) אז כל מה שיש לו פוטנציאל "להיות הדבר החם הבא" הוא מה שמסקרן אותי בכל רגע נתון. מאוד נוח לי לעבוד בתוך מכלול של המון פרויקטים שונים בגדלים שונים.
היכולת הזו לעבור מקנה מידה גדול לקנה מידה קטן – מעיר לפרט לחומר, היא מה שמרתק אותי בתחום, מאתגר אותי ובו בזמן מביא לי אנרגיות לעשות יותר. בין אם מדובר בערים שתמיד נמצאות בשינוי או במגורים בבועות סבון, הפרויקטים הרעיוניים שלי עוסקים בצורות חיים דינמיות שנמצאות בשינוי מתמיד.״
״תהליך העבודה שלי מתאפיין בדינמיות גם הוא, אני מתרכזת ומייצרת באופן הטוב ביותר כשיש לי המון דברים לחשוב עליהם במקביל. רעיונות לפרויקט אחד צצים בזמן שאני עובדת על האחר ופתרונות לפרט באים ברגע שאני עובדת על המכלול. למרות האהבה שלי לממוחשב והדיגיטלי, אני עדיין חושבת
באמצעות סקיצות ידניות, ומתעדת רעיונות ומחשבות במחברות. אני מאוד מתחברת לרעיון הדואליות, לעשות גם וגם בו זמנית, לחשוב גם בגדול וגם בקטן, ליצור גם באופן ידני וגם ממוחשב. זה מכסה את כל הפינות, לא מאפשר לפתח FOMO ,שאולי יש משהו מעניין יותר שאני לא עושה״.
״גדריאנט וחשיפה כפולה! זה נורא, זה מכוער, זה קיטשי ואני מקווה לא לראות את זה שוב לעולם. טרנד קול ביותר לעומת זאת, שאני רואה אותו צומח ומתפתח למגמה של ממש הוא חומרים שמצמיחים את עצמם – פיתוחים של חומרים חיידקים, מפטריות, וממגוון ארגניזמים חיים אחרים נכנסים לתעשייה ומחליפים טקסטיל, פלסטיק, ספוגים וכו' (חפשו ׳נרי אוקסמן׳ בטד – ח.ש). הניסיון הוא למגר את הזיהום העצום שהתעשיות האלה משאירות אחריהן ולפנות לכיוון אקולוגי ואחראי יותר״.
"כל הפרויקטים שלי עד כה עסקו איכשהו בזהות הפרט בעולם הגלובלי. אני מאוד פרו-אינטרנט ופרו-מדיה חברתית. התקדימים החברתיים שהאינטרנט אפשר וייצר מאוד מסקרנים אותי ואני מאוד מתרגשת לראות למה החיבור של הכול עם הכול יביא. בתור נציגת דור ה-Z המוקדם, ואחת שגדלה להורים עם פחד ממחויבות מרחבית, ראיתי את עצמי כ-world the of citizen .בהיעדר ׳מקור׳ להסתמך עליו, מצאתי משהו מאוד מרגש ואופטימי
ברוח התקופה שמעודדת טשטוש של המקור, תנועה תמידית, ניידות מוגברת, זהות נזילה שניתנת להגדרה על ידי פרמטרים אחרים, שהם לא "המקור". מעולם לא היה קל יותר להתקיים בעולם ללא מקור, מאשר בעידן הסושיאל מדיה בתצורתו הנוכחית. מה שנקרא, don't @ me״.
״בפסטיבל פרינט סקרין האחרון הועלה פרפורמנס בהפקתה של Dr. GoraParasit הנהדרת כל כך. הוא נקרא "אלקטריק דרימס" ולמעשה מדובר באוסף מבולגן של קטעי וידיאו, סרטים, ופיסות תרבות שמגולמות על ידי השחקנים על הבמה. היו בו את כל האלמנטים שאותם אני אוהבת – דינמיות, מהירות תחלופה של דבר אחד באחר, יחס אמביוולנטי למקור, חוש הומור, ותלבושות נהדרות שלוקחות אותך מהבמה ישר לברגרהיין״.
״ג'סיקה וולש הנפלאה היא ללא ספק בין היוצרים המשפיעים ביותר של התקופה. שמעתי עליה כשעשתה את ׳40 ימי דייטינג׳ והמשכתי לעקוב אחרי העבודה שלה מאז. היחס אל החלקים הרגשיים של החיים כאל ניסוי בכיסוי של מעטפת גרפיקה פופית, שמחה, רלוונטית וגימיקית הופכת את העניין למתקשר ומעניין כל כך הרבה יותר. אני חייבת להודות שאני לא חובבת גדולה של ׳ביטוי רגשות באמצעות אמנות׳, אבל יש משהו באסתטיקה הנהדרת מלאת ההומור של וולש לצד כנות בלתי מתנצלת שגורם לי להזדהות״.
לה־קולטור
נושא: בית / HOME
15-17.11.2018
15.11 חמישי 18:00 – 23:00 | פתיחה חגיגית
גלריה מזא״ה 9, תל אביב.
לעמוד האירוע בפייס
איור : איתי בלאיש
אבישי אדלר התיך את טיפולי ההמרה שעבר כהומו דתי לפרויקט גמר מצמרר בבצלאל – ׳צלם בהיכל׳, מיצב הכולל מגילה אינטראקטיבית ווידאו המוקרן על שער מעץ מולה. במקום להתמקד רק בחוויה הפרטית שעבר, אדלר הכניס לפרויקט חוויות של להט״בים מקבוצת פייסבוק בנושא. לא ראיתי כזה לפני.
ביום סטודנטית שנה רביעית בתקשורת חזותית, בבצלאל.
בלילה מתקלטת בכל מיני מקומות בעיקר בתל אביב. חלק מקולקטיב שנקרא ״קולות מאפריקה״ שכבר יותר מ-3 שנים מקדמים מוזיקה מרחבי אפריקה בארץ וגם חלק מקולקטיב של דיג׳ייות בשם ״אננס״ שהמטרה העיקרית היא לקדם דיג׳ייות בזאנר.
דורין שוורצמן הייתה בתערוכה BEYOND THE STREETS בגלריית Saatchi בלונדון והתרשמה שאפשר להכניס את אמנות הרחוב לגלריה מבלי להוציא לה את העוקץ לגמרי.
ווהו! נרשמת לניוזלטר שלנו בהצלחה!
המלצה:
קבוצת הפייסבוק שלנו Secret Uncoated כוללת יופי של ממתקים המתעדכנים על בסיס יומי, עם מלא אנשים טובים ←
