תגית: אמנות

02 – אנגלמאיר מטיל ספק

זאב אנגלמאיר כשושקה. צילום: דין אהרוני

The Visual Podcast

אנגלמאיר מטיל ספק

14/09/2019

המאייר זאב אנגלמאיר בקע מ״צדפה״ כשושקה לפני שלוש שנים בתערוכת היחיד, ׳הארץ המובתחת׳ בבית העיר, ומאז חייו השתנו. 

שיחה אינטימית עם טל סולומון ורדי על המוטיבציה להמשיך עם שושקה, על הפרדוקס של גבר כאישה עירומה ועל מאבק שלא נפסק.

צילום: אביתר עמר
זאב אנגלמאיר כשושקה. צילום: דין אהרוני
Rrose Sélavy (Marcel Duchamp), 1921 photograph by Man Ray, art direction by Marcel Duchamp
Rrose Sélavy (Marcel Duchamp), 1921 photograph by Man Ray, art direction by Marcel Duchamp

יש פה ממתקים רציניים

זאב אנגלמאיר כשושקה. צילום: דין אהרוני
The Visual Podcast

02 – אנגלמאיר מטיל ספק

המאייר זאב אנגלמאיר בקע מ״צדפה״ כשושקה לפני שלוש שנים בתערוכת היחיד, ׳הארץ המובתחת׳ בבית העיר, ומאז חייו השתנו. 

שיחה אינטימית עם טל סולומון ורדי על המוטיבציה להמשיך עם שושקה, על הפרדוקס של גבר כאישה עירומה ועל מאבק שלא נפסק.

קרא עוד »
Beastly - OH no type
untold

איפה הפונטים הכי יפים באנגלית?

יש המון פונטים יפים באנגלית, אך מי מהם הם המיוחדים, המסקרנים, המטורפים, המוזרים? אספנו לכם כמה סטודיואים מגניבים במיוחד כדי להכניס קצת תבלינים אקזוטיים לפרויקט הבא שלכםן.

קרא עוד »
untold

מה עושים החודש? ספטמבר 2019

ספטמבר הזה יהיה לא פשוט: לא מספיק שחוזרים לשגרה אחרי סוף חופשת הקיץ (ועדיין חם פה כמו בסהרה), פתאום באמצע החודש יש לנו עוד הפעם בחירות. אנחנו שוב מוצפים בתעמולה, בהתלבטויות, ובהתמודדות עם המציאות המורכבת של המדינה שלנו. אם אתם מחפשים אי של שקט בכל הבלאגן- תגללו מטה ותקראו על התערוכות היפות והאירועים המעניינים שמצאנו לכם. מזל שבקרוב יש לנו שוב פעם חגים!

קרא עוד »
Filed under: The Visual PodcastTagged with: , ,

Movement in Capture – שירה שודרון

Movement in Capture – שירה שודרון

פרויקט הגמר Movement in Capture של שירה שודרון, מעצבת, דיג׳יי, ויוצרת רב־תחומית, עוסק בהשפעת זיהום האוקיינוסים על היצורים החיים בהם. הפרויקט מנסה להציג במיצב אנימטיבי את חווית היצורים הימיים באוקיינוס המזוהם, כפי שדמיינה אותה יחד עם אמירה אישית וביקורתית. איך הם נעים בסביבה שכבר איננה טבעית, בה הם חסרי אונים ומוגבלים.

“בעזרת טכנולוגית Motion Capture אשר מקליטה תנועה, הקלטתי רקדנים שדרך תנועתם ניסו להזדהות עם היצוריים הימיים והלבשתי את תנועתם על דימויים תלת מימדיים שיצרתי. ביחד עם השאלה של מה תנועה אנושית על צורות לא אנושיות יכולה לעורר בנו“.

איך התגבש הקונספט?

״בפרויקט הזה חיברתי תחומים בהם אני עוסקת כל חיי, מחול, עיצוב ואמנות. הפרויקט מורכב מ-3 סרטי וידאו המדמים מציאות ומביאים אמירה אישית עם חזיון/חזון דיסטופי לעתיד. הסרטים הם תוצר של תהליך בו כל שלב מתבסס על קודמו, מרעיון ומרצון לבטא מסר, לתנועה מוקלטת באמצעות חליפת לכידת תנועה Motion Capture ועד לעיבוד הגרפי.

ניסיתי בעבודה הזו לקחת את לכידת התנועה שלב אחד קדימה, משימוש בה לצורך תרגום ותיעוד של תנועה פיזית לייצוג דיגיטלי, לתנועה הטעונה בתחושות, בחוויות ובמסר כדי לבדוק מה התנועה יכולה לעורר.

ביקשתי מהרקדנים (אביב יוסף, אורית סוכרי ויובל גילת) לנסות לדמיין ולהזדהות עם הדימויים/היצורים הימיים החיים באוקיינוסים, ולהרגיש איך הם זזים בסביבות האלה. התנועה היא חופשית ואינטואיטיבית ללא כוריאוגרפיה. את תנועות הריקוד הקלטתי וחיברתי לדמויות ויצורים שעיצבתי בתלת־מימד, את אלה הכנסתי לסביבה המדמה אוקיינוס תלת־מימדי.

העבודה מסתמכת על שני סמינריונים שכתבתי במהלך התואר העוסקים בתנועה וריקוד בחיבור עם מדיומים נוספים. חלק מהמסקנות של הסמנריונים אפשרות לראות באתר של הפרויקט.

חוץ מהאנימציות עבדתי ביחד עם מעצב לטרינג מוכשר ביותר מיוון בשם Jola –  שעיצב את הגרסה הסופית של הלוגו, ועם אמן סאונד מקניה בשם KMRU – שעשה את הסאונד לעבודה. העבודה הוגשה כאינסטליישן בחלל שלם במטרה ליצור תחושה של אקווריום״.

תגבירו את הווליום ושימו על מסך מלא

מה היו מקורות ההשראה?

המקורות ההשראה הראשוניים היו מה שמתרחש במעמקי האוקיינוסים במקומות הכי נמוכים על פני כדור הארץ (תהום מריאנה – ט.ס.ו), אפשר לראות למשל בהרצאת טד של David Gallo. חשבונות אינסטגרם של צלמים ודייגים כמו – seacam1970, waterbod, rfedortsov_official_account

לקחתי קצת השראה אסתטית מהסטודיו הדני – WANG &
SÖDERSTRÖM

WATER MATTERS. design by: WANG & SÖDERSTRÖM
WATER MATTERS. design by: WANG & SÖDERSTRÖM

מבחינה אווירתית לקחתי השראה מהאמן והצייר הפולני Zdzisław Beksiński שהשפיע עליי מאוד בתיכון ובנוסף, זה גרם לי לחזור לאיורים ישנים שלי.

מבחינת השימוש בחליפה של Motion Capture, אחד האמנים הבולטים הוא Andrew Thomas Huang שעשה עבודות מורכבות לביורק ולתום יורק.

Andrew Thomas Huang

בנוסף, גם הסטודויאים Analog ו-Universal Everything. לבסוף שאבתי השראה מרפרנסים שעסקו במה שקורה באוקיינוסים מבחינת נראות הזיהום, איך פלסטיק נראה וזז מבחינת תאורה, טקסטורה וההתנהגות שלו בסביבה של מים.

סקיצה מתוך Movement in Capture. שירה שודרון

איזה שלב היה לחוץ במיוחד, ובאיזה שלב נהייתה הקלה?

״לפרויקט לקח הרבה זמן להתהוות כי החודשים הראשונים שלו היו בעצם בדיקות טכנולוגיות שעשיתי לחליפת Motion Capture עם מנועים של Real-time כמו Unity ו Notch. היה נסיונות של עבודה עם Kinect וקוד וגם שילוב של AR. רק אחרי שבדקתי את כל האפשרויות, הבנתי מה אני יכולה ורוצה לעשות, שזה היה שלושה סרטי אנימציה.
אז נוצר מצב שהתוצר הסופי התחיל להתהוות באמת רק בחודשיים האחרונים לפני ההגשה.

בסופו של דבר עבדתי עם תוכנת Cinema4D שם פיתחתי את הדימויים, את החומריות ואת הסביבה שלהן, העבודה עברה רינדור במנוע מאוד חזק שנקרא Octane שהפיל לי את המחשב כל יום. אבל ידעתי לאן אני רוצה להגיע עם הפרויקט, אז היו ימים ארוכים מאוד של עבודה בבית עם קצת שינה בין לבין״.

Movement in Capture. שירה שודרון
Movement in Capture. שירה שודרון

מה לקחת איתך מהתהליך הארוך של הפרויקט לחיים שאחרי?

״אני מחשיבה את הפרויקט הזה בתור פרויקט מורכב שנשען על הרבה תחנות שעברתי בדרך במהלך החיים שלי. עם העובדה שרוב החיים שלי רקדתי ואז בעצם בתיכון יותר פיתחתי את המקום של האמנות הפלסטית כשהייתי במגמה גדולה של עיצוב ואמנות, דרך הלימודים בבצלאל במחלקה לתקשורת חזותית, ששם הבדיקה של העברת המסר בצורה ישירה זה חלק חשוב בתהליך.

בבצלאל ניתנה לי ההזדמנות במהלך השנים לבדוק איך הופכים קונספט מורכב, מצמצמים אותו ומדייקים אותו ככה שהרעיון יעבור בצורה מהירה ובהירה. הייתי שמחה להמשיך לבדוק איך אפשר לחבר קונספטים מורכבים הנשענים על מחקר והפיכתם לכדי רעיון קוהרנטי ותוצר מוגמר״.

Movement in Capture. שירה שודרון

מי הנחה את הפרויקט, ועד כמה ההנחיה השפיעה עליו?

״למזלי הרב היו לי שני מנחים שהבינו מאוד טוב את הראש שלי ואת הפרויקט עצמו. המנחה הרשמי היה אורי סוכרי שקודם כל נתן לי את התחושה שהוא סומך עליי ולכן היה לי את המרחב הגדול והאינסופי של התנסויות ובדיקות. הוא הנחה בשלבים שהייתי צריכה להתאסף ולעבוד על התאמת Movement in Capture לפורמט של פרויקט גמר בבצלאל. המנחה הנוסף היה היוצר והכוריאוגרף, אהד פישוף שאיתו היו לי מספר מפגשים מאוד מעניינים (!) שעסקו בנושא של תנועה, תנועה ככלי ובשימוש שלו בכל מיני מדיומים. מה שלבסוף עזר לי להתמקד בתוך עולם מאוד רחב. 

עוד שני אנשים שהייתי רוצה לציין שהיו חשובים לתהליך, הם יעל כדורי שאצלה עשיתי שני קורסים בנושאים של סאונד ותפיסה של סאונד, קורסים שהיו חשובים בכתיבה של הסמינריונים עליהם נשענתי בפרויקט הזה, והכוריאוגרף אבשלום פולק שעזר לי להבין איך השימוש בטכנולוגיה של Motion Capture נתפס בעולם המחול המודרני הישראלי״.

סקיצה מתוך Movement in Capture. שירה שודרון

האם יש תוכניות לחיים שאחרי התואר?

״אני ממשיכה עם הפרויקט Movement in Capture, אז מוזמנים לעקוב אחריו באינסטגרם״. 

איפה אפשר למצוא את שירה?

Movement in Capture – שירה שודרון

תערוכת הבוגרים של בצלאל
קמפוס הר הצופים, ירושלים
18.07.2019-2.8.2019

עוד פרויקטים ממש מרתקים

זאב אנגלמאיר כשושקה. צילום: דין אהרוני
The Visual Podcast

02 – אנגלמאיר מטיל ספק

המאייר זאב אנגלמאיר בקע מ״צדפה״ כשושקה לפני שלוש שנים בתערוכת היחיד, ׳הארץ המובתחת׳ בבית העיר, ומאז חייו השתנו. 

שיחה אינטימית עם טל סולומון ורדי על המוטיבציה להמשיך עם שושקה, על הפרדוקס של גבר כאישה עירומה ועל מאבק שלא נפסק.

קרא עוד »
Beastly - OH no type
untold

איפה הפונטים הכי יפים באנגלית?

יש המון פונטים יפים באנגלית, אך מי מהם הם המיוחדים, המסקרנים, המטורפים, המוזרים? אספנו לכם כמה סטודיואים מגניבים במיוחד כדי להכניס קצת תבלינים אקזוטיים לפרויקט הבא שלכםן.

קרא עוד »
untold

מה עושים החודש? ספטמבר 2019

ספטמבר הזה יהיה לא פשוט: לא מספיק שחוזרים לשגרה אחרי סוף חופשת הקיץ (ועדיין חם פה כמו בסהרה), פתאום באמצע החודש יש לנו עוד הפעם בחירות. אנחנו שוב מוצפים בתעמולה, בהתלבטויות, ובהתמודדות עם המציאות המורכבת של המדינה שלנו. אם אתם מחפשים אי של שקט בכל הבלאגן- תגללו מטה ותקראו על התערוכות היפות והאירועים המעניינים שמצאנו לכם. מזל שבקרוב יש לנו שוב פעם חגים!

קרא עוד »
Filed under: untold, עיצובTagged with: , ,

ויצו מחביאים את העבודות המעניינות

ויצו מחביאים את העבודות המעניינות

תערוכת הבוגרים עברה השנה מהחלל של ויצו אל גלרית ׳פירמידה׳, וגרמה לדחיסת מרבית מהעבודות במסדרונות חנוקים. הפרויקטים הלא מעניינים במיוחד הוצגו בחלל המרכזי. חלק מהם הוצגו בחדר מדרגות של הגלריה, והמעניינים שבהם הוסתרו בקומה נידחת של המבנה. מה קרה לויצו?

הביקור במרכז האקדמי ויצו מתחיל ברגל שמאל, כשמתברר בשיחה עם השומר בכניסה למקום השומם שהתערוכה בכלל ב-׳פירמידה׳, גלריה לאמנות עכשווית במרחק 2 קילומטר צפונית למקום. הגלריה נפתחה מחדש ב־2018 בניצוחו של המנהל שמעון אלון. יאללה, נוסעים.

בכניסה לתערוכת הבוגרים ב-׳פירמידה׳, שמציפה את החלל כולו, נמצאת עמדת הדפסת תלת־מימד נטולת קונטקסט (כיתוב קטן שיסביר סביב מה התכנסנו?), מדפיסה בקדחתנות אובייקטים אקראיים, מה שמתברר במחקר אינטרנטי בדיעבד שמדובר בפרויקט של רן ראובן בן נשר, בוגר המחלקה לצילום. כלומר, זה פרויקט בצילום, ובלי קריאה מוקדמת על הפרויקט (דרך חומרים של היח״צ) – לא באמת ניתן להבין עליו דבר.

מצד שמאל מסתתר לו פרויקט הגמר המבריק ׳סינרגיה׳ של הבוגר הטרי בר גליק, ובחלל המרכזי – אסופת פרויקטים בינוניים למדי, יחד עם הבלחות של מחלקות אחרות מויצו – צילום, ארכיטקטורה ועיצוב אופנה (וידאו במסך קטן של תצוגת האופנה בחדר מדרגות, לא יותר מזה). את הקומה הראשונה תופסת המחלקה לארכיטקטורה, ויתר הקומות (עד קומה רביעית) תופסת לרוב המחלקה לתקשורת חזותית. בגלל שהגלריה קטנה מלהכיל את כמות העבודות שהאוצרים בחרו להכניס, נוצר בלאגן של ממש, ומביקור בעבודות של המחלקה לתקש״ח, תגלו את עצמכם פתאום במחלקה לצילום. לא כי רציתם, אלא כי עשו לכם בחירות לא מדויקות.

לא צריך להיות מנוסה בתחום העיצוב הגרפי כדי להבין שיש בעיות בפרויקטים בחלל המרכזי, והן גדולות מאוד. אותו חלל גדול ב-׳פירמידה׳ הוא המקום היחיד שבו יש לפרויקטי הגמר יכולת להתפרס על קיר של 4-5 מטר רוחב. יתר הפרויקטים נדחסים להם ביתר החללים ומתחננים לאוויר, ברמה שהחליטו לשים חלק מהפרויקטים בחדר מדרגות. אני לא יודע איפה הסטודנטים היו בזמן ההקמות, אבל הייתי נעלב מאוד אם היו שמים פרויקט שהזעתי עליו במיקום שכזה. אמנם מדובר בפרויקטים שעוסקים בקורס ׳טיפוגרפיה ניסיונית׳, אבל עדיין – המקום שלהם יכל היה להיות מכובד יותר עבור הסטודנטים שהשקיעו, או לבחור שלא להכניס אותם כדי לשחרר את העומס שנוצר.

החלל המרכזי בתערוכת הבוגרים בויצו. צילום: טל סולומון ורדי

בחלל המרכזי תמצאו את הפונט היחיד במחלקה – ׳החיאת הכתב העברי׳ של נטע סינר – תשעה גופנים בביצוע מרושל שהודפסו על פוסטרים ענקיים, ואף מרצה במחלקה לא הטיל בהם ספק, כנראה. הפרויקט עוסק ב-״החיאת העברית הויזואלית במקביל לדיאלוג שנוצר עם העורך הראשי של ׳דאר היום׳, איתמר בן־אב״י […]. בפרויקט תשעה גופנים שעיצבתי לפי אותיות בודדות מהעיתון״. אתחיל מהסוף – לעצב פונט ברמת גימור טובה לוקח בין שנה לשנתיים, במקרה הטוב. פרויקטי הגמר שכן לוקחים את הסיכון בעיצוב פונט, מעצבים פונט במשקל אחד עד שלושה. פה מדובר בתשעה (!) משקלים שונים בארבעה חודשים. חוסר אחידות סגנונית בין מבני האותיות, בעיות קריאות בטקסטים רצים, היעדר קשר בין המשקלים ועוד – מעלים את השאלה מדוע האוצרים, פרופ׳ טרי שרויאר וירון שין, החליטו לבחור דווקא בפרויקט הזה בחלל המרכזי?

פרויקט נוסף שמעלה תהיות על מיקומו המרכזי בתערוכה הוא ׳פצע שחור׳ של שחף אושרי, שעוסק ב-״פרשנות ויזואלית חדשה לשירה המחאתית של המשוררת עדי קיסר״. תוך שימוש בשלל הקלישאות כשניגשים לעיצוב ׳מזרחי׳. לא ברור מהעבודה המוצבת מה הטייק הנוסף שלה על השירה המופלאה של עדי קיסר? להעניק רובד אחר, להטיל ספק, לזעזע, להזדהות עם המאבק המזרחי? בעוד במילים של קיסר יש כוח, בעבודה עצמה הקהל נשאר אדיש יחסית.

יתר עבודות הפרינט גם מעלות תהיות על מיקומן – ׳הדגל׳ של אדווה צלאח, The House של יובל שרף ועבודת האיור ׳זמן מרחב׳ של עדי בן־יוסף לא ברמות גימור מספקות לפרויקט גמר. אז למה דווקא הפרויקטים הללו בחלל המרכזי? לפי הקרדיטים שכתובים ליד כל פרויקט, מסתמן שיש קשר לאוצרת התערוכה, פרופ׳ טרי שרויאר, שחתומה על ההנחייה של מרבית מהם.

היחידה שמצליחה להגיע ללב בחלל העצום והמבוזבז הזה היא איימי קליק עם עבודת האיור שלה – ׳לאצ׳ה׳. לפני כ-30 שנה סבתה כתבה ספר המתעד את קורות חייה. מהילדות בפולין, חוויותיה בשואה ועד העליה לארץ. באוקטובר 2018 נפטרה. קליק מצאה את בארון אוסף גדול של ממחטות בד עליהם איירה ורקמה קטעים נבחרים מתוך ספרה של סבתה. פרויקט מצוין ומרגש, תראו בעצמכם.

לאצ׳ה - איימי קליק. צילום: טל סולומון ורדי

 

הביקור ממשיך ליתר המבוך שמציע המבנה של ׳פירמידה׳ – פרויקטי האינטראקטיב דחוסים בחלל חשוך ומעיק במסדרון שלא היה מבייש סצנה מ-Stranger Things. אי אפשר באמת להתרשם מהם. חלק מהפרויקטים סובלים מתסמונת הסרטון – כלומר, שהם נשארים רק בגדר סרטון ואין בהם שום אלמנט שאפשר לחוש אותם בצורה אינטראקטיבית. אלו שכן עובדים סובלים מבעיות טכניות רבות, ובהיעדר נציג מטעם המחלקה שיפטרל ויסדר אותם אחת לשעה, בנס היה אפשר להרגיש ולהתרשם מחלק מהם.

 

בגזרת הפרינט אין בשורות גדולות השנה. ערימה של ספרים נדחסה על שולחן אחד לא גדול מספיק, בלי לתת קרדיטים ראויים לסטודנטים שעמלו עליהם. אלו פרויקטי גמר? פרויקטים שנעשו בקורס? כל מה שביקשתי (בלב) הוא פתק קטן שמסביר את הקונטקסט, לא יותר. מהלך אוצרותי שכזה הוא זלזול בסטודנטים, לא פחות מזה.

אז איפה הפרויקטים הטובים? מסתתרים להם. בקומה הרביעית קיים חדר קטן ומסתורי עם פרויקטי איור מעניינים במיוחד. בנס הגעתי אליו, ואני מפציר בכם למצוא אותו, למרות שההסתברות שתצליחו היא קטנה מאוד. הפרויקט המעניין והמרגש ביותר באותו חלל הוא Deadline של אריאל עיני. זו הפעם הראשונה שדמעתי מול פרויקט גמר.
הפרויקט עוסק בבחירה של סבתה לעשות המתת חסד לעצמה בקנדה עקב מחלת הסרטן. אריאל השתמשה ברפרנס של הסרט האחרון שסבתה השאירה למשפחה, ויצרה סרט אנימציה חזק במיוחד. האיורים מופיעים על הקיר בצבעי כחול. מדובר בפרויקט מוצלח שלא רק מתרפק על נוסטלגיה, אלא שואל שאלות קשות על מוות והתמודדות.

תחום ה-AR הולך וגדל בתערוכות הבוגרים השנה, וגם במרכז האקדמי ויצו ישנם מספר פרויקטים שהיה ניתן להרגיש אותם עובדים. מי שמובילה בצניעות את מהלך האינטראקטיב המשוכלל והפורה היא בת דזבלי (batt-girl), מרצה במחלקה ואמנית מרתקת.

ישנם שני פרויקטים מוצלחים שנוגעים ספציפית בתחום המציאות הרבודה. הראשון הוא ׳סינרגיה׳ של בר גליק, שלקח את השיר Sounds of Silence של סיימון וגרפונקל ופירק אותו לסצנות. בר הדפיס בתלת־מימד אובייקטיבים מתוך הסצנות שעיצב, ובעזרת תוכנה ואייפדים מפוזרים, ניתן לאחוז בהם ולראות את הסצנה השלמה קמה לחיים. אל תשכחו לשים אוזניות.
הפרויקט השני הוא של אופל קודוביצקי – ׳שגרת חירום׳, שדורש להוריד אפליקציה (Artivive) כדי לצפות בו. המהלך הזה קצת מעיק והיה ניתן להציג שם מכשיר אנדרואיד פשוט כדי להרגיש את החוויה, אחרת אפשר לטעות ולחשוב שמדובר רק בקיר מאויר. הפרויקט עוסק בילדות שלה בעוטף עזה, ומעביר את השגרה תחת האיום המתמיד, החיים בין סבב לסבב והשמירה על השפיות. האיורים קמים לחיים כשמכוונים עליהם את המצלמה והם מוצלחים למדי.

האם שווה לנסוע עד חיפה? אם זה בדרך – שווה לקפוץ. אם לא – לא נורא.

המרכז האקדמי ויצו – המחלקה לתקשורת חזותית

המרכז לאמנות עכשווית – פירמידה
רח’ ואדי סאליב 30, חיפה
23.07.2019-3.8.2019

יש פה ממתקים רציניים

זאב אנגלמאיר כשושקה. צילום: דין אהרוני
The Visual Podcast

02 – אנגלמאיר מטיל ספק

המאייר זאב אנגלמאיר בקע מ״צדפה״ כשושקה לפני שלוש שנים בתערוכת היחיד, ׳הארץ המובתחת׳ בבית העיר, ומאז חייו השתנו. 

שיחה אינטימית עם טל סולומון ורדי על המוטיבציה להמשיך עם שושקה, על הפרדוקס של גבר כאישה עירומה ועל מאבק שלא נפסק.

קרא עוד »
Beastly - OH no type
untold

איפה הפונטים הכי יפים באנגלית?

יש המון פונטים יפים באנגלית, אך מי מהם הם המיוחדים, המסקרנים, המטורפים, המוזרים? אספנו לכם כמה סטודיואים מגניבים במיוחד כדי להכניס קצת תבלינים אקזוטיים לפרויקט הבא שלכםן.

קרא עוד »
untold

מה עושים החודש? ספטמבר 2019

ספטמבר הזה יהיה לא פשוט: לא מספיק שחוזרים לשגרה אחרי סוף חופשת הקיץ (ועדיין חם פה כמו בסהרה), פתאום באמצע החודש יש לנו עוד הפעם בחירות. אנחנו שוב מוצפים בתעמולה, בהתלבטויות, ובהתמודדות עם המציאות המורכבת של המדינה שלנו. אם אתם מחפשים אי של שקט בכל הבלאגן- תגללו מטה ותקראו על התערוכות היפות והאירועים המעניינים שמצאנו לכם. מזל שבקרוב יש לנו שוב פעם חגים!

קרא עוד »
Filed under: untold, להכניס למצב טיסה, עיצובTagged with: , ,

מעצבת הבמה של Björk על Cornucopia

Björk’s Cornucopia. Santiago Felipe, 2019. Courtesy One Little Indian/The Shed

מעצבת הבמה של Björk על Cornucopia

מעצבת הבמה קיירה סטפנסון יצרה עולם שלם, מורכב ומרתק שכולו השראה מטבע וטכנולוגיה, וההרמוניה בין השניים. קיירה לקחה חלק מצוות שלם שעיצב והרכיב את Cornucopia, המופע האחרון של Björk, בעקבות אלבומה החדש שיצא בשנה שעברה. היא סיפרה לנו על תהליך העבודה והדיאלוג עם המוזיקאית המוערכת.

הייתי שם, קרוב מאוד, אבל לא מספיק קרוב. סדרת ההופעות של ביורק הפכה לסולד־אאוט חודשים מראש, והגעתי למנהטן ימים ספורים לפני המופע האחרון בסיבוב ב-1 ביוני 2019. אחרי תור של יום שלם ליד הקופות של The Shed, חלל חדש בניו־יורק שנפתח באפריל האחרון ומטרתו היא לטשטש את הגבולות בין אמנות פלסטית לבין פרפורמנס, לא הצלחתי להשיג כרטיס, וגם לא להיכנס לצלם. כבר מהטיזרים היה אפשר להבין שמדובר במופע עצום ומהמם, וכך הגעתי למעצבת הבמה קיירה סטפנסון שהופיעה בקרדיטים.

קיירה התחילה לעבוד בתחום ב־2008, תחת המאסטרים Christopher Oram ו-Michael Grandage, וב־2010 עברה לעבוד אצל Es Devlin, אחת ממעצבות הבמה הנחשבות ביותר היום, שקטפה כל פרס אפשרי בתחום. אם טרם ראיתם עליה את הפרק בנטפליקס – כדאי מאוד. 

ב-2017 סטפנסון יצאה לדרך עצמאית והתחילה לעבוד עם מוזיקאים מוכרים מאוד – XX, Sampha, Lorde, The 1975 ועוד. ב-2018 נפגשה עם ביורק והשתיים התחילו לעבוד יחד על עיצוב הבמה. בין טקסטורות עצומות של פטריות לבין מיצבים שלוקחים השראה מהטבע, סטפנסון יצרה עולם מרתק, מסתורי ופועם על הבמה.

Björk’s Cornucopia. Santiago Felipe, 2019. Courtesy One Little Indian/The Shed
Björk’s Cornucopia. Santiago Felipe, 2019. Courtesy One Little Indian/The Shed
Chiara Stephenson
Chiara Stephenson
Chiara Stephenson

איך הגעת לעבוד בתחום עיצוב הבמה?

״עשיתי קורס שנתי ביסודות האמנות באוניברסיטת קינגסטון בלונדון והתמחיתי בתלת־מימד. לאחר מכן, חבר הציע שנבדוק קורס בעיצוב תיאטרון בליברפול ושנינו התאהבנו בעיר ובקורס. למדנו שם שלוש שנים ואחריהם באו עשר שנים של עבודה עבור מגוון מעצבים כדי ללמוד מהטובים ביותר״.

מהו החלק המורכב ביותר בעיצוב במה שהקהל אינו מודע אליו?

״אני מניחה שזו המהירות שבה עליך לעבוד כדי להקים מופע בתיאטרון. אתה צריך לבנות את הסט וליצור את התלבושות, ולאחר מכן לדאוג שאמני הבמה והאלמנטים ברקע יעבדו בשלמות יחדיו. זהו תהליך מדוקדק. כל מופע, בין אם תיאטרלי או מוזיקלי, זקוק לחזרות ולניהול בתשומת לב מרבית. נתעכב על כל פזמון או שינוי סצנה כדי לוודא שהמתח התיאטרלי נשמר באופן מושלם והמופע זורם כאילו באופן ספונטני״.

Chiara Stephenson
Chiara Stephenson

״העבודה נוצרה מתוך אהבתה של ביורק לטבע וטכנולוגיה והרצון לחיבור הרמוני בין השניים״

ספרי לי העבודה עם ביורק, מה היו מקורות ההשראה לסבב ההופעות המדובר שלה?

״העבודה שעשיתי עם ביורק ומנהלת הקריאייטיב Lucrecia Martel נוצרה מתוך אהבתה של ביורק לטבע וטכנולוגיה והרצון לחיבור הרמוני בין השניים. המופע היה חגיגה של הרעיון הזה, של עתיד בו אנחנו יכולים להתקיים בדרך הרמונית. מקורות ההשראה למופע הזה היו רבים אך טבע היה הדבר הראשון שהוביל אותנו… הנוף האפי העצום של הטבע אך גם הטבע במבט מקרוב. בהתמקדות במאקרו אתה נכנס למסע דרכו ניתן לנדוד. חוסר השלמות האורגני והקימורים שכה רחוקים מתחושה תעשייתית, רצינו ליצור את זה בקנה מידה גדול״.

יצרת הדמיה פיזית של העיצוב, או שהיא נעשתה במחשב?

״בהתחלה נוצר מודל מוחשי מנייר ודבק. המודל הזה שורטט ולאחר מכן בוצעו תיקונים ושיפורים באופן ממוחשב לבמות הצפות״.

Björk - Chiara Stephenson
Chiara Stephenson
Björk - Chiara Stephenson
Chiara Stephenson
Björk - Chiara Stephenson
Chiara Stephenson
Björk’s Cornucopia. Santiago Felipe, 2019. Courtesy One Little Indian/The Shed
Björk’s Cornucopia. Santiago Felipe, 2019. Courtesy One Little Indian/The Shed
Björk’s Cornucopia. Santiago Felipe, 2019. Courtesy One Little Indian/The Shed
Björk’s Cornucopia. Santiago Felipe, 2019. Courtesy One Little Indian/The Shed

התפקיד הזה דורש הרבה עבודה עם אנשי מקצוע שונים: מעצב תאורה, מפיק, מהנדסים ועוד. איך נראה הדיאלוג ושיתוף הפעולה איתם?

״המפתח הוא שיתוף פעולה ופתיחות היות ויש הרבה אנשים יצירתיים ומצויינים מדיסציפלינות שונות בצוות, יש חשיבות גדולה לתת לכולם “לנשום” (במובן היצירתי), ולנשום יחד. Tobias Gremmler יצר עבודת וידאו ארט דיגיטלית מדהימה אז חלק ניכר מתפקידי היה יצירת קנבס להצגת היצירות שלו ושל ביורק בדרך הטובה ביותר״.

מה למדת מהפרויקט ואילו מסקנות תקחי איתך לפרויקטים הבאים?

“למדתי איזו אמנית נדיבה ומשתפת היא ביורק. היא עושה מופעים מוזיקליים שעוסקים בסאונד ומוטיבים קוליים, אז האסתטיקה של המופע תמיד תהיה קשורה בשימוש ובפונקציה של המוזיקה, מה שיוצר מופע אותנטי מאוד. אני אקח איתי כל כך הרבה מהחוויה הזו. הכרת תודה על ההזדמנות לעבוד עם כמה מהאנשים היצירתיים הטובים של זמננו ותחושה של צמיחה יצירתית שאוכל בתקווה לתעל להרפתקה הבאה!”

תוכלי לספר על איזה פרויקט את עובדת כרגע?

“הפרויקט הבא שלי הוא מופע בלט בלייפציג, גרמניה, בבית האופרה, היפהפיה הנרדמת. הכוריאוגרף הוא Jeroen Verbruggen והתלבושות יעוצבו על ידי Charli le Mindu. זו הולכת להיות תאווה לעיניים. אני לא יכולה לחכות”.

Björk’s Cornucopia. Santiago Felipe, 2019. Courtesy One Little Indian/The Shed
Björk’s Cornucopia. Santiago Felipe, 2019. Courtesy One Little Indian/The Shed

יש פה ממתקים רציניים

Mixtapes

Mixtape – Talie Gleitzer‏

במהלך שבוע האיור-2018, לה-קולטור מציגים את תערוכת האמנות הגדולה ביותר בשבוע האיור, שיתפרש על פני סופ”ש שלם, בו יוצגו וימכרו איורים בנושא: בית. בתערוכה יציגו כ-100 מאיירות

קרא עוד »
untold

Printer’s marks דגל מדפיס

מי שילך היום לפתוח ספר ימצא כריכה מעוטרת עם גרפיקה דימוי וטיפוגרפיה יפים יותר או יפים פחות. לאחר מכן בעמוד הראשון יהיה כתוב איפה הספר הודפס מי עיצב או עימד ואולי עוד סדרת מספרים.
משהו שהמינימליזם המודרני הביא איתו לעולם הספרים – יובש!!! פעם הכל היה אחרת, לבית הדפוס שהיה גם המוציא לאור היה סימן יחודי והוא דגל המדפיס. בפוסט זה אעסוק בסימני מדפיסים של ספרים עיבריים.

קרא עוד »
Filed under: untold, להכניס למצב טיסה, עיצובTagged with: , ,

אנומה אליש – נדב הלוי

אנומש אליש - נדב הלוי

אנומה אליש – נדב הלוי

לכל תרבות יש סיפורים ואגדות שעוברות במסורת על סיפור בריאת העולם. שבעת ימי הבריאה, אלים הבוקעים מביצים או אלים המגלפים את יציריהם באבנים. את המאייר נדב הלוי, עניין מאוד סיפור בריאת העולם על פי המיתולגיה הבבלית ויצר ספר אקורדיון שכולו הודפס ידנית בדפוס משי כפרויקט הגמר שלו בבצלאל.

קליגרפיה ידנית למהדרין. נדב הלוי
קליגרפיה ידנית למהדרין. נדב הלוי

הקדמה 

לפני שניגשים לצפות בפרויקט כזה, מחוייבים לקרוא ולהכיר קצת את מיתוס הבריאה בתרבות הבבלית, חסכנו לכם את העבודה: 

“במרכז העלילה העיקרית עומד המאבק בין תיאמת, הים הקדמון, אם כל חי, ובין מרדוך. תיאמת שואפת לשמר את העולם במצב של תוהו ובוהו ומייצגת את הכוחות הסטטיים והשמרניים בעולמנו; 

מרדוך והאלים הצעירים הם נציגי הכוחות המהפכניים והדינמיים. למרבה הפרדוקס, מרדוך, אשר יצא לקרב בתיאמת בשמם של כוחות דינמיים, מכניס ארגון וסדר בעולם התוהו ובוהו;

הוא מכונן את סדר העולם החדש על גופתה של תיאמת המובסת. כך אפוא מציע המיתוס מודל לוגי, שבאמצעותו מיישב האדם את הסתירות בהווייתו:

משעולה לשלטון הכוח הצעיר, המהפכני, הוא מכונן משטרו על חורבות המשטר הישן, והתהליך חוזר חלילה”.

אנומש אליש - נדב הלוי

הפרויקט שלי הוא ספר קונצטרינה מאוייר אשר הופק בדפוס משי ומספר את מיתוס הבריאה הבבלי. הוא מציג פרשנות ויזואלית חדשה לפנתאון האלים השומרי ומלווה בתרגום האיכותי של ש. שפרה ויעקב קליין, מתוך הספר ׳בימים הרחוקים ההם׳ של הוצאת עם עובד”.

איך התגבש הקונספט?

״בשונה מהרגיל, הפרויקט התחיל מהטכניקה ולא מהנושא. בשנה האחרונה התנסיתי לא מעט בשיטות דפוס מסורתיות ודפוס הרשת תפס אותי, פשוט לא יכולתי להפסיק.  ידעתי שעלי לבחור נושא שכמו הטכניקה, יהיה בעל חשיבות היסטורית ותרבותית. מאחר ואני חובב מיתולוגיה, בחרתי בסיפור הבריאה הבבלי.

המיתולוגיה המסופוטמית לא זכתה לפרשנויות מודרניות רבות והיא לא מוכרת מאוד בתרבות היהודית, על אף הזיקה וההקבלות הרבות שלה לתנ”ך. זו הייתה הזדמנות נהדרת להפנות את תשומת הלב לטקסט המדהים הזה ולתת לו את הכבוד המגיע לו״.

מה היו מקורות ההשראה?

״התבוננתי הרבה בספרי האומן של הוצאת סדנת ההדפס ירושלים, וספרים מיוחדים של הוצאת Nobrow תוך מחשבה על התבליטים המסופוטמיים ולוחות החרס עליהם נכתב הסיפור ביתדות. חשבתי על הספר כציר זמן ארוך, כמו קיר במקדש שהציורים עליו עברו כבר את חצי הדרך להשטחה הירוגליפית.

רציתי ספר עם קצת מהמשקל המונוליטי של האמנות המסופוטמית וקצת מהצבעוניות והקומיקס של תרבות הפופ העכשווית. אפשר לומר שיש בעבודה מאבק בין אלים מיתולוגיים וסגנונות עיצוב. הטקסט כולו נכתב ידנית בהשראת ספרי תנ”ך עתיקים וגופן פרנק ריהל״.

פריטים למכירה מתוך הפרויקט של נדב הלוי
פריטים למכירה מתוך הפרויקט של נדב הלוי

איזה שלב היה לחוץ במיוחד, ובאיזה שלב נהייתה הקלה?

״הלחץ ליווה אותי לאורך כל הדרך! בהדפסת רשת לא כל כך יודעים מה ייצא, זה עניין של ניסוי וטעייה. אני יכול להעיד על רגעי ההקלה הקסומים שבהם הרמתי את הסקוויג’י ומסגרת הרשת וראיתי שההדפס הצליח ואין צורך לנקות ולהתחיל מההתחלה. לפעמים היו לי דמעות של התרגשות.

אבל ההקלה הגדולה ביותר הגיע כאשר לחצתי את הידית של מכבש הדפוס, חתמתי את כותרת הספר על הכריכה והעבודה הושלמה״.

פריטים למכירה מתוך הפרויקט של נדב הלוי
פריטים למכירה מתוך הפרויקט של נדב הלוי
אנומש אליש - נדב הלוי
נדב הלוי - אנומה אליש

מה לקחת איתך מהתהליך הארוך של הפרויקט לחיים שאחרי?

״לוחות זמנים, תיעדוף ולדעת מתי להפסיק״.

גלופת הטבעה. נדב הלוי
גלופת הטבעה. נדב הלוי

מי הנחה את הפרויקט, ועד כמה ההנחיה השפיעה עליו?

״להב הלוי. לא יכולתי לבקש מנחה יותר טוב. הוא ידע בדיוק מתי לתת לי את החופש לעבוד ועל מה להתעקש. הוא עזר לי להתמקד על העימוד, הפורמט והטיפוגרפיה שהיא הסיוט הכי גדול של המאיירים. יש לו גם הרבה אנקדוטות מעולם העיצוב שהעלו בי חיוך ונתנו לי כוח להמשיך לעבוד״.

איור הגלופות לספר. צילום ואיור: נדב הלוי
איור הגלופות לספר. צילום ואיור: נדב הלוי

האם יש תוכניות לחיים שאחרי התואר?

״עבודה מתגמלת ופנאי לאמנות והתפתחות אישית. תמיד הייתי אדם של מסגרות ואני לא באמת רוצה להשתחרר מהן, אני רק מקווה שיהיה לי מספיק זמן לשרת את עצמי ואנשים שחשובים לי״. 

איזה טיפ תיתן לסטודנטים שעולים לשנה ד׳?

״שימו דגש על התהליך בעבודה, בעיקר על המעבר בין דיגיטלי לפיזי ולהפך. זה קל לחכות לרגע האחרון כדי לקבל החלטות משמעותיות של הפקה, אבל בסופו של דבר זה קצת מבאס לעבוד על עיצוב רק כדי להדפיס אותו מהר ולגלות שהוא נראה יותר טוב על מסך. תבדקו את כל האופציות. לפעמים זה מעצבן, אבל זה שווה את זה״.

אנומש אליש - נדב הלוי
נדב הלוי - אנומה אליש

איפה אפשר למצוא את נדב?

איורים מודפסים מתוך הספר מוצעים למכירה, שווה לפנות לנדב במייל:
nadav.halevi3@gmail.com

נדב הלוי – אנומה אליש

תערוכת הבוגרים של בצלאל
קמפוס הר הצופים, ירושלים
18.07.2019-2.8.2019

עוד פרויקטים ממש מרתקים

זאב אנגלמאיר כשושקה. צילום: דין אהרוני
The Visual Podcast

02 – אנגלמאיר מטיל ספק

המאייר זאב אנגלמאיר בקע מ״צדפה״ כשושקה לפני שלוש שנים בתערוכת היחיד, ׳הארץ המובתחת׳ בבית העיר, ומאז חייו השתנו. 

שיחה אינטימית עם טל סולומון ורדי על המוטיבציה להמשיך עם שושקה, על הפרדוקס של גבר כאישה עירומה ועל מאבק שלא נפסק.

קרא עוד »
Beastly - OH no type
untold

איפה הפונטים הכי יפים באנגלית?

יש המון פונטים יפים באנגלית, אך מי מהם הם המיוחדים, המסקרנים, המטורפים, המוזרים? אספנו לכם כמה סטודיואים מגניבים במיוחד כדי להכניס קצת תבלינים אקזוטיים לפרויקט הבא שלכםן.

קרא עוד »
untold

מה עושים החודש? ספטמבר 2019

ספטמבר הזה יהיה לא פשוט: לא מספיק שחוזרים לשגרה אחרי סוף חופשת הקיץ (ועדיין חם פה כמו בסהרה), פתאום באמצע החודש יש לנו עוד הפעם בחירות. אנחנו שוב מוצפים בתעמולה, בהתלבטויות, ובהתמודדות עם המציאות המורכבת של המדינה שלנו. אם אתם מחפשים אי של שקט בכל הבלאגן- תגללו מטה ותקראו על התערוכות היפות והאירועים המעניינים שמצאנו לכם. מזל שבקרוב יש לנו שוב פעם חגים!

קרא עוד »
Filed under: untold, עיצובTagged with: , ,