תערוכת “ווס אנדרסון” בסינמטק הצרפתי בפריז מציעה התבוננות נדירה לעולמו הקולנועי של הבמאי המוערך, דרך אוסף אישי שכולל מחברות, רישומים, אביזרים, תלבושות ותפאורות מקוריות מסרטיו — עם אוצרות מוקפדת.
הכניסה אל החלל האדום העז בסינמטק הצרפתי בפריז, מבוך של דימויים, סקיצות, תלבושות ופרופס, לא ספיילרה לי את העתיד לבוא. זו תערוכה שדורשת זמן, לא כי היא ארוכה במיוחד, אלא כי ניכרת בה כמות הפרטים, רמת ההשקעה וההתבוננות כדי להנות ממנה באמת. יש בה איכויות נדירות הדומות לזו שראיתי ב־2019 בתערוכת הרטרוספקטיבה המטריפה של סטנלי קובריק במוזיאון העיצוב בלונדון, ובהחלט אפשר להשוות בין השניים, אם כי אנדרסון נראה איש נעים וסימפטי יותר.
לפני שבועיים נפתחה לראשונה תערוכת ״ווס אנדרסון: הארכיונים״ לבמאי המוערך, בהשקה חגיגית עם כל אנשי ההפקה המלווים אותו בשלושת העשורים האחרונים. בימים אלו היא מתקיימת בסינמטק הצרפתי בפריז, וב־21 בנובמבר 2025 תעלה במוזיאון העיצוב בלונדון עד קיץ 2026, בשיתוף פעולה בין שני המוסדות החשובים, שם תיפתח בנפח גדול יותר. החודש יוצא לאור קטלוג שכולל את מרבית הפריטים בתערוכה באנגלית ובצרפתית, ובהצצה ראשונה הוא נראה מרתק במיוחד.
בעבר עלו בחלל של 180 Studios בלונדון שלוש תערוכות מעולות לסרטים — ״אי הכלבים״, ״הכרוניקה הצרפתית״, ו־״אסטרואיד סיטי״ — שכללו נפח מרשים של פרופס, מקטים, תלבושות, והצצה מעמיקה אל תהליכי העבודה, בשילוב חוויה קולינרית בסופה בהתאם לכל אחד מהם.
חלל התערוכה מתחיל לפי סדר כרונולוגי בפילמוגרפיה של ווס אנדרסון, ובהמשך הסיור שובר לחלוקה לפי מחלקות עיצוב. זו החלטה אוצרותית מבריקה של מתיו אורלאן (Matthieu Orléan) מהסינמטק הצרפתי, לוסיה סאבי (Lucia Savi) וג’והאנה אגרמן רוס (Johanna Agerman Ross) ממוזיאון העיצוב בלונדון. בהתאם לסרטיו, התערוכה מרהיבה ויזואלית.
לכל סרט יצרו את העולם שלו בנפחים משתנים: מתחילים עם Bottle Rocket מ־1996 והסטוריבורדים המקוריים שווס אנדרסון צייר בעצמו בכישרון רב, יחד עם צילומי פילם בשחור לבן מתהליך ההפקה בהם מופיע השחקן והמפיק אוון וילסון, שותפו ליצירה של אנדרסון מתחילת דרכו ועד היום.
ממשיכים לסרט הפריצה ״ראשמור״ (Rushmore) מ־1998 – תלבושות, פאצ׳ים, צילומי פולארויד מאחורי הקלעים ומחברות של הבמאי, בפורמט דפי שורות עם ספירלה – ואינסוף הערות וציורים. היינו מצפים שהן יהיו מהודרות, אך זה לא המקרה.
איכות ההפקה של הבמאי עולה וגדלה ככל שהשנים מתקדמות והתקציבים גדלים בהתאם, עם יכולת נדירה לא להתקבע לטכניקה אחת, וללהטט במיומנות בין סרטי לייב אקשן לבין סרטי אנימציה בסטופ־מושן.
התערוכה ממשיכה עם ״משפחת טננבאום״ (The Royal Tenenbaums) מ־2001 והתלבושות האייקוניות: חליפת אדידס אדומה של בן סטילר ומעיל הפרווה של גווינת׳ פאלטרו, ולצידם הקרנת סצנה מתוך הסרט, איורים וספרים שעוצבו כפרופס.
נקודת המפנה בפילמוגרפיה של אנדרסון מגיעה עם ״עמוק במים״ (The Life Aquatic with Steve Zissou) מ־2004, במסגרת הפקתו הוא מביים לראשונה סצנות אנימציית סטופ־מושן של חיות ים מתחת למים. הבובות המקוריות והגרוטסקיות בעיצובו של המעצב הנרי סליק (Henry Selick) מופיעות בתערוכה, ולצידן התלבושות עם כובעי הצמר האדומים.
המוטיב החוזר בתערוכה הוא הכבוד הרב ליוצרים וליוצרות שעבדו עם הבמאי והתסריטאי במשך הקריירה
שני מוטיבים חוזרים בתערוכה: הראשון, הוא הכבוד הרב ליוצרים וליוצרות שעבדו עם הבמאי והתסריטאי במשך הקריירה בת שלושת העשורים. כמעט כל המוצגים בה הם אלמנטים עיצוביים ואומנותיים שלא אנדרסון יצר בעצמו, אלא הוביל ליצירתם. למשל, במקרה של אלכסנדר דספלה (Alexandre Desplat), המלחין שעובד עם אנדרסון מ־2008, הוצגו תווים מהסרט ״מר שועל המהולל״ (Fantastic Mr. Fox), כתובות ידנית.
השני, מוטיב קריאה מחודשת של האובייקטים כעדות לתהליך היצירה, ולא רק כתוצאה סופית. כל פריט – החל ממחברת תסריט עם רישומים, דרך מכונת כתיבה ועד לאביזר שוליים – משמש כדלת לעולם שלם של יצירה קולנועית. המוצגים בתערוכה נבחרו בקפידה כדי לספר את הסיפור הלא־רשמי של עבודתו של אנדרסון.
נקודת מפנה נוספת בהפקת סרטיו היא השימוש במיניאטורות: הרכבת המפורסמת מהסרט "רכבת לדארג'ילינג" (The Darjeeling Limited) מ־2007 שצולם בהודו, מוצגת כאן כדגם מיניאטורי מרהיב שעוצב על־ידי מארק פרידברג, המעצב האומנותי, ולצידו סקיצות ורישומים. מומלץ להתבונן מקרוב ולראות את כמות הפרטים של כל אחד מהסטים, שבסוף הפכו לרכבת אמיתית שההפקה רכשה – ובתוכה עוצבו החללים השונים. הצילומים התרחשו על גבי מסילת רכבת פעילה בהודו, בשילוב הנופים המרהיבים על גבול פקיסטן.
ואז, מולנו – הבובות המקוריות מהסרט ״מר שועל המהולל״, אנימציית הסטופ־מושן הראשונה של ווס אנדרסון מ־2009. ללא ספק אחד הרגעים המרגשים בתערוכה שכלל התבוננות ארוכה. הבובות עומדות אחת ליד השניה, עשויות שיערות דקות מפרוות עיזים, כדי להצליח לשמור על תנועתן הסטטית בצילומים ולמנוע ״boiling״, תופעה מוכרת שגורמת להם להיראות כמו בעבוע בצילומים. ליד הויטרינה המרשימה – הריג עליו הולבשו הפנים של השועלים, סקיצות רישום בצבעי עיפרון, וסטים מיניאטוריים מתוך הסרט.
החל מאמצע התערוכה האוצרים שוברים את המבנה הכרונולוגי: מ־״מר שועל״ עוברים ל־״אי הכלבים״ (Isle of Dogs), סרט הסטופ־מושן השני והמצליח מ־2018, שמהווה קפיצה גדולה במורכבות האנימציה ובגדילת הצוות שמלווה את אנדרסון. היה מרתק להתבונן בסט מיניאטורי שלם מסצנת מסעדת הרחוב היפנית (כולל השילוט היפה שעיצבה אריקה דורן, שהתראיינה למגזין ב־2023), סצנת הכלבים הנעים על הרכבל וסצנה נוספת של אטרי ליד מכונות הכביסה.
הסרט “ממלכת אור הירח” (Moonrise Kingdom) מ־2012 מקבל אזכור קטן עם התלבושות האייקוניות בעיצובה של קאסיה ואליקה־מיימונה (Kasia Walicka-Maimone).
משם עוברים לחלק המרגש ביותר בתערוכה: המיניאטורה הגדולה של “מלון גרנד בודפשט” (The Grand Budapest Hotel) בגודל מלא וביחס של 1:18, בעיצובו והובלתו של מעצב המיניאטורות המופלא סיימון וייס (Simon Weisse). כמה גדול? המלון בגובה של כ-2.7 מטרים, ברוחב של כ-4.3 מטרים ובעומק של כ-2.1 מטרים, שיתוף הפעולה הראשון בין השניים שממשיך עד עצם היום הזה. אם אתן שם, קחו לכן רגע להתבונן באחת המיניאטורות האייקוניות ביותר בתולדות הקולנוע, מעשה מלאכה ידני, מדויק ומפעים!
ממול – ״הכרוניקה הצרפתית״ (The French Dispatch) מ־2021, עם התלבושות מסצנת השומרת והצייר, החליפה של טימותי שאלאמה, פרופס ועבודה גרפית מדויקת בהשראות צרפתיות שנעשתה באחד הסרטים היותר מוצלחים של ווס אנדרסון. לראשונה מוצג ציור עצום ממדים שהופיע בכתוביות הסיום והונפש. גם כאן – מיניאטורה של השלט שמזמינה להתבוננות מקרוב.
״סיפורו המופלא של הנרי שוגר״ (The Wonderful Story of Henry Sugar), אנתולוגיית סרטים קצרים שיצאה בנטפליקס ב־2023 על־פי סיפוריו של רואלד דאל, מקבלת אזכור קטן בדמות העכבר שהונפש בסטופ־מושן והופיע בסרט The Rat Catcher.
התערוכה מסתיימת עם ״אסטרואיד סיטי״ (Asteroid City), סרט הפיצ׳ר הגדול האחרון של הבמאי מ־2023, עם שלל פרופס, מיניאטורה של המכתש, בובה של החייזר המתוק, תלבושות – ומכונות אוטומטיות, שאחת מהן הייתה למכירת מרטיני (בראיון עם אריקה דורן דיברנו עליהן).
ההצלחה הגדולה של התערוכה בסינמטק הצרפתי בפריז היא היכולת ללכוד באופן קוהרנטי את שלל תחומי העיצוב שווס אנדרסון נוגע בהם בסרטיו, עם הכרת תודה לאנסמבל. במקביל, הצעה לאקסטרים קלוז־אפ בפריטים המרכיבים את כל אחד מהסרטים, כדי להבין את כמות ההשקעה בהם עבור קהל שאינו מגיע מעיצוב. אנדרסון הוא המנוע המחולל, ויחד עם אסופה של כישרונות – מצליח להגשים את החלומות השטים במוחו שופע הרעיונות הנכתבים במחברות.
כעת רק נותר לתהות – האם תיפתח תערוכה גם לסרטו החדש, The Phoenician Scheme, שיצא בחודש הבא, כפי שקרה בסרטים אחרונים?
ווס אנדרסון: ארכיונים
הסינמטק הצרפתי, פריז
עד 27.7.2025
ווהו! נרשמת לניוזלטר שלנו בהצלחה!
המלצה:
קבוצת הפייסבוק שלנו Secret Uncoated כוללת יופי של ממתקים המתעדכנים על בסיס יומי, עם מלא אנשים טובים ←
