תגית: איור

הסרטונים הכי וואו #1

UGLY

הסרטונים הכי וואו #1

פינה חדשה במגזין – הסרטונים הכי וואו. מדי חודש יעלו חמישה סרטונים מטריפים במיוחד שמצאנו לכם בחודש האחרון, משלל דיספלינות מעניינות. השראה במנות יפות.

Son Little - Neve Give Up

המוזיקאי האמריקאי Aaron Earl Livingston, הידוע בשם הבמה Son Little, שיחרר את הקליפ המהמם הזה שאונמץ על־ידי Piotr Kabat. פיוטר נולד בתחילת שנות ה־90, ומאז 2013 משחרר קליפים וסרטוני אנימציה שנוצרים במחשב עם תחושה ידנית. שווה לבדוק את האתר שלו, ולצלול לעולמות היפים שהוא בורא. אין לו סגנון אחד ספציפי.

IGORRR - VERY NOISE

בשבוע שעבר יצא קליפ חדש ללהקת המטאל/אלקטרוניקה IGORRR בבימויו של Meat Dept, ועורר הדים בחוגי התלת־ממד והמוזיקה האלטרנטיבית כאחד. הסגנון מאפיין גל חדש ובועט של אמנים ומעצבים, שמשתמשים בתלת כדי ליצור עולם ריאליסטי־למראה, עם תכנים סוריאליסטיים שזורקים נפצים על המוח.

— דר מוספיר

How 'New Yorker' Illustrator Liana Finck Gets It Done

לא סוד שקשה לשמור על משמעת כשאתה פרילאנסר בודד, במיוחד בתחום האיור. המאיירת Liana Finck משתפת את ה-New York Magazine איך היא מג׳נגלת בין חשבון אינסטגרם סופר־מצליח, איור ספרים אישיים שלה ואיורים לעיתונות. כיף, קליל ומעורר השראה בכל הקשור למשמעת עצמית.

Pink Floyd — The Later Years 1987-2019

פינק פלויד, בליווי צמד המעצבים־אמנים Hipgnosis, נהנו לאורך שנות קיום הלהקה בצד ויזואלי מרתק לא פחות מהצד המוזיקלי. בשנים האחרונות, כדי לסחוט עוד קצת את הארנק של המעריצים השרופים, משחררת הלהקה מארזים מוגזמים, מפונפנים ובמהדורות מוגבלות. SuperDeluxeEdition הוא אתר נפלא שמסקר מוזיקה שיוצאת במהדורות Super Deluxe, ופה מאפשר הצצה מעניינת להפקה האחרונה ששיחרה הלהקה, על האלבומים והחומרים הנדירים שהוציאה בין השנים 1987 ל-2019.

UGLY - Anna Ginsburg

הסרטון המופלא הזה שוחרר לכבוד יום הפליט הבינלאומי 2019, והיה מועמד לאחד מסרטוני האנימציה הכי טובים שעלו באותה שנה ב-Vimeo בקטגוריה זו. מדובר בשיתוף פעולה של הבמאית Anna Ginsburg הציירת Melissa Kitty Jarram יחד עם המשוררת Warsan Shire. יפה, מרגש וחשוב.

יש פה ממתקים רציניים

UGLY
untold

הסרטונים הכי וואו #1

פינה חדשה במגזין – הסרטונים הכי וואו. מדי חודש יעלו חמישה סרטונים מטריפים במיוחד שמצאנו לכם בחודש האחרון, משלל דיספלינות מעניינות. השראה במנות יפות.

קרא עוד »
Filed under: untold, עיצובTagged with: , ,

אסף חנוכה ואתגר קרת מתכננים את ׳סמטאות הזעם 2׳

אסף חנוכה ואתגר קרת. צילום: טל סולומון ורדי

אסף חנוכה ואתגר קרת מתכננים את ׳סמטאות הזעם 2׳

המאייר אסף חנוכה והסופר אתגר קרת התכנסו לספר בשיחה עם גילי איזקוביץ והקהל על העבודה המשותפת וההוצאה המחודשת של ׳סמטאות הזעם׳, ספרם המשותף, במסגרת פסטיבל האנימציה והקומיקס ׳אנימיקס׳ בתל־אביב שהתקיים באוגוסט 2019. טלי גורביץ׳ סיכמה לכם את תמצית החוויה מעוררת ההשראה, וגם ההכרזה השקטה על ׳סמטאות הזעם 2׳.

שיח היוצרים המשותף של אתגר קרת ואסף חנוכה על תהליך העבודה שלהם ביחד ולחוד החל בכמה עובדות מעניינות על כל אחד מהם, המשיך לסיפורים אישיים של איך כל אחד התגלגל לעולם הקומיקס, ובשיאו התמקד בתהליך העבודה על הספר “סמטאות הזעם” תוך הצגת התפתחותן של כמה כפולות מתוך הסיפור “הפעם הלפני אחרונה שירו אותי מתוך תותח”.

חנוכה סיפר על ילדותו עם אחיו התאום (תומר, מאייר מפורסם – ט.ס.ו) ואיך הם התחילו לאייר יחד בעקבות חוברות קומיקס אמריקאיות שדודתם שלחה מחו״ל. מבחינת חנוכה, הקומיקס איפשר מקום מפלט לספר את הסיפור האישי של האחים, ולצד הכיף שבלצייר והמקום שבו הם נפגשים, כל הסיבות הללו יחד משכו אותו לעולם הזה. חנוכה הוסיף מבחינתו שכפי שלקומיקס יש פן חתרני, אין צורך בעניבה ואפשר להעלם ל־8 שעות לחדר וליצור.

סקיצות של כפולה מתוך ׳סמטאות הזעם׳ – אסף חנוכה ואתגר קרת

״לא מראים ציור של תפוח ומתחת לזה כותבים: ׳זה תפוח׳,
שופכים קודם אסוציאטיבית את מה שנראה נכון, ואחרי דו־שיח משנים”

אסף חנוכה

קרת סיפר על הדיסגרפיה שהתגלתה אצלו כילד, הוא היה מתחיל לקרוא טקסט ומהר מאוד מתנתק מהכתוב וממשיך את המילים בראש. בעקבות אבחון שעבר הומלץ להוריו לקנות לו חוברות קומיקס כדי להקל עליו, ובזכותן קרת נחשף בין השאר לחוברות זאגור וטינטין.

עם הזמן הבעיה נפתרה אך קרת המשיך לקרוא קומיקס, דבר שפתח בפניו עולם עשיר בדרכים שונות לספר סיפור. קרת סיפר שמה שהוא אוהב בקומיקס זה ההכרח ביצירה משותפת של שני אנשים, בשונה מכתיבת ספר שבו העבודה בעיקר היא לבד.

אסף חנוכה ואתגר קרת. צילום: טל סולומון ורדי
אסף חנוכה ואתגר קרת. צילום: טל סולומון ורדי

חנוכה תיאר איך בזכות “צינורות” של אתגר קרת, הוא הצליח לראות קשר בין עולמות תוכן שונים בחייו שלא חשב שיכולים להתחבר, וכך נחשף לראשונה לסופר ורצה להכיר אותו.

בשיתוף הפעולה ביניהם קרת אמר כי הטקסטים שהוא כתב הותאמו במיוחד לשפת הקומיקס של חנוכה, ויש דברים שקרת רצה שיסופרו על־ידי חנוכה. בהמשך השיח הוצגו כפולות מתוך הקומיקס והיוצרים צללו יותר לפרטים לגבי התהליך. קרת סיפר שהוא יכול לוותר על טקסטים כמו ׳כשספינה טובעת נפטרת מכל מטען חורג׳ ולא נחוץ כדי להביא אותה לחוף ובמהרה.

חנוכה הזדהה עם הדימוי וסיפר איך ויתר באחד האיורים על קו הקונטור השחור שמבחינתו הוא בסיס בזהותו כמאייר לטובת הסיפור. הדינאמיות והיכולות לשנות ולוותר באה בדוגמאות נוספות לאורך השיח.

לאורך כל השיח השניים שידרו חיבור מעורר קנאה, החל מצורת הדיבור והעברת רשות הדיבור והמיקרופון בצורה זורמת וכמעט בלתי מורגשת, וכלה ביצירה עצמה בה הם נהפכו לדמויות הראשיות בסיפור והתבדחו על מדוע מתאים לכל אחד הדמות שהוא מגלם.

בצד אופוריית היצירה, השיח לא פסח על הקשיים העומדים בפני יוצרים ובפרט מעולם הקומיקס למול הוצאות לאור. וכן, הוזכרו גם רגע הדדליין המתקתק וחשיבות ההחלטות שמתבצעות בלילה שלפני ההגשה.

מבחינת חנוכה ההישג הגדול של הקומיקס מאז שנות ה־80 שהיום כולם יודעים איך לקרוא קומיקס, והשפה כבר לא זרה. אבל קומיקס כשפה שהתחילה ממקום תעשייתי ולא אומנותי וגויסה לאומנות ולהבעה אישית, עדיין נשאר מחוץ למיינסטרים.

 
אסף חנוכה ואתגר קרת. צילום: טל סולומון ורדי
אסף חנוכה ואתגר קרת. צילום: טל סולומון ורדי

 “סיפור עבורי הוא כמו ספינה טובעת שמנסה להגיע לחוף מבטחים ובדרך אתה מנסה להיפטר מדברים”

אתגר קרת

לסיכום השיח, ייתכן שהמתכון ליצירה מוצלחת הוא עולמות תוכן משותפים המעצבים את ילדות היוצרים, היכולת להתפשר ולוותר משני הצדדים, קמצוץ של אי הסכמה וויכוחים, איום חיצוני בדמות מו”ל שלא רואה את הטעם בסוג היצירה ובסוף מוכיחים לו על טעותו, לקיחת החלטות קיצוניות בלילה שלפני ההגשה. אחרי שהיצירה יוצאת מהתנור וזוכה לשבחים, להתכנס לשיח לכבוד גרסה חדשה של היצירה ובסופו להכריז על “סמטאות הזעם 2“, שהתפלקה להם בטעות בעקבות שאלה מהקהל.

שיח נוסף עתיד להתקיים ב”זהזהזה גלריה לאדריכלות” ב-26.02.2020, שווה לתפוס את ההזדמנות, למרות שזה סולדאאוט.

יש פה ממתקים רציניים

UGLY
untold

הסרטונים הכי וואו #1

פינה חדשה במגזין – הסרטונים הכי וואו. מדי חודש יעלו חמישה סרטונים מטריפים במיוחד שמצאנו לכם בחודש האחרון, משלל דיספלינות מעניינות. השראה במנות יפות.

קרא עוד »
Filed under: untold, איור וקומיקס, עיצוב גרפיTagged with: , , , ,

מאיירות פמיניסטיות ששוברות את החוקים

Ashley Lukashevsky - REI Co-op’s ‘Force of Nature’

מאיירות פמיניסטיות ששוברות את החוקים

זיו הנאור מגלה לכן על כמה מאיירות פמיניסטיות ששברו את החוקים ואולי, שאתן עדיין לא מכירות.

כשגדלתי והתבגרתי, אף אחד לא סיפר לי איך לאהוב את הגוף שלי. כאמנית, חיפשתי דרך לתעל את התסכול שבי, ועם הזמן גיליתי דרך המדיות החברתיות אמניות פמינסטיות מרחבי העולם שיוצרות איורים מעוררי השראה המשקפים דימויים כנים מאד של נשים אמיתיות, אהבה עצמית וכוח נשי. אותן בחורות לא פוחדות להשתמש בכישרון שלהן ככלי מחאה, ועל הדרך מלמדות אותי כל יום שיעור או שניים על איך להיות אמיצה. אגלה לכן על כמה מאיירות פמיניסטיות ששברו את החוקים ואולי, שאתן עדיין לא מכירות.

אפתח עם הפייבוריטית האישית שלי, פלורנס גיבן. בגיל עשרים בלבד היא הספיקה להיבחר כמשפיענית השנה של מגזין קוסמופוליטן לשנת 2019, לככב בקמפיינים של טינדר בכל לונדון והיא אף עתידה להוציא לאור ביוני 2020 ספר שיעסוק באג’נדות שלה- וכעת מככב בטופ רשימת ה-Best Sellers בקטגוריית היסטוריה של נשים ואמנות באמאזון.

האיורים של פלורנס באים להעצים נשים בכל גיל ומגדר, דרך אמירות נחרצות על סלאט שיימינג, מערכות יחסים תלותיות, אהבה עצמית ועוד. בפונט פסיכדלי, סיקסטיזי, צבעוני ומתקתק, פלורנס מאיירת משפטים כמו “I am the love of my own life”, או “it’s a wonderful day to dump him”. בראיון שנתנה למגזין Independent הסבירה כי “אני רוצה לעודד נשים להטיל ספק בעולם שהן נולדו לתוכו, ושימצאו בתוכן כוחות להבין למה אסור להן להתפשר עבור פחות ממה שמגיע להן”.

התהליך היצירתי שלה החל לפני שנים ספורות כשנרשמה ללימודי אופנה שם נחשפה לאיור לראשונה, ומהם פרשה לאחרונה בכדי שתוכל להפוך את האיור למפעל חייה. ובכן פלורנס, אני ואת באותו הגיל. אפשר שנהיה חברות?

מספיק מבט אחד חטוף באיורים של לורה קלאגן כדי להבין איזה פורטרט עוצמתי של דור היא מציגה באמצעותם. חדרי שינה מבולגנים, נשים שלא מורטות שיער גוף ועוד. מסרבת לתכתיבים בנאליים ומציגה את ה״מכוער״ כיפה. מתי לאחרונה קיבלתם תמונת מראה אותנטית לנערות ונשים בשנת 2019? מבין האיורים שלה – נשים בכל הגדלים שיושבות בחדר השינה שלהן תוך שהן מסתכלות בפלאפון או בוחנות את הגוף שלהן. נשים עם חיג’אב, נשים שמשחקות כדורגל וכאלו שיושבות על האסלה ועוסקות בעניינן. 

היא מאיירת עם צבעי מים ודיו, מה שמסייע לה להדגיש את הגיוון הפיזי של הדמויות שהיא יוצקת לכל חדר דמיוני שלה. כך כל בחורה יכולה להזדהות עם הדימויים של לורה, ואין ספק שגם אני בעצמי הצלחתי לראות את עצמי בכמה מהם.

כוח, כוח, כוח. אני מביטה באיורים של אשלי לוקשבסקי וזה כל מה שאני סופגת. האיורים שלה באים לנטוע כוח, מחאה ואקטיביזם באלו שמתבוננים באמנות שלה, ובחייאת כמה שזה עובד עליי טוב – היא עושה לי חשק לקחת שלט ולצאת לרחוב.

היא משתפת פעולה עם מגוון רחב של ארגונים, מבין החשובים שבהם Planned Parenthood ויצרה עבורם סדרת איורים שמעודדים מיניות בריאה. התרומה האומנותית שלה כל כך חשובה, בייחוד כשבשנה האחרונה ראינו איך לאנשים בעמדות בכירות בעולם היה את האומץ לחתום על חוקים שנוגדים זכויות נשים, בייחוד בנושא הפלות. ואולי מאיירים ישראלים שיפעלו כמו אשלי בשילוב ידיים עם ארגוני נשים – הם מה שצריך כאן בישראל כדי להסיר את השיימינג שמעל הנושא ולשנות את השיח.

למאיירת פולי נורטון יש סגנון שאני לא יכולה להוציא מהראש. האיורים שלה, אותם היא יוצרת בעט ואז סורקת וצובעת במחשב – הם מטלטלים ואפלים. היא לא משאירה את השדים שלה בפנים, אלא מוציאה אותם החוצה – כל איור שלה מזוהה באמצעות השד האדום שמופיע בו. לפעמים הוא מטיל אימה, מקיים יחסי מין, או מהווה חלק בלתי נפרד מדמות האישה שמאוירת לצדו. הם ביטוי לעצב והכעס שיש באותה אישה, דימוי לרגשות העזים שמלווים את פולי בעת הכנת האיור. היא אותנטית באופן שלעתים לא מחליק בגרון, אבל זה מה שעושה אותה מאיירת אדירה בעיני.

רק לאחרונה ציינו שנתיים למהפכת #MeToo שחוללה שינוי עצום בשיח החברתי, כאשר הפלטפורמות שהיוו המקפצה לכך הן הרשתות החברתיות. המאיירות הללו משתמשות בפלטפורמות האלו ומבינות את הכוח שנמצא להן בידיים. בכל יום הן משחררות לעולם מסרים אומנותיים שמתורגמים לשינויים אמיתיים – ועוד היד נטויה מבחינתן כאשר הן אוחזות דף, מברשת ועט ביד השניה.

יש פה ממתקים רציניים

UGLY
untold

הסרטונים הכי וואו #1

פינה חדשה במגזין – הסרטונים הכי וואו. מדי חודש יעלו חמישה סרטונים מטריפים במיוחד שמצאנו לכם בחודש האחרון, משלל דיספלינות מעניינות. השראה במנות יפות.

קרא עוד »
Filed under: untold, איור וקומיקסTagged with: , ,

02 – אנגלמאיר מטיל ספק

זאב אנגלמאיר כשושקה. צילום: דין אהרוני

The Visual Podcast

אנגלמאיר מטיל ספק

14/09/2019

המאייר זאב אנגלמאיר בקע מ״צדפה״ כשושקה לפני שלוש שנים בתערוכת היחיד, ׳הארץ המובתחת׳ בבית העיר, ומאז חייו השתנו. 

שיחה אינטימית עם טל סולומון ורדי על המוטיבציה להמשיך עם שושקה, על הפרדוקס של גבר כאישה עירומה ועל מאבק שלא נפסק.

צילום: אביתר עמר
זאב אנגלמאיר כשושקה. צילום: דין אהרוני
Rrose Sélavy (Marcel Duchamp), 1921 photograph by Man Ray, art direction by Marcel Duchamp
Rrose Sélavy (Marcel Duchamp), 1921 photograph by Man Ray, art direction by Marcel Duchamp

יש פה ממתקים רציניים

UGLY
untold

הסרטונים הכי וואו #1

פינה חדשה במגזין – הסרטונים הכי וואו. מדי חודש יעלו חמישה סרטונים מטריפים במיוחד שמצאנו לכם בחודש האחרון, משלל דיספלינות מעניינות. השראה במנות יפות.

קרא עוד »
Filed under: The Visual Podcast, איור וקומיקסTagged with: , ,

ויצו מחביאים את העבודות המעניינות

ויצו מחביאים את העבודות המעניינות

תערוכת הבוגרים עברה השנה מהחלל של ויצו אל גלרית ׳פירמידה׳, וגרמה לדחיסת מרבית מהעבודות במסדרונות חנוקים. הפרויקטים הלא מעניינים במיוחד הוצגו בחלל המרכזי. חלק מהם הוצגו בחדר מדרגות של הגלריה, והמעניינים שבהם הוסתרו בקומה נידחת של המבנה. מה קרה לויצו?

הביקור במרכז האקדמי ויצו מתחיל ברגל שמאל, כשמתברר בשיחה עם השומר בכניסה למקום השומם שהתערוכה בכלל ב-׳פירמידה׳, גלריה לאמנות עכשווית במרחק 2 קילומטר צפונית למקום. הגלריה נפתחה מחדש ב־2018 בניצוחו של המנהל שמעון אלון. יאללה, נוסעים.

בכניסה לתערוכת הבוגרים ב-׳פירמידה׳, שמציפה את החלל כולו, נמצאת עמדת הדפסת תלת־מימד נטולת קונטקסט (כיתוב קטן שיסביר סביב מה התכנסנו?), מדפיסה בקדחתנות אובייקטים אקראיים, מה שמתברר במחקר אינטרנטי בדיעבד שמדובר בפרויקט של רן ראובן בן נשר, בוגר המחלקה לצילום. כלומר, זה פרויקט בצילום, ובלי קריאה מוקדמת על הפרויקט (דרך חומרים של היח״צ) – לא באמת ניתן להבין עליו דבר.

מצד שמאל מסתתר לו פרויקט הגמר המבריק ׳סינרגיה׳ של הבוגר הטרי בר גליק, ובחלל המרכזי – אסופת פרויקטים בינוניים למדי, יחד עם הבלחות של מחלקות אחרות מויצו – צילום, ארכיטקטורה ועיצוב אופנה (וידאו במסך קטן של תצוגת האופנה בחדר מדרגות, לא יותר מזה). את הקומה הראשונה תופסת המחלקה לארכיטקטורה, ויתר הקומות (עד קומה רביעית) תופסת לרוב המחלקה לתקשורת חזותית. בגלל שהגלריה קטנה מלהכיל את כמות העבודות שהאוצרים בחרו להכניס, נוצר בלאגן של ממש, ומביקור בעבודות של המחלקה לתקש״ח, תגלו את עצמכם פתאום במחלקה לצילום. לא כי רציתם, אלא כי עשו לכם בחירות לא מדויקות.

לא צריך להיות מנוסה בתחום העיצוב הגרפי כדי להבין שיש בעיות בפרויקטים בחלל המרכזי, והן גדולות מאוד. אותו חלל גדול ב-׳פירמידה׳ הוא המקום היחיד שבו יש לפרויקטי הגמר יכולת להתפרס על קיר של 4-5 מטר רוחב. יתר הפרויקטים נדחסים להם ביתר החללים ומתחננים לאוויר, ברמה שהחליטו לשים חלק מהפרויקטים בחדר מדרגות. אני לא יודע איפה הסטודנטים היו בזמן ההקמות, אבל הייתי נעלב מאוד אם היו שמים פרויקט שהזעתי עליו במיקום שכזה. אמנם מדובר בפרויקטים שעוסקים בקורס ׳טיפוגרפיה ניסיונית׳, אבל עדיין – המקום שלהם יכל היה להיות מכובד יותר עבור הסטודנטים שהשקיעו, או לבחור שלא להכניס אותם כדי לשחרר את העומס שנוצר.

החלל המרכזי בתערוכת הבוגרים בויצו. צילום: טל סולומון ורדי

בחלל המרכזי תמצאו את הפונט היחיד במחלקה – ׳החיאת הכתב העברי׳ של נטע סינר – תשעה גופנים בביצוע מרושל שהודפסו על פוסטרים ענקיים, ואף מרצה במחלקה לא הטיל בהם ספק, כנראה. הפרויקט עוסק ב-״החיאת העברית הויזואלית במקביל לדיאלוג שנוצר עם העורך הראשי של ׳דאר היום׳, איתמר בן־אב״י […]. בפרויקט תשעה גופנים שעיצבתי לפי אותיות בודדות מהעיתון״. אתחיל מהסוף – לעצב פונט ברמת גימור טובה לוקח בין שנה לשנתיים, במקרה הטוב. פרויקטי הגמר שכן לוקחים את הסיכון בעיצוב פונט, מעצבים פונט במשקל אחד עד שלושה. פה מדובר בתשעה (!) משקלים שונים בארבעה חודשים. חוסר אחידות סגנונית בין מבני האותיות, בעיות קריאות בטקסטים רצים, היעדר קשר בין המשקלים ועוד – מעלים את השאלה מדוע האוצרים, פרופ׳ טרי שרויאר וירון שין, החליטו לבחור דווקא בפרויקט הזה בחלל המרכזי?

פרויקט נוסף שמעלה תהיות על מיקומו המרכזי בתערוכה הוא ׳פצע שחור׳ של שחף אושרי, שעוסק ב-״פרשנות ויזואלית חדשה לשירה המחאתית של המשוררת עדי קיסר״. תוך שימוש בשלל הקלישאות כשניגשים לעיצוב ׳מזרחי׳. לא ברור מהעבודה המוצבת מה הטייק הנוסף שלה על השירה המופלאה של עדי קיסר? להעניק רובד אחר, להטיל ספק, לזעזע, להזדהות עם המאבק המזרחי? בעוד במילים של קיסר יש כוח, בעבודה עצמה הקהל נשאר אדיש יחסית.

יתר עבודות הפרינט גם מעלות תהיות על מיקומן – ׳הדגל׳ של אדווה צלאח, The House של יובל שרף ועבודת האיור ׳זמן מרחב׳ של עדי בן־יוסף לא ברמות גימור מספקות לפרויקט גמר. אז למה דווקא הפרויקטים הללו בחלל המרכזי? לפי הקרדיטים שכתובים ליד כל פרויקט, מסתמן שיש קשר לאוצרת התערוכה, פרופ׳ טרי שרויאר, שחתומה על ההנחייה של מרבית מהם.

היחידה שמצליחה להגיע ללב בחלל העצום והמבוזבז הזה היא איימי קליק עם עבודת האיור שלה – ׳לאצ׳ה׳. לפני כ-30 שנה סבתה כתבה ספר המתעד את קורות חייה. מהילדות בפולין, חוויותיה בשואה ועד העליה לארץ. באוקטובר 2018 נפטרה. קליק מצאה את בארון אוסף גדול של ממחטות בד עליהם איירה ורקמה קטעים נבחרים מתוך ספרה של סבתה. פרויקט מצוין ומרגש, תראו בעצמכם.

לאצ׳ה - איימי קליק. צילום: טל סולומון ורדי

 

הביקור ממשיך ליתר המבוך שמציע המבנה של ׳פירמידה׳ – פרויקטי האינטראקטיב דחוסים בחלל חשוך ומעיק במסדרון שלא היה מבייש סצנה מ-Stranger Things. אי אפשר באמת להתרשם מהם. חלק מהפרויקטים סובלים מתסמונת הסרטון – כלומר, שהם נשארים רק בגדר סרטון ואין בהם שום אלמנט שאפשר לחוש אותם בצורה אינטראקטיבית. אלו שכן עובדים סובלים מבעיות טכניות רבות, ובהיעדר נציג מטעם המחלקה שיפטרל ויסדר אותם אחת לשעה, בנס היה אפשר להרגיש ולהתרשם מחלק מהם.

 

בגזרת הפרינט אין בשורות גדולות השנה. ערימה של ספרים נדחסה על שולחן אחד לא גדול מספיק, בלי לתת קרדיטים ראויים לסטודנטים שעמלו עליהם. אלו פרויקטי גמר? פרויקטים שנעשו בקורס? כל מה שביקשתי (בלב) הוא פתק קטן שמסביר את הקונטקסט, לא יותר. מהלך אוצרותי שכזה הוא זלזול בסטודנטים, לא פחות מזה.

אז איפה הפרויקטים הטובים? מסתתרים להם. בקומה הרביעית קיים חדר קטן ומסתורי עם פרויקטי איור מעניינים במיוחד. בנס הגעתי אליו, ואני מפציר בכם למצוא אותו, למרות שההסתברות שתצליחו היא קטנה מאוד. הפרויקט המעניין והמרגש ביותר באותו חלל הוא Deadline של אריאל עיני. זו הפעם הראשונה שדמעתי מול פרויקט גמר.
הפרויקט עוסק בבחירה של סבתה לעשות המתת חסד לעצמה בקנדה עקב מחלת הסרטן. אריאל השתמשה ברפרנס של הסרט האחרון שסבתה השאירה למשפחה, ויצרה סרט אנימציה חזק במיוחד. האיורים מופיעים על הקיר בצבעי כחול. מדובר בפרויקט מוצלח שלא רק מתרפק על נוסטלגיה, אלא שואל שאלות קשות על מוות והתמודדות.

תחום ה-AR הולך וגדל בתערוכות הבוגרים השנה, וגם במרכז האקדמי ויצו ישנם מספר פרויקטים שהיה ניתן להרגיש אותם עובדים. מי שמובילה בצניעות את מהלך האינטראקטיב המשוכלל והפורה היא בת דזבלי (batt-girl), מרצה במחלקה ואמנית מרתקת.

ישנם שני פרויקטים מוצלחים שנוגעים ספציפית בתחום המציאות הרבודה. הראשון הוא ׳סינרגיה׳ של בר גליק, שלקח את השיר Sounds of Silence של סיימון וגרפונקל ופירק אותו לסצנות. בר הדפיס בתלת־מימד אובייקטיבים מתוך הסצנות שעיצב, ובעזרת תוכנה ואייפדים מפוזרים, ניתן לאחוז בהם ולראות את הסצנה השלמה קמה לחיים. אל תשכחו לשים אוזניות.
הפרויקט השני הוא של אופל קודוביצקי – ׳שגרת חירום׳, שדורש להוריד אפליקציה (Artivive) כדי לצפות בו. המהלך הזה קצת מעיק והיה ניתן להציג שם מכשיר אנדרואיד פשוט כדי להרגיש את החוויה, אחרת אפשר לטעות ולחשוב שמדובר רק בקיר מאויר. הפרויקט עוסק בילדות שלה בעוטף עזה, ומעביר את השגרה תחת האיום המתמיד, החיים בין סבב לסבב והשמירה על השפיות. האיורים קמים לחיים כשמכוונים עליהם את המצלמה והם מוצלחים למדי.

האם שווה לנסוע עד חיפה? אם זה בדרך – שווה לקפוץ. אם לא – לא נורא.

המרכז האקדמי ויצו – המחלקה לתקשורת חזותית

המרכז לאמנות עכשווית – פירמידה
רח’ ואדי סאליב 30, חיפה
23.07.2019-3.8.2019

יש פה ממתקים רציניים

UGLY
untold

הסרטונים הכי וואו #1

פינה חדשה במגזין – הסרטונים הכי וואו. מדי חודש יעלו חמישה סרטונים מטריפים במיוחד שמצאנו לכם בחודש האחרון, משלל דיספלינות מעניינות. השראה במנות יפות.

קרא עוד »
Filed under: untold, סטודנטים ובוגרים, עיצוב, עיצוב גרפיTagged with: , ,

The Witch & The Wolf – הגר ברקת

The Witch & The Wolf – הגר ברקת

פרויקט הגמר בשנקר של הגר ברקת – The Witch & The Wolf – הוא מיצב איורי תלת מימדי שחושף את הפחדים הגלומים בעולם הפנטזיה ואגדות הילדים. הפרויקט מהווה שער כניסה לעולם דמיוני שבו הכל מוצג לרווחה בדו ובתלת־מימד.

סקיצה מתוך הפרויקט. איור: הגר ברקת
סקיצה מתוך הפרויקט. איור: הגר ברקת

איך התגבש הקונספט?

״בתור ילדה פחדתי מאד מהלילה ומשעת חצות בפרט וכשחיפשתי את המקור לפחד הבנתי שזה מתקשר לסיפור של סינדרלה. כשהתחלתי לחקור את הנושא, גיליתי שמתחת להמון אגדות אהובות שאנחנו מכירים כיום מסתתר בעצם גם הרבה מידע אפל ומפחיד״.

מה היו מקורות ההשראה?

״שאבתי השראה משני זרמים מנוגדים בתולדות האמנות: הגותיקה, שמתאפיינת מצורות מאורכות וצרות והארט נובו שרווי בפיתולים ופרחים. הניגודיות ביניהן אפשרה לי לייצר שפה חדשה שמשקפת את המתח בין האגדות המתוקות והנחמדות שתמיד מסתיימות בסוף מושלם לבין המקום האפל והמפחיד יותר״.

The Witch & The Wolf - הגר ברקת. צילום: טל סולומון ורדי

איזה שלב היה לחוץ במיוחד, ובאיזה שלב נהייתה הקלה?

״השלב הלחוץ היה בהחלט שלב ההפקה של הכל. שבועיים לפני פתיחת התערוכה עוד לא הייתי בטוחה שאספיק הכל. התמודדתי בפרויקט עם המון דברים חדשים שלא עשיתי לפני כן, וזה היה אתגר וסיכון בפני עצמו!
ההקלה עוד לא הגיעה כי הפאנל (הגשת הפרויקט – ט.ס.ו) עוד לפני״.

מה לקחת איתך מהתהליך הארוך של הפרויקט לחיים שאחרי?

״אני חושבת שלמדתי לאתגר את עצמי ולהיכנס למחוזות שאני לא מכירה, כמו התלת־מימד. המעבר מדו־מימד לתלת איפשר לי להתנסות ולמתוח את הגבולות ונתן לי בעצם עוד מצע שלם לאייר ולעבוד עליו ובתוכו. למדתי לא לחשוש להתנסות ולחקור דברים חדשים, גם אם לעיתים זה פחות מצליח, התהליך עצמו מאוד לימד והוסיף לרפרטואר שלי״.

מי הנחו את הפרויקט, ועד כמה ההנחייה השפיעה עליו?

״המנחים שלי היו בתיה קולטון ונדב שלו. ההנחיה עבורי הייתה מאוד משמעותית ומלמדת. קיבלתי המון משני העולמות, מעולמה העשיר ודמיונה האדיר של בתיה, וגם ידע טכני ומעשי ענק של הקמת חללים ותערוכות מנדב והוא מאד פתח לי את הראש. היה חיבור מאוד טוב מההתחלה והם זרמו איתי על הכל. לימדו אותי להתבונן על העבודה מזוויות שונות ולפתור את האתגרים״.

האם יש תוכניות לחיים שאחרי התואר?

״קודם כל טיפה לנוח, ובמקביל לבדוק אפשרויות והצעות שונות להשתלבות בתחום. אני גם חושבת על להמשיך ללימודי תואר שני בעתיד הלא רחוק!״

איזה טיפ תתני לסטודנטים שעולים לשנה ד׳?

״הטיפ הכי טוב שאני יכולה לתת הוא לחשוב בגדול! לא לפחד לשבור את מוסכמות התחום, אפילו בקטן, לחשוב מחוץ לקופסא ולאתגר את עצמכם. מניסיוני, זה מוביל לדברים חדשים ומעניינים״.

איפה אפשר למצוא את הגר?

The Witch & The Wolf – הגר ברקת

תערוכת הבוגרים של המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר
ידע עם 8, רמת גן
11-18.07.2019

יש פה ממתקים רציניים

UGLY
untold

הסרטונים הכי וואו #1

פינה חדשה במגזין – הסרטונים הכי וואו. מדי חודש יעלו חמישה סרטונים מטריפים במיוחד שמצאנו לכם בחודש האחרון, משלל דיספלינות מעניינות. השראה במנות יפות.

קרא עוד »
Filed under: untold, איור וקומיקס, סטודנטים ובוגרים, עיצוב, עיצוב גרפיTagged with: , ,

אוספים אמנות – יותר קל מלאמץ חתול

אוספים אמנות – יותר קל מלאמץ חתול

תמר מושקוביץ׳
אוריאל ון-דר-לוגט
Kate Frizalis

לא מזמן פרסמנו כתבה עם רשימת אתרים לרכישת מתנות לחברים לקראת החגים. חשבתי לעצמי, ואמרתי  פאק איט, עדיף לטפח את הקשר שלנו עם עצמנו וליצור אוסף נהדר של איורים והדפסים, שימלאו לנו כל חלל בבית או בסטודיו באסקפיזם טהור.

במילים אחרות, איך ליצור ולאצור לעצמכם אוסף יצירות איור ועיצוב סופר מעניינות, שיקשטו את הסטודיו שלכם, חדר השינה הסלון או את מיטת החתול שלכם אם תרצו.

ישבתי עם שני רינג, מעצבת פנים המשלבת ישן עם חדש, גבוה עם נמוך ובעיקר שימוש נועז בצבע להדגשת והחייאת החלל, וניסינו להרכיב כמה עקרונות מנחים לבחירה והכנסת יצירות למרחב המחיה או העבודה שלנו.

הידעתם? 
בגיל 21 תגיעו לירח, אבל לפני כן אפשר לקנות גם וידאו-ארט כיצירת אומנות.

מוזיקה : נויה עדר 
בימוי : נעמה נח
אנימציה: נעמה צרפתי 
איור : הדס פרידלנר חיון

למה בכלל צריך להשקיע?

אחד הדברים החשובים שרכישת יצירות יכולה לתת לאמן מעבר לקצת דמי כיס, הוא העידוד להמשך היצירה ותמיכת בקהילת היוצרים המקומיים. ואתם? מה אתם מרווחים מזה? שני מסבירה, ״אמנות המקיפה אותנו מאפשרת לנו להביא לידי ביטוי צדדים שונים מתוכנו באופן ויזואלי תמידי, כפי שהשמעת מוסיקה עושה לפרקים – מכניסה אותנו לאווירה, מגדירה סגנון ומחזקת את העיצוב של החלל.

יצירות אמנות מאפשרות לתחום אזורים בחלל פתוח – בין אם זה באמצעות מקבץ של תמונות אשר תימה או סקאלת צבעים קושרת ביניהן, או בין אם מדובר במעט יצירות גדולות הממלאות את הקיר באופן מעשיר.

יצירות אמנות עבורי זהו מושג רחב מאוד, ולא מתייחס בהכרח אל אמנות הנמכרת בגלריות.

פועלים כיום שלל מאיירים ומאיירות מקומיים, אמני רחוב שמכניסים את האמנות שלהם אל חללי עבודה ישירות על הקירות, וגם פוסטרים של הופעות ומסיבות מהווים מבחינתי אמנות לכל דבר.

עבורי כמה שיותר אישי, יותר טוב. בבית שלנו בחרנו לשלב תמונות שקיבלנו במתנה מחברים, יחד עם גלויות מחנויות קטנות מטיולים בחו”ל, מסכה שנקנתה בתערוכה של דיויד בואי, תמונת מקרמה ישנה שקיבלתי במתנה מלקוחות, צלחות מאויירות ישנות ועוד.

לסטודיו ליוגה ופילאטיס שעיצבתי רכשתי איור של מעצבת (הדס פרידלנדר חיון), הגדלתי אותו למקסימום שהרזולוציה אפשרה והפכתי אותו לטפט. כך האמנות נמתחת מקצה לקצה ומעצימה את חווית ההלבשה של הקירות.״

דנה פרץ
טליה כהנר
לה קולטור - צילום: אריאל אפרון
צילום : בן קאופמן FABRIC MARKET - PRETTIMESS

איפה לחפש ?

למזלנו היום הרבה יותר קל למצוא יוצרים המוכרים את יצירותיהם בצורה עצמאית, ללא מתווכים הגוזרים קופון על היוצר שמתבטא במחיר הסופי. אז דבר ראשון שאפשר לעשות מבלי לזוז מהכסא, זה פשוט לשאול בקבוצה הסודית שלנו 
ולהיות מוכנים לקבל המון קישורים ליוצרים מוכשרים, או פשוט להקליק על התמונות של היוצרים שאצרנו לכם ולגשת לאתר שלהם.

דבר נוסף וחשוב הם אירועי מכירה או קבוצות מכירה של אמנים ויוצרים שמתקיימות מסודרת עם פרסומים מספיק זמן מראש כדי להתארגן על תקציב, כדוגמת  T-market,  לה קולטור, וצבע טרי.

כמו כן, כדאי לנצל את הפייסבוק על מנת לעקוב אחרי יוצרים ולהיחשף למכירות בהם הם משתתפים, לדוגמא אירועי המכירה של prettimess, תערוכות מכירה בקן הקוקיה ובכולי-עלמא ומכירות פופ-אפ ספונטניות לחלוטין.

סטס קורולוב -תחריט
שני רינג - איור של הדס פרידלנדר חיון כטפט
דקל חברוני

כמה להשקיע?

כסף הוא תמיד נושא שקשה לדבר עליו, ולכל אחד יש את היכולות שלו, אבל באופן כללי, אם המטרה הסופית היא לייצר אוסף מרשים ומגוון הייתי דואג להפריש קצת מרשרשים על מנת לרכוש בצורה מושכלת יותרת ולא אימפולסיבית. כדי לעשות סדר יש כמה גורמים שיכולים להשפיע על המחיר של היצירה כגון: מוניטין של היוצר, יצירת מקור (רישום או ציור ללא עותקים נוספים),  טכניקת העבודה – הדפס משי, תחריט, דפוס בלט, וכמובן איכות החומרים עליהם מודפסות העבודות.

 

נפתח מאמר מוסגר על עניין ההדפסים – הדפסים שהודפסו בעבודת יד, מושקע בהם זמן רב של כל תהליך הכנת הרשת, המטריצה או לוח העץ, כל הדפס בסדרה נחשב מקורי, וכמות הצבעים בהדפס משפיע על המחיר. במידה ואתם קונים הדפס כזה כדאי תמיד לברר עם האמן על איזה נייר הודפסה העבודה, נייר באיכות ירודה עם הזמן נוטה להיהרס להצהיב ולפגוע בעבודה.

הדפסים דיגיטלים שהודפסו במדפסות הזרקת דיו יכולים להיות יקרים מאוד לפעמים, בגלל הטכנלוגיה בהם הם מודפסים ובסוג הדיו שלרוב הוא דיו עשיר יותר וארכיוני. מלאכת ההבאה לדפוס בשיטה זו באה לידי ביטוי בצבעוניות.

שחר כץ
סטס קורולוב
שחר בכור

מה לקנות?

זה ממש תלוי בטעם שלכם זה יכול לנוע בן אושר ושמחה למלנכוליה אמיתית, בין חתולים פרוותית לשלדים מה שבא לכם, אבל שני מסכמת את זה יפה מאוד,

״הבחירה באמנות צריכה להיות בראש ובראשונה בחירה רגשית, אינטואטיבית. כזו שתעביר עוצמה של שקט או רעש, כבדות או הומור – הכל הולך. העיקר שנעשה חיבור רגשי.

לעיתים עיצוב חלל מכתיב סכמת צבעים, כמו בדירה שעיצבתי, בה כל הפאטרנים (טפטים, אריחים) היו מונוכרומטיים והקירות צבעונים באופן קיצוני (מג’נטה, צהוב חזק, טורקיז). האמנות שנבחרה – כולה איורים של מאיירים ישראלים נבחרו בשחור לבן, בשביל להעצים את הבחירה העיצובית.

פרופורציות של גודל היצירה אל מול גודל הקיר חשובים כדי לייצר העמדה נכונה על גבי הקיר. תמונה קטנה מדי על קיר מאחורי הספה בסלון תעוות את הקומפוזיציה של הקיר כולו.״

קליגרפיה -עומרי גולדזק צילום -ערן אבן
אורן אקריש-ביטון

איפה מאחסנים את הכל?

קיר מפוצץ בתמונות יכול להיות נחמד אבל יכול להיות גם מחניק ומאיים, אני טיפוס שלא ממש אוהב לחשוף את כל הקלפים בבת אחת. לכן, לא כל עבודה שרכשתם חייבים ישר לתלות. ניתן להוריד חלק מהעבודות ולאחסן אותם בתיקיה או במגירות, כמובן באיזור שהוא לא לח מדי או קרוב למקור חום, ולשחק עם היצירות הנמצאות בחלל. 

מה גם שזו שיטה טובה לדרג את ההוצאה במידה ואתם מרגישים צורך למסגר את העבודות – הרבה פעמים ניתן ״למחזר״ מסגרות, ולחסוך במסגור כל עבודה מחדש. אל תתפתו להשאיר עבודות על נייר חשופות, ללא מסגרת וזכוכית, נייר הוא חומר מאוד עדין ומושפע מאוד מאור שמש, לחות, ואבק.

אז צאו לרכוש חברים חדשים ואמנות חדשה לבית שלכם וללב שלכם

יש פה ממתקים רציניים

UGLY
untold

הסרטונים הכי וואו #1

פינה חדשה במגזין – הסרטונים הכי וואו. מדי חודש יעלו חמישה סרטונים מטריפים במיוחד שמצאנו לכם בחודש האחרון, משלל דיספלינות מעניינות. השראה במנות יפות.

קרא עוד »
Rachel Gutgers
untold

הדפסי משי בתנועה – רחל גוטגרץ

יש יצירות שהופכות לך את הבטן. כך קרה עם ׳מכתב אהבה לבחור שהמצאתי׳ של רחל גוטגרץ, סרטון אנימציה שאחז בי. אחרי שצפיתי בו ושוב ושוב, הבנתי שאני חייב לבדוק איך הקסם הזה נוצר.

קרא עוד »
Filed under: untold, אמנות, סטודנטים ובוגרים, עיצובTagged with: , , , , , , , ,

שרון שפיץ נמצאת בפרטים הקטנים

איור: שרון שפיץ

שרון שפיץ נמצאת בפרטים הקטנים

במהלך שבוע האיור-2018, לה-קולטור מציגים את תערוכת האמנות הגדולה ביותר בשבוע האיור, שיתפרש על פני סופ”ש שלם, בו יוצגו וימכרו איורים בנושא: בית. בתערוכה יציגו כ-100 מאיירות ומאיירים. הפעם, שרון שפיץ, מדברת על איור, רישום והחיים.

1

מי את? תחביבים, עבודה, פרויקטים מעניינים, ופרט שאמא שלך לא יודעת עליך?

״היי! נעים מאוד, אני שרון שפיץ.  מאיירת ומעצבת (בוגרת ויצו), חיפאית עד לפני שנה, כרגע על הקו בין טבעון וברלין. אוהבת לאכול. מאוד. לבשל ולאכול. אוהבת חיות עד טירוף, טבע, מנוחה, חורף, מוזיקת מעליות (ובכלל טעם מוזיקלי שתואם כמה עשורים מעל, אבל לא רק :))

וגם לטייל עם כלבי האהוב כתם ביערות הכרמל.
בדיוק מתחילה לאייר ספר ילדים ומאוד מתרגשת!
פרט שאמא לא יודעת עליי? אני לא אוהבת שומר״.

איור: שרון שפיץ
איור: שרון שפיץ

ספרי לנו קצת על העבודות שלך. מאיפה את שואבת השראה?

״יש בי נטייה לסזיפיות ומשיכה גדולה לעבודות שיש בהן המון פרטים קטנים, שאפשר ללכת בהן לאיבוד. לסוריאליזם, להירונימוס בוש, לאימפרסיוניזם, או פשוט דברים שעושים נעים בלב. השראה בדרך כלל תבוא כתגובה לאימג׳ שנצרב לי בראש. ובאופן כללי אני נהנית לצייר בעלי חיים (שמנים),
זה פשוט משמח אותי״.

2

3

ספרי קצת על תהליכי העבודה שלך, באילו טכניקות את משתמשת?

״האמת היא שאני אוהבת להתנסות בכל מיני טכניקות, וזה די תלוי תקופה, בשנה האחרונה עובדת בעיקר באיור דיגיטלי, אבל תמיד כיף לחזור לטכניקות ידניות ומוחשיות, רישום בעפרונות או בעטים, אקריליק וצבעי מים. מבחינת תהליך, לפעמים ברור לי באיזו טכניקה אבחר ולפעמים אני מנסה כמה שונות כדי לראות מה הכי מסתדר״.
איור: שרון שפיץ
איור: שרון שפיץ

טרנד בעיצוב שצריך להימחק מהעולם? ואחד כזה שצריך לשמור אותו קרוב ללב?

״זה נהדר שאיור הפך לרטרו טרנדי ונכנס לאפיקים שלא היה בהם כמה עשורים, ומקווה (ומתפללת) שזה לא עניין חולף. ואם אפשר עוד טרנד, אז רועי כפרי כז׳אנר לפרסומות מסחריות. זה מדהים.  אני פחות מחבבת את עניין הטרנד כטרנד, הכוונה לשיכפול/העתקה, באיבוד זהות אישית ואיזושהי הפיכה לאחוות צורניות וטכניקה״.

4

5

מטרה שחשובה לך בחיים, והאם את מנסה להשפיע דרך העבודות שלך?

״איכות הסביבה ובעלי חיים הם נושאים הקרובים לליבי.
בדרך כלל אני מנסה לגשת לנושא מכיוון אופטימי, ודווקא בפרויקט הגמר מצאתי את עצמי יוצרת דימוי דיסטופי, ששאב השראה בין היתר מ״גן התענוגות הארציים״ של הירונימוס בוש, וממחקר מעמיק ומתסכל סביב הנושא. סביר להניח שגם הלימודים הצליחו לדחוק אותי בסופו של דבר לפינה אפלה (חשוכה ופולנית), אבל היום כשנה וקצת אחרי, אני מרגישה שיותר נכון להציג את הפתרונות והאופטימיות כדי לגייס אנשים למטרה בפחות אנטיגוניזם.
כרגע אני במחשבות וניסיונות ראשוניים לשילוב בין יצירה לאקולוגיה, מקווה שבקרוב יהיו גם תוצרים שארגיש שלמה איתם משני האספקטים״.

איור: שרון שפיץ
איור: שרון שפיץ

המלצה כללית, חסרת אחריות, לדבר מסוים שהתפעלת ממנו בזמן האחרון?

״The Salt of the Earth הוא סרט תיעודי על הצלם סבסטיאו סלגאדו. אני ממליצה על הסרט הזה בחום מהמון סיבות. אם להיות יותר אקטואלית אז Walls Festival בחיפה הוא תענוג גדול לעיניים והלוואי שיתנו לגיטימציה בעוד הרבה מקומות ליצור דברים קסומים שכאלה גם בלי פסטיבלים״.

6

7

מי המאייר.ת שהכי השפיע.ה עליך?

״הושפעתי מהמוני רבים וטובים, אבל יש לי מקום שמור בלב ל Rebecca Dautremer, שבעוד חודש אשתתף בסדנה שלה בפריז וזה מרטיט חושים״. 
 
איור: שרון שפיץ

איפה עוד תוכלו למצוא את שרון? 

אז איפה פוגשים את היוצרים המוכשרים?

לה־קולטור
נושא: בית / HOME
15-17.11.2018
15.11 חמישי 18:00 – 23:00 | פתיחה חגיגית
גלריה מזא״ה 9, תל אביב.

לעמוד האירוע בפייס

 

איור: איתי בלאיש

יש פה ממתקים רציניים

untold

לה-קולטור עמודים בערפל

השנה, אירוע לה קולטור שיתרחש בשבוע הקרוב גדוש בשיתופי פעולה מעניינים.
אחד מהם הוא של רותם פייפר ויהונתן מילוא לויטס, בו, יצרו גופים מקרמיקה ועליהם רשומים אקספרסיביים.

קרא עוד »
untold

מה עושים החודש? דצמבר 2019

לא יאומן, 2019 אוטוטו מסתיימת. זה הזמן להרהר קצת על השנה שחלפה לה ולהבין מה הספקנו, איך גדלנו, מה למדנו ואילו פרוייקטים אנחנו עדיין חולמים לפתח ולעצב בעתיד. אז קדימה, תתחילו את רשימת ה-״ניו יירס רזולושנז״ שלכם, ועל הדרך בקרו בכמה מהאירועים המומלצים אצלנו, שיתנו לכם השראה והכוונה לקראת 2020. ושיהיה חנוכריסמס שמח!

קרא עוד »
Filed under: איור וקומיקס, עיצוב, עיצוב גרפיTagged with: , , ,

גיה קסטן – תנו לאייר בשקט, בלי מסרים גדולים

גיה קסטן – תנו לאייר בשקט, בלי מסרים גדולים

במהלך שבוע האיור-2018, לה-קולטור מציגים את תערוכת האמנות הגדולה ביותר בשבוע האיור, שיתפרש על פני סופ”ש שלם, בו יוצגו וימכרו איורים בנושא: בית. בתערוכה יציגו כ-100 מאיירות ומאיירים. הפעם, גיה קסטן, מספרת בהרחבה. 

1

מי את? תחביבים, עבודה, פרויקטים מעניינים, ופרט שאמא שלך לא יודעת עליך?

“גיה קסטן, 26, סטודנטית בבצלאל לתקשורת חזותית, שנה אחרונה”.

ספרי לנו קצת על העבודות שלך. מאיפה את שואבת ההשראה?

“אני בעיקר מוצאת את עצמי עוסקת בנושאים שוליים או ”ללא עומק“ ובעצם שמה עליהם את הספוט-לייט. הפרטים הקטנים, הלא רלוונטיים הם אלו שמעניינים אותי. נושאים עם קריצה הומוריטית, צינית לפעמים וחלק מהיום יום, כאלו שלפעמים אפילו אין בהם הגיון, אין מאחוריהם סיבה רציונלית מספיק. אנשים מאד מעניינים אותי, התנועה שלהפ, סגנון הלבוש שלהם. אבסורד ואי הגיון מושכים אותי מאד. יצירה של סיפור דרך קומפוזיציות לא קונבציונאליות. אחד האמנים שהושפעתי מהם הוא, קלישאתי ככל שישמע, אנדי וורהול – בעיניי הוא גאון. מעבר לכך, מאטיס, הצילומים של רוג‘ר באלן, דיוויד שריגלי, באסקייה. תרבות הפופ ארט היא בסיס ההשראה שלי. סאונד הוא גם חלק ענק מההשפעות שלי, מוזיקת שוליים – נויז, מוזיקה אקספרמנטלית, שימושים בטקסטים עם סאונד – סימפולים”.

2

3

ספרי קצת על תהליכי העבודה שלך, באילו טכניקות את משתמשת?

“לרוב אני מאיירת ידנית – עט דק (0.25-0.4) שחור. המצע הראשוני הוא תמיד נייר פרגמנט. אני מאיירת כל פרט ופרט בנפרד, לאחר מכן סורקת, מייצרת קומפוזיציה במחשב ולאחר מכן מאיירת הכל שוב באופן ידני כדי שיהיה בעל אותו הקו. אני אוהבת להשתמש בהמון טכניקות, גם ממוחשבות, אך לאחרונה, אחרי שעשיתי חילופי סטודנטים בגרמניה – התנסיתי לא מעט בכל עולם הדפוס הידני – משי, ליטוגרפיה וכו‘. חשוב לי את אותם הערכים לערב עם הסגנון האישי שלי ולנסות ליצור משהו אחר, אולי לא תמיד ברור ומעט הזוי, אולי מעלה חיוך ואסטתי. טושים הם גם טכניקה שאני מאד אוהבת, טושים כאלו של ילדים שאפשר לקנות בכל חנות – הגולמיות שלהם יוצרת בעיניי ענייו”.

טרנד בעיצוב שצריך להימחק מהעולם? ואחד כזה שצריך לשמור אותו קרוב ללב?

“אני לא חושבת שצריך היה למחוק טרנד עיצוב מהעולם – בעיניי גם מה שמכוער כביכול, יכול להיות קסום. חוץ מזה, אותן הטעויות הן סימני האזהרה לעתיד. טרנד שצריך להשאר קרוב ללב הוא הדאדא בעיניי – אם הוא נחשב טרנד ולא רק תקופה. אקספרמנטליות, ביקורתיות, סימני שאלה ורדי מייד”.

4

5

מטרה שחשובה לך בחיים, והאם את מנסה להשפיע דרך העבודות שלך?

בעבודות שלי לרוב אין מסרים ”גדולים“ – חשוב לי לתת במה למחשבות, רגעים קטנים ולא רלוונטיים ולראות איך לעבוד עם חומרי הגלם האלו. 

המלצה כללית, חסרת אחריות, לדבר מסוים שהתפעלת ממנו בזמן האחרון?

 Bird Pit של SW.Kim, פנזין מקסים, שבעקבותיו קניתי עוד כמה של אותו היוצר. פשוט הקסים אותי בפשטות הבסיסית שלו

6

7

מי המאייר.ת שהכי השפיע.ה עליך?

״הוא אמנם לא מגדיר את עצמו כמאייר – אבל האיורים בצילומים של רוג‘ר באלן הם היו המקום שבו התחלתי לתפוס גישה לאיור. האיורים שלו נאיביים, חזקים, פשוטים והם פשוט קסמו לי מהרגע הראשון ומהמקום שהם מהווים בצילום שלו״.

איפה עוד תוכלו למצוא את שרון? 

אז איפה פוגשים את היוצרים המוכשרים ?

לה־קולטור
נושא: בית / HOME
15-17.11.2018
15.11 חמישי 18:00 – 23:00 | פתיחה חגיגית
גלריה מזא״ה 9, תל אביב.

לעמוד האירוע בפייס

 

איור : איתי בלאיש

יש פה ממתקים רציניים

untold

עיר בר – שקד גינות

במדינת ישראל קיים קו תפר עדין ולא תמיד מוגדר בין טבע לעיר. במקומות מסוים הטבע גובר על האורבניות ובמקומות מסוימים יחסי הכוחות הם שונים לגמרי, לצערנו. בפרויקט הגמר שלה, בחרה שקד להציג את החפיפה בצורת ספר מאויר .

קרא עוד »
Filed under: איור וקומיקסTagged with: , , ,

יובל סלינגר – גרה בירושלים חולמת על הולנד

יובל סלינגר – גרה בירושלים חולמת על הולנד

במהלך שבוע האיור-2018, לה-קולטור מציגים את תערוכת האמנות הגדולה ביותר בשבוע האיור, שיתפרש על פני סופ”ש שלם, בו יוצגו וימכרו איורים בנושא: בית. בתערוכה יציגו כ-100 מאיירות ומאיירים. יובל סלינגר מספרת לנו על היצירה שלה, על חילופי הסטודנטים בהולנד ועל חיבורים מעניינים שנעשו בעקבות פרויקט מרגש שיצרה.

1

מי את? תחביבים, עבודה, פרויקטים מעניינים, ופרט שאמא שלך לא יודעת עליך?

״יובל סלינגר, סטודנטית שנה ד׳ בבצלאל במחלקה לתקשורת חזותית. מתמחה במסלול איור. במקור מגבעתיים אבל חיה ולומדת בירושלים. עובדת כמאיירת באקדמיה ללשון העברית. לפני כמה חודשים, חזרתי מחילופי סטודנטים בהולנד, שם בין היתר עבדתי על פרויקט אישי בו עיצבתי ספר מכתבים שסבתא שלי שלחה למקורביה בזמן שהתחבאה במהלך המלחמה בהולנד. לאחר שנפטרה המכתבים תורגמו מהולנדית ע׳׳י סבא שלי.
החלק המפתיע בפרויקט היה כשהמשפחה שהיום מתגוררת בבית ילדותה של סבתי בהולנד, יצרה איתי קשר לאחר שנחשפה אליו במהלך חיפושים אחר מידע על ההיסטוריה של הבית. אנחנו עוד מדברים מדי פעם ומשלימים פרטי מידע וכל העניין הזה ריגש מאוד את המשפחה. בנוגע לשאלה האחרונה, נאלצת לשתף שגם אם ארצה, אמא יודעת הכל״.

ספרי לנו קצת על העבודות שלך. מאיפה את שואבת ההשראה?

״אני בעיקר אוהבת לעבוד עם צבעים חיים, מחפשת הרבה פעמים להסתכל על השראות עם תנועה מסוימת של גוף ולהעביר תחושה דינמית. אני מנסה לשלב את זה לרוב בעבודות שלי״.

2

3

ספרי קצת על תהליכי העבודה שלך, באילו טכניקות את משתמש?

״רוב אתחיל בספרייה ובחיפושים ואני נהנת מאוד משלב המחקר. אני אנסה לאסוף מלא רפרנסים מכל מיני עולמות תוכן. בפרויקטים שעבדתי עליהם לאחרונה מצאתי את עצמי נוברת באוספי פוסטרים של פרופגנדה סינית, איורי ילדים מתקופת בריה׳׳מ, קרקס אמריקאי ועוד. אני שמה דגש בעיקר על טכניקות ידניות ולרוב אני משלבת דיגיטלי בשלב מאוחר יותר בעבודה, אבל לאחרונה אני נהנית ליצור בעצמי מברשות לעבודה במחשב ולהתנסות בשיטות קצת אחרות״.

טרנד בעיצוב שצריך להימחק מהעולם? ואחד כזה שצריך לשמור אותו קרוב ללב?

״לא הייתי מוחקת כלום. בסופו של דבר גם טרנדים ׳׳גרועים׳׳ כביכול מובילים אל דברים חדשים. יש משהו מאוד מספק בשיטות ההדפס. שכל עותק הוא יחיד במינו ותמיד נשאר מקום להפתעה בסוף״.

4

5

מטרה שחשובה לך בחיים, והאם את מנסה להשפיע דרך העבודות שלך?

״קשה להצביע על מטרה מסוימת, אני יודעת לומר שבכל הנוגע לדמויות שאני מציירת לא חשוב לי לייצר מודל יופי או לתאר אסתטיקה מדוייקת. מבחינתי זה משקף איזושהי טבעיות שקיימת במציאות״.

המלצה כללית, חסרת אחריות, לדבר מסוים שהתפעלת ממנו בזמן האחרון?

״אני קוראת עכשיו את The Politics of Design- זה מעין ספר כיס שמביא כל מיני סוגיות וממצאים היסטוריים בתרבות החזותית ומדבר על הכוח הגדול שבעיצוב החזותי״.

6

7

מי המאייר.ת שהכי השפיע.ה עליך?

״בשנה שעברה נסעתי לחילופי סטודנטים באוטרכט שבהולנד ולאחרונה חזרתי להתמחות קצרה אצל אחת המרצות שלימדו אותי, Sue Doeksen, ומאוד התחברתי לגישה שלה. היא מאיירת, אבל קוראת לעצמה Visual Explorer וזה מוביל אותה ליצור בכל מיני פורמטים ודרכים מפתיעות. זו נקודת התבוננות שהייתה חדשה לי ואני מנסה מאז לאמץ״.

איפה עוד תוכלו למצוא את יובל? 

אז איפה פוגשים את היוצרים המוכשרים ?

לה־קולטור
נושא: בית / HOME
15-17.11.2018
15.11 חמישי 18:00 – 23:00 | פתיחה חגיגית
גלריה מזא״ה 9, תל אביב.

לעמוד האירוע בפייס

 

איור : איתי בלאיש

יש פה ממתקים רציניים

Steven Heller - by Tal Solomon Vardy
untold

סטיבן הלר חושף חומרים חדשים על המעצב Paul Rand

בבוקר ניו־יורקי גשום למחצה במשרדי ה-School of Visual Arts נפגשתי עם סטיבן הלר (Steven Heller), חוקר העיצוב שפועל היום. מעצב, ארט־דיירקטור, מרצה, סופר, והאיש ששיחרר כמעט 200 ספרי עיצוב. אם תציצו בספריית ספרי העיצוב שלכם, כנראה תמצאו את השם שלו.

קרא עוד »
מיכל פוקס
untold

על מה שכרוך בספר

החלל הקטן בגלריה אלפרד, מואר רק באור שמש מהחלונות הנמוכים, מתמלא לאיטו באנשים. הם תופסים מקום ליד השולחנות הארוכים, שולפים מהתיק רשימה ארוכה של ציוד: ניירות, משקולות, סרגלים, נרות… כל אלו התכנסו כאן לשם סדנאת כריכה ללא דבק עם האמנית מיכל פוקס.

קרא עוד »
Filed under: איור וקומיקסTagged with: , , ,

יוליה ברשקובה לא נחה

Julia Barashkova‏ (Photography: Aya Wind)

יוליה ברשקובה לא נחה

במהלך שבוע האיור 2018, לה-קולטור מציגים את תערוכת האמנות הגדולה ביותר בשבוע האיור, שיתפרש על פני סופ”ש שלם, בו יוצגו וימכרו איורים בנושא: בית. בתערוכה יציגו כ-100 מאיירות ומאיירים. הפעם עם יוליה ברשקובה, בשיחה על עיצוב, אדריכלות והחיים.

1

מי את? תחביבים, עבודה, פרויקטים מעניינים, ופרט שאמא שלך לא יודעת עליך?

״אני יוליה, לפני כמה חודשים סיימתי תואר באדריכלות באוניברסיטת תל אביב. כרגע אני אדריכלית ביום ומולטיטסקרית של פרוייקטים אישיים בלילה. לצד עבודה במשרד 1:1 לאדריכלות נוף ועיצוב עירוני, אני גם עוזרת מחקר ב- CIRTex ,המכון לחקר הטקסטיל בשנקר. לאחרונה עיצבתי כיסא למותג חדש ויפיפה בשם Herbert ,זה היה הפרוייקט הראשון “האמיתי” שהזמינו ממני, והתרגשתי מאוד מכל רגע. ובימים אלה אני עובדת על פרויקט חדש סופר מרגש – אני וקבוצת אדריכליות מוכשרות שהכרתי במהלך הלימודים מקימות מייצבים שמשלבים עיצוב דיגיטלי ופרמטרי, מיפויים והקרנות ווידיאו. המיצב הבא שלנו הולך להיות מוקם ב-15 לחודש, בלוקיישן מורכב ומדהים ביפו ואני ממש מחכה לראות את התוצאה הסופית ואת החוויה שנצליח ליצור.

בינינו, אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שישנתי – אבל החיים קצרים, ויש הרבה עיצוב לעשות. איכשהו כל זה עדיין משאיר לי זמן לתחביבים, המרכזי שבהם הוא סבב גלריות, תחת הכותרת HANG ART שקורה כל חמישי בערב, והפך ממשהו קטן שקרה מדי פעם עם חבר או חברה מתחלפים, למסורת של ממש.

שיעורי בלט, שהתחלתי לפני כשנה וחצי בניסיון להתמודד עם הצורך לפרפקציוניזם תמידי על ידי ריכוז שלו לשיעור שבועי של שעה וחצי של פרפקציוניזם מוגזם. בפועל, אני פשוט פרפקציוניסטית קצת יותר מהרגיל בזמן הזה בשבוע, ופרפקציוניסטית קצת פחות מהרגיל ביתר הזמן״.

קרדיט: יוליה ברשקובה
Julia Barashkova‏ (Photography: Aya Wind)
יוליה ברשקובה (צילום: איה וינד)

ספרי לנו קצת על העבודות שלך. מאיפה את שואבת ההשראה?

״מעניין אותי כל מה שחדש, מרגש ועכשווי. אני נדלקת מאוד מהר על רעיונות (וגם עוזבת אותם באותה מהירות, אבל זה נושא לפורמט אחר) אז כל מה שיש לו פוטנציאל “להיות הדבר החם הבא” הוא מה שמסקרן אותי בכל רגע נתון. מאוד נוח לי לעבוד בתוך מכלול של המון פרויקטים שונים בגדלים שונים.

היכולת הזו לעבור מקנה מידה גדול לקנה מידה קטן – מעיר לפרט לחומר, היא מה שמרתק אותי בתחום, מאתגר אותי ובו בזמן מביא לי אנרגיות לעשות יותר. בין אם מדובר בערים שתמיד נמצאות בשינוי או במגורים בבועות סבון, הפרויקטים הרעיוניים שלי עוסקים בצורות חיים דינמיות שנמצאות בשינוי מתמיד.״

2

3

ספרי קצת על תהליכי העבודה שלך, באילו טכניקות את משתמשת?

״תהליך העבודה שלי מתאפיין בדינמיות גם הוא, אני מתרכזת ומייצרת באופן הטוב ביותר כשיש לי המון דברים לחשוב עליהם במקביל. רעיונות לפרויקט אחד צצים בזמן שאני עובדת על האחר ופתרונות לפרט באים ברגע שאני עובדת על המכלול. למרות האהבה שלי לממוחשב והדיגיטלי, אני עדיין חושבת

באמצעות סקיצות ידניות, ומתעדת רעיונות ומחשבות במחברות. אני מאוד מתחברת לרעיון הדואליות, לעשות גם וגם בו זמנית, לחשוב גם בגדול וגם בקטן, ליצור גם באופן ידני וגם ממוחשב. זה מכסה את כל הפינות, לא מאפשר לפתח FOMO ,שאולי יש משהו מעניין יותר שאני לא עושה״.

קרדיט: יוליה ברשקובה
צילום : איה וינד

טרנד בעיצוב שצריך להימחק מהעולם? ואחד כזה שצריך לשמור אותו קרוב ללב?

״גדריאנט וחשיפה כפולה! זה נורא, זה מכוער, זה קיטשי ואני מקווה לא לראות את זה שוב לעולם. טרנד קול ביותר לעומת זאת, שאני רואה אותו צומח ומתפתח למגמה של ממש הוא חומרים שמצמיחים את עצמם – פיתוחים של חומרים חיידקים, מפטריות, וממגוון ארגניזמים חיים אחרים נכנסים לתעשייה ומחליפים טקסטיל, פלסטיק, ספוגים וכו’ (חפשו ׳נרי אוקסמן׳ בטד – ח.ש). הניסיון הוא למגר את הזיהום העצום שהתעשיות האלה משאירות אחריהן ולפנות לכיוון אקולוגי ואחראי יותר״.

4

5

מטרה שחשובה לך בחיים, והאם את מנסה להשפיע דרך העבודות שלך?

“כל הפרויקטים שלי עד כה עסקו איכשהו בזהות הפרט בעולם הגלובלי. אני מאוד פרו-אינטרנט ופרו-מדיה חברתית. התקדימים החברתיים שהאינטרנט אפשר וייצר מאוד מסקרנים אותי ואני מאוד מתרגשת לראות למה החיבור של הכול עם הכול יביא. בתור נציגת דור ה-Z המוקדם, ואחת שגדלה להורים עם פחד ממחויבות מרחבית, ראיתי את עצמי כ-world the of citizen .בהיעדר ׳מקור׳ להסתמך עליו, מצאתי משהו מאוד מרגש ואופטימי

ברוח התקופה שמעודדת טשטוש של המקור, תנועה תמידית, ניידות מוגברת, זהות נזילה שניתנת להגדרה על ידי פרמטרים אחרים, שהם לא “המקור”. מעולם לא היה קל יותר להתקיים בעולם ללא מקור, מאשר בעידן הסושיאל מדיה בתצורתו הנוכחית. מה שנקרא, don’t @ me״.

קרדיט: יוליה ברשקובה
צילום: איה וינד

המלצה כללית, חסרת אחריות, לדבר מסוים שהתפעלת ממנו בזמן האחרון?

״בפסטיבל פרינט סקרין האחרון הועלה פרפורמנס בהפקתה של Dr. GoraParasit הנהדרת כל כך. הוא נקרא “אלקטריק דרימס” ולמעשה מדובר באוסף מבולגן של קטעי וידיאו, סרטים, ופיסות תרבות שמגולמות על ידי השחקנים על הבמה. היו בו את כל האלמנטים שאותם אני אוהבת – דינמיות, מהירות תחלופה של דבר אחד באחר, יחס אמביוולנטי למקור, חוש הומור, ותלבושות נהדרות שלוקחות אותך מהבמה ישר לברגרהיין״.

6

7

מי המאיירת/מעצבת שהכי השפיעה עלייך?

״ג’סיקה וולש הנפלאה היא ללא ספק בין היוצרים המשפיעים ביותר של התקופה. שמעתי עליה כשעשתה את ׳40 ימי דייטינג׳ והמשכתי לעקוב אחרי העבודה שלה מאז. היחס אל החלקים הרגשיים של החיים כאל ניסוי בכיסוי של מעטפת גרפיקה פופית, שמחה, רלוונטית וגימיקית הופכת את העניין למתקשר ומעניין כל כך הרבה יותר. אני חייבת להודות שאני לא חובבת גדולה של ׳ביטוי רגשות באמצעות אמנות׳, אבל יש משהו באסתטיקה הנהדרת מלאת ההומור של וולש לצד כנות בלתי מתנצלת שגורם לי להזדהות״.

קרדיט: יוליה ברשקובה