הקליפ Mountain הוא פרי יצירתם של Age is a Box, פרויקט אמנותי בהובלת המוזיקאי נעם הלפר, וגבריאל תומאס אייש, אנימטור מוכשר במיוחד. Age is a Box מבוסס על מוזיקה אלקטרונית חמה, משולבת עם כלים חיים, על התפר שבין צלילה תודעתית עמוקה למסיבה. הפרויקט קיים כשלוש שנים, ומאז הספיק להופיע על במות בארץ ובאירופה, לשחרר אלבום בלייבל לונדוני, ולהוציא מספר קליפים מיוחדים. ממש בימים אלו יוצא רליס נוסף דרך הלייבל הגרמני LUKINS.
״גבריאל ואני הכרנו בלונדון לפני כ־6 שנים, באותו זמן הייתי מופיע תחת השם Helfer בכל מיני מקומות בעולם. גבריאל הגיע עם בת הזוג שלו להופעה שלי, אחרי המופע הוא בא להגיד שלום וישר היה קליק. שנים ניסינו למצוא את הפרויקט הנכון לשתף בו פעולה והנה זה קרה.
השיר נכתב בצפון הודו, ישבתי על הר בדרמסלה והתבוננתי. בהודו אתה לומד בצורה טבעית לנתק את הסיפוק הרגשי מהתלות בעשייה. בתל אביב אנחנו כל הזמן רצים ממקום למקום, מנסים להספיק דברים, בשביל להרגיש שלמים – אבל המיינד אף פעם לא יודע שובע, וזה איזור טריקי של המציאות.
הודו עזרה לי להבין הרבה לגבי עצמי, ולשחרר תפיסות שגויות שהיו לי לגבי מה היא ה"אמת" שלי ומה לא. מתוך המילים והסאונד ניסיתי ללכוד את תחושת המימד האחר שהודו מביאה, והתחלנו לדבר קונספטואלית ולהבין גם איך זה נראה.
בגלל שגבריאל ואני גרנו בארצות שונות (האמת שהוא ממש בימים אלו חזר לישראל) הקליפ נבנה תוך כדי חודשים רבים של שיחות וואטסאפ, גלגולי קונספט, צלילות רוחניות, ומיליון המלצות אמנותיות שרצו מאחד לשני״.
״קונספט מהותי בקליפ הוא התפיסה הפרופורציונלית. ההבדל בין קטן וגדול הוא תפיסתי ויחסי לחלוטין. ערימת האבנים הקטנה (רוג'ום) שפותחת את הקליפ מתגלה בעצם כהר ענק. הבד ממנו עשויי הבגד מתגלה כמדבר אינסופי. לאורך הקליפ לא ברור מי יותר גדול ממי – זה הכל שאלה של פרספקטיבה. העולם שבתוך הגוף שלנו, בתוך הנפש שלנו, הוא בגודל של הקוסמוס כולו. ההבנה שלהביט ממש פנימה ולהביט ממש החוצה מוביל לאותם רמות של מיקרו רזולוציות. בעיני זה פשוט מיינד בלואינג.
מתוך הדימויים האלה גבריאל הלך וברא עולם ויזואלי. ואז הדמויות הגיעו. אני רוצה שהכל יהיה בצבע אחד קונקרטי. ואז גבריאל הביא את הטוויסט בגוון ואז לצבע השלישי. היה ברור לשנינו כל הזמן שהיצירה משותפת. זה פיס של שנינו. אני לא "שכרתי" אותו והוא לא "שכר" אותי. כך נוצר עולם שמתאר את שנינו בצורה מדוייקת. מין בלנד של נזירים מודרנים, רוחניים, שופעים ביצירה – עמוק בחוויה החושית, רק בלי הקטע של ההתנזרות ;).
היה מהותי מבחינתנו ששנינו נהיה מאוהבים בקליפ ושלמים עם כל פיסה בו, וכך, מתוך תקשורת רצופה, הצלחנו לבנות עולם שמדבר את שנינו. המסע הזה שנבנה פריים אחר פריים מזמין את הצופה לקחת הפסקות קצרות מהשגרה, לאפשר לנפש ולגוף להתמזג ולהיכנס למיינדסט של התבוננות.
אחרי שסיימנו אותו, הרגשנו שזה משהו שראוי להיות בתחרויות ופסטיבלים של אנימציה ווידאו בכללי, והתחלנו להגיש אותו למקומות דרך Film Freeway (פלטפורמה פשוטה ונוחה ליצירת קשר עם פסטיבלים לסרטים). המהלך הזה הוביל להשתתפות באיזה תשעה פסטיבלים די רציניים, בחלקם זכינו, בחלקם אנחנו בגמר ומחכים לעדכונים. זה סופר מגניב עבורינו לקבל כאלה פידבקים מעולים על פיס שהשקענו בו את הנשמה. כיף לדעת שיש מקום לאמנות איכותית בעולם ושנינו כבר מחכים להזדמנות הבאה לשתף פעולה״.
״במקביל לעשיית הקליפ, הלחנתי פסקול ביחד עם איש סאונד מטריף בשם ביניה רכס לסרט אנימציה של אנימטור ישראלי מוכשר בשם משה בן אברהם – AniMoshe.
התהליך של בניית סאונד לסרט כזה היה סופר מרתק ועשיר. בעולם האנימציה שום דבר לא עושה סאונד מלבד מה שאתה מחליט, והמקום הזה בו לומדים לייצר את כל האמביינט הזה שקורה סביבנו לכאורה בלי שנשים לב הוא מרתק. ומאתגר. טיל. שמח שביניה היה אחראי על זה ולא אני.
המוזיקה נוצרה במקביל לסיום הציור והעריכה של הסרט, היו קטעים שהלחנתי לסקיצות ראשוניות, והיו קטעים שהלחנתי לסצנות גמורות. מהמם לראות איך המוזיקה מניעה את הדמויות ולעתים גם משנה החלטות בעריכה/בסיפור בגלל דברים שפשוט עבדו ממש טוב מוזיקלית.
מעניין מתי פעם הבאה שיגיע עוד סרט אנימציה שככה יהפנט אותי… בנתיים אני בעיקר עושה פסקולים למחול ועובד על המופע החדש של הלהקה״.
קרדיטים
קליפ: גבריאל תומאס אייש
מילים: נעם הלפר, מור פולנוהר ויותם מהלר
לחן, גיטרות ושירה: נעם הלפר
צ׳לו: יעל שפירא
תכנותים וקלידים: נעם הלפר ורועי אביטל
מיקס: רועי אביטל ונעם הלפר
מסטרינג: Star Delta Mastering
ליווי אמנותי: אילון נופר
לוגו ועיצוב גרפי: ענת גוטברג
צילומי יח"צ: קתרינה סבינה
יח"צ: מירב בלומנפלד
לייבל: NeedWant
שירה סרי לוי, מאיירת ואנימטורית, הצליחה לאייר ולזקק את חווית ההגירה לניו־יורק כדתל״שית ירושלמית ב-Rough Translation. הפרויקט, שהוגש במסגרת תזה בתואר השני ב-NYU, כולל אסופת סיפורים משעשעים שנפרסו בכמה פלטפורמות: פנזינים מודפסים בריזוגרף, אתר נגלל רוחבית וסרטון אנימציה.
אחרי שנים של איור לקולנוע, לטלוויזיה ולספרים, המאייר דוד פולונסקי יצא להרפתקה משותפת עם הבמאי ארי פולמן, שביים לראשונה לתיאטרון מחזה של חנוך לוין – ׳מתאבל ללא קץ׳.
״אריאדנה בנקסוס״ מצליחה לשעשע ולרגש, אבל בין קומדיה לטרגדיה, היא גם מעלה שאלה על גבולות הטעם והאיזון הבימתי.
ווהו! נרשמת לניוזלטר שלנו בהצלחה!
המלצה:
קבוצת הפייסבוק שלנו Secret Uncoated כוללת יופי של ממתקים המתעדכנים על בסיס יומי, עם מלא אנשים טובים ←
