יום: 2 באוגוסט 2018

Studio Knob

Studio Knob

אלתור, מחזור, השמשה מחדש של חפצים, מסורת של קראפט מעורבת עם קידמה. אלו הן חלק קטן מהמילים שמתרוצצות בראש של יותם ועדי מסטודיו Knob, כאשר הם מייצרים פריטים מיוחדים לעיצוב. 
הם השתתפו בתערוכות בארץ ובעולם, ואחד מציוני הדרך המרשימים שלהם זה שטרנטינו בכבודו ובעצמו רכש יצירה שלהם.

למה אנחנו מתלהבים מהם? דבר ראשון אם טרנטינו התלהב, אז אין סיבה שאנחנו לא. בנוסף, הדברים שהם עושים מורכבים ופשוטים בעת ובעונה אחת, לכן החלטנו לקחת אותם לשיחה על עיצוב ייחודי בעולם של פסי יצור תעשייתים.

צילום: עדי עזר ויותם שפרוני

ספר לנו קצת על עצמך ועל הסטודיו? 

״Knob, בעברית "ידית",הוא דלת, פתח הצצה ליצירה שלנו, דרך לחלוק את עבודתנו עם העולם. אנחנו עדי עזר, בוגרת שנקר ויותם שפרוני, בוגר המכון הטכנולוגי חולון (HIT), יוצרים מאז 2015 תחת המותג המשותף זוכה הפרסים StudioKnob פריטי עיצוב, ריהוט ותאורה ייחודיים בקני מידה שונים. כל פריט הנמצא בקטלוג הסטודיו הוא פתח להגשמת רעיונות חדשים. אנחנו אוהבים אתגרים וחלומות פרועים ומגשימים אותם בייצור מקומי וברמת גימור גבוהה, תוך מחשבה עמוקה על כל פרט ופרט״.

צילומים: 4. תמוז רחמן , יותם שפרוני ועדי עזר

מאיפה הגיע החיבור בין עיצוב תעשייתי לבין מלאכות יד מסורתית?

״עדי ואני לא הגענו עם הכשרה של מעצבים תעשייתיים. מתוך זה אנחנו גם לומדים את הדברים על הדרך לפי הצרכים שלנו ומאלתרים לפעמים. האלתור הוא פעולה מושכלת שאנחנו עושים וחוקרים. אחד האספקטים של האלתור שלנו זה להתייחס לדברים כמו מסורות מלאכה, טכנולוגיות וחפצים ישנים אבל לדעת בצורה מכבדת לגשת אליהם לפתוח אותם, לשחק להם בקוד ולראות מה יוצא. שם משתלבות הטכנולוגיות החדישות ולפעמים התעשייתיות״.

האם אין ניגוד בין המילה תעשייתי לבין המילה קראפט? איך זה מתיישב אצלך בויז׳ן של הסטודיו?

״ההבדל בין קראפט לתעשייתי הוא מורכב ונתון למניפולציות. אולי זה עניין של כמות או מינון בין הנוכחות של האדם לעומת המכונה בעבודה או אולי זה עניין של הטעויות הקטנות וההבדלים בין הפריטים שנעשים בעבודת קראפט ידנית, למרות שאפשר לתכנן היום מכונה שתעשה את הטעויות האלה המכוונות. אם מחשב ישב מחובר למכונה במפעל וידאג להכניס טעות אקראית שלא חוזרת על עצמה פעמיים בכל מוצר ומוצר האם זה עדיין קראפט או שזה עדיין עיצוב תעשייתי. אולי נפצח את זה בסוף.
עוד מחשבה לא לגמרי קשורה לשאלה: את חושבת שאובייקטים שאנחנו מייצרים צריכים להצדיק את עצמם או שזה התפקיד שלנו להצדיק את אותם ואת הקיום שלהם?״

עדי: ״אני חושבת ששני הדברים חשובים אנחנו צריכים להצדיק אותם ואנחנו צריכים גם לתת להם הנפשה וסיפור ולתת להם חיים,תוכן ואישיות. אנחנו לוקחים משהו שבעטו אותו כי הוא סיים את חייו כי לא היה לו מקום בבית הזה, בזמן הזה, לא התייחסו אליו כבר ואולי כי מי שהתייחס אליו כבר לא איתנו היום ואנחנו נותנים לו התחלה חדשה עם סיפור חדש וחיים חדשים״.

מאיפה אתם שואבים את ההשראה ואת ההומור בעבודות?

 

״אנחנו מתחברים לגישה של גיל יפמן (גם של אלברטו אקו בשם הורד) – ההומור הוא נשק עם המון המון עוצמה שמאפשר לאנשים להתמודד עם הדברים הכי קשים ומאפשר להשתיל במוח של אנשים את הרעיונות הכי מהפכניים שבאים אליהם בטוב ומצחיקים אותם.

עוד נקודה שחשובה להומור בעבודה שלנו זה מגיע ממשהו בין צניעות וחוסר ביטחון – קשה לנו לעוף על העבודות שלנו להתנפח מחשיבות עצמית ולטעון שיש לעשיה שלנו כזו השפעה על העולם, אז אנחנו מוציאים קצת אוויר מהבלון. מצד אחד אנחנו מאוד מאוד גאים בכל עבודה שאנחנו מראים החוצה. כלפי חוץ זה נראה לנו נורא מוזר להגיד שמשהו שעושה את החיים יותר יפים מציל בני אדם.. אז כדאי להיות קצת הומוריסטיים לגבי זה שאנחנו לא מצילים את העולם, ובכל זאת רק נותנים נקודת מבט רעננה על משהו״.

צילום: תמוז רחמן

האם אתה רואה בעניין החזרה למקורות ושילוב מסורות קראפט כטרנד חולף או משהו שכאן כדי להישאר?

״כשקראפט נעלם זה בדרך כלל מתוך החלטה להעלים אותו, כיבוש תרבותי וכו'. קח לדוגמה את הכתב של תרבות האינקה שהיה מקודד ע"י קשרים וריקמה, שהספרדים אסרו והכחידו במהלך כיבוש אמריקה.
עדי אמרה משהו מעניין שכשמדברים אל מעצבים על הקראפט ושימור מסורות ידניות ונכחדות זו דווקא דרך לעורר מעצבים לנסות ולשמר את זה. זה תמיד ילך צעד אחד קדימה ושני צעדים אחורה. עבודה ידנית דורשת יותר ויותר משאבים ביחס לתעשייתית ותמיד ייצאו לשוק עוד ועוד מהנדסי מכונות שינסו לפתור את המקומות האלה וזה בסדר. פעולה אנושית שיוצרת אובייקט או חלק מאובייקט היא הרבה יותר מרגשת אותנו ממכונה שעושה את אותה פעולה. בכל מקרה – אולי הקראפט לא נכחד, אבל טוב למתג אותו ככזה״.

ברכות על התערוכה בניו־יורק, ספר לנו קצת על המוצר שנשלח לתערוכה?

״אחד האתגרים האהובים עלינו בעיצוב גופי תאורה הוא לפרש מחדש את המפסק בצורה שתהפוך אותו לחלק מהמופע אשר מציע הגוף. המוצר נקרא Click Light הוא בסיס תאורה אינטראקטיבי הבנוי משני מדפים מתכתיים אשר חשמל במתח נמוך זורם דרכם ואליהם מתחברים חבלים באורכים שונים בשילוב תאורת לד ומגנט אשר סוגר את המעגל החשמלי. החבל נמתח, נשפך, נופל, נקשר ומתפתל בין משטחי הברזל באינספור שילובים ובכל קליק מגלה מופע חדש״.

מילות עידוד ליוצרים המתחילים בעולם:

״כל רעיון שאתה חושב עליו ויש לו פוטנציאל להפוך למוצר עובר המון תהליכים והתפתחויות. זה ארוך ומורכב ולוקח לא מעט זמן וכסף. כיוצר אתה כל כך רוצה שמישהו כבר יראה את המוצר גמור ויגיב על זה ויש איזה מן דחף כזה שהאגו שלך מנסה לקבל פידבק אבל מצד אחד המוח הרציונאלי שלך אומר "רגע!" לא סיימנו את המוצר ואי אפשר לפרסם אותו, להראות, לצלם, להציג שלא לדבר על לשווק ולמכור אותו לכן מילות העידוד שלי הן, שאתה לומד המון רק אם אתה עושה ורק אם אתה עובר את התהליך הארוך הזה, אתה תעשה את המוצרים הבאים יותר בקלות, יותר טובים ויותר בולטים.

אנחנו חושבים שיש המון סימפטיה למישהו שיוצר מוצר למישהו שהוא יזם בנשמה. בדרך מכירים הרבה אנשים שתומכים ועוזרים או אנשי שירות ששכרת את שירותם. יש המון סימפטייה ליוזמה ואנחנו חווינו את זה הרבה. העזרה והרצון ההדדי כן להיות חלק ממה שאתם עושים זה משהו שהוא מבורך ומדהים ואל תהססו להשתמש בעזרה הזאת. אין תחליף לאנשים ובסופו של דבר אנשים הם לא אמצעי, הם המטרה. המוצר והיצירה ואתה עצמך רוצה להגיע לאנשים ואתה מגיע אליהם לא רק עם המוצר, אלא מגיע אליהם גם בדרך אליו״.

צילומים: אורי גרון, תמוז רחמן 

האם הצעד הבא של התעשייה הוא שילוב טכנולוגי-יצירתי של בעלי מלאכה ידניים מבוגרים עם צעירים? אם כן, איך? 

״לא יודעים עדיין, אבל זו נקודה מאוד מעניינת למחשבה״.

ספר על פרויקט אחד שהיה קשה במיוחד

״הקושי הכי גדול שלנו הוא לעבוד בחוסר וודאות. מקרה אחד שאנחנו זוכרים בו היה מעורב מעצב פנים מפורסם (לא נזכיר את שמו) שרצה אחרי פגישה שנעצב לו קולקציה שלמה של מוצרים. מאוד התלהבנו, שלחנו לו סקיצות, הוא כתב לנו "וואו – מדהים", ואחרי מספר שבועות ללא תגובה נוספת, כששאלנו אותו איך הוא רוצה להתקדם, הוא פתאום התחיל למצוא תירוצים שאינם קשורים לעבודה מדוע לא כדאי להמשיך. לא שזה נורא, אבל זה השאיר אותנו בתחושה לא ברורה. זה אנחנו? זה הסקיצות? זה המצב? כנראה שלא נדע לעולם. למדנו מזה לדרוש מאנשים להיות הרבה יותר ברורים בכוונות שלהם ולא להתחיל עבודה בלי לחתום על חוזה״.

 

צילומים: אורי גרון

 מהו המוזיקה האידיאלית לשמוע בזמן עבודה אינטנסיבית?

״DakhaBrakha עם כל הקישקושים באמצע. הם פשוט הרבה יותר טובים בהופעה מאשר באלבום. אגב, הם הופיעו בבארבי לפני כמה חודשים והיה מדהים – הקהל עף עליהם והם היו בשוק מאיתנו (בקטע טוב), כנראה לא רגילים לחום הזה באוקראינה״.

תמיד אמרו לי לא לערבב משפחה ועסקים, אבל המקרה של יותם ועדי מעיד על זה שיש יוצאי דופן, ואפילו כאלה שמצליחים. לכו עם החלומות שלכם, תפסיקו להגיד לעצמכם את כל הסיבות האפשרות למה לא תוכלו לעשות משהו. מי שלא עושה לא טועה אף פעם. אבל מי שטועה לרוב גם מצליח ובגדול.

ניים דרופינג: 

Studio Knob
פייסבוק
אינסטגרם

יש פה ממתקים רציניים

אמנות

היום בו הקינוחים של אלון שבו יוצגו במוזיאון

אלון שבו הוא שף־קונדיטור, אמן ומעצב קינוחים. מי שהתחיל אי־שם לפני שנים ספורות, הגיע למעמד מכובד בקונדיטוריה הישראלית לא מעט בזכות האסתטיקה המובחנת שלו. מהעבודה הקשה במטבח ועד ימי צילום מורכבים, הכל מתועד בחשבון האינסטגרם של שבו. שווה לקרוא את הכתבה עם אוכל בפה, עדיף מתוק, ולהיזהר לא לרייר על המסך.

קרא עוד »
Jean-Michel Basquiat: King Pleasure. photo: Ivane Katamashvili
אמנות

תערוכת ז׳אן-מישל בסקיאט: עבודות שטרם נראו קמו לתחייה בניו יורק

התערוכה Jean-Michel Basquiat: King Pleasure מספרת את סיפורו של ז׳אן-מישל בסקיאט: אמן פורץ דרך שחיי חיים של רוקסטאר ועזב את העולם בגיל 27. במסגרת התערוכה שמוצגת בניו-יורק, התקיים אירוע ששילב סיור בתערוכה ובסיומו מופע מוזיקלי־ויזואלי: "Liminal space", שהציג מספר מוזיקאים שהופיעו על רקע דימויים מונפשים מתוך יצירותיו של האמן.

קרא עוד »
How to Make a Book with Steidl. Photo: PR
עיצוב

השראה רותחת: 3 סרטי דוקו מעולים בדוקוסטרים

שלושה סרטי דוקו מעולים בדוקוסטרים: ספרי אמנות מרהיבים בהוצאת שטיידל עם יחס אישי לכל אמן, בחינת היחסים הטעונים בין אמנות, כסף והייפ (וג׳ף קונס אחד), ומעצב האופנה מרטין מרג׳יאלה האנונימי שנחשף לראשונה בסרט חדש ומרתק.

קרא עוד »
Filed under: עיצוב, עיצוב תעשייתיTagged with: ,

תחת לחץ

תחת לחץ

ריחות של דיו טרי, רחשי סכיני החיתוך המפלסות דרכן בעץ, אורות בוהקים הצורבים את התמונה בכימיקלים רגישים לאור וחריקות מכבשי המתכת, הן התוספות הצבעוניות שמוסיפים לגלידה הטעימה. זו לא סתם גלידה, אלא שבמקרה שלנו הגלידה היא ערימת ניירות מודפסים בטכניקות דפוס ידניות.
הדפס עץ, תחריט ודפוס רשת נכנסו למיינסטרים העיצובי בשנים האחרונות ונהיו לטרנד חם, זמין לכל יוצר או מעצב במחירים סבירים. שוחחנו עם יוצרים שלכלכו את הידיים עוד לפני שהדפסה ידנית נהפכה לטרנד לוהט.

אורית חופשי

הדפס היא שיטת שכפול ושיעתוק של יצירה בצורה מדויקת מספר רב של פעמים, כרגיל הסינים התחילו עם זה ומשם זה התגלגל לכל העולם. בקצרה, ניתן לחלק את את עולם ההדפסה לשלוש טכניקות עיקריות:

דפוס בלט – כאשר מגלפים בעץ או בלינולאום את החללים הלבנים שבציור,  כאשר מורחים דיו על התבנית, רק החלקים המובלטים מקבלים את הדיו ומודפסים בצבע הדיו.

תחריט ותצריב – התבנית נעשית ממתכת לרוב נחושת או אבץ, שכבעזרת עט חרט או חומצה יוצרים שקעים בפלטת המתכת, הלוכדים את הדיו ומשם בעזרת מכבש מועברים לנייר.

דפוס רשת טכניקה שעברה גלגולים שונים במהלך ההיסטוריה אבל הבסיס שלה הוא יצירת רשת משי או ניילון, עם אמולסיה רגישה לאור, כאשר חושפים את הרשת לאור, הדימוי שמוצמד אליה נצרב על האמולסיה. כל מקום שהיה קו או כתם, ייפתח ברשת, ודרך חללים אלו יעבוד הצבע לנייר עם מגב מיוחד. 

סטס קורולוב - עבודות הדפס

בשנים האחרונות יצא לי להכיר אמנים ויוצרים שהפכו לחברים במהלך חיי המקצועיים. ההערכה למלאכת הדפוס הידני רק מתעצמת ככל שאני עוקב אחר ההתפתחות האמנותית והמקצועית שלהם. לכן, היה נראה לי טבעי לאגד את כולם לשיחה על מה משך אותם לעולם ההדפס על הקשיים והסיפוק שמלווים בהוצאת מהדורת הדפסים, תערוכה או קידום זירת ההדפס המקומית. רובם הגדול הגיע לטכניקות הדפוס כדרך אגב, בין אם זה קורס שלקחו או דרך ציוד ישן שהגיע אליהם, ושם נוצר הניצוץ ששאב אותם לעולם הזה. 

אורית חופשי, אמנית ומרצה בכירה בבית הספר לאמנות רב תחומית בשנקר, מספרת בצורה פיוטית על המפגש האישי שלה:
״שפה לא נהירה, צלילים לא מוכרים והיכל אמנות רב מסורת ומאוד מפואר. סדנת הדפס המשתרעת על מספר חללים, טורי מכבשים, ספריית ענק של מתכות, לוחות עצים , סינרים, כלי עבודה ועשרות ניירות תלויים באמצעות אטבים. ריח עץ האורן מציב אותי כמעט מיידית בתוך יער בגליל המערבי, או בחצר הבית על הכרמל.  ארבע שנים, שלושה – ארבעה ימים בשבוע, מצאתי את עצמי במרחבי הסדנה. מחברת לוחות עציי אורן, רושמת עליהם, מפלסת חללים בעזרת סכיני חיתוך, מעלה צבע עם גלגלת ומדפיסה בעזרת כף עץ על נייר יפני״.

בעלי המלאכה - דפוס בלט

סיפור דומה קרה לסטאס קורולוב, אומן תחריט והדפס עץ שהגיע בכלל מעולם הצילום. מפגש קצר עם סדנת ההדפס בשנקר שאב אותו לעולם ההדפסים המונוכרומטי, משם הדרך לרכישת מכבש עתיק בן מאה שנים ויצירת סדרות למאות הדפסים היתה מאוד קצרה.

עולם העשייה של יוצרים אלו נע בין אמנות לאמנות אבל לא רק. יעקב בן כהן, מעצב גרפי ובעליו הגאים של ״בעלי המלאכה״ – מקום שהוא לא רק הסטודיו שלו לדפוס משי אלא גם עוסק בשימור, טיפוח ופיתוח של טכניקות מסורתיות של דפוס ידני, ושואף לקרב את הקהל הרחב יחד עם האמנים והמעצבים לאמנות ההדפס, על ידי העברת סדנאות על נייר, קרמיקה וטקסטיל. 
מאז הקמתו, משמש הסטודיו מרכז תרבות התורם לפיתוח היצירה בארץ ומהווה חממת אמנים לשמות גדולים בעולם העיצוב הישראלי: המעצב והאמן דוד טרטקובר, ברוקן פינגרז, שגיא אשין ודוד עדיקה הם רק חלק מהשמות. כמו כן המקום משמש בית ספר ללימוד טכניקות שונות של דפוס ידני על מגוון חומרים וכריכת ספרים.

לכל אחד מהאמנים יש שריטה קטנה בנוגע למלאכת ההדפס, משהו שקשה להסביר במילים אבל מילים כמו אהבה, התרגשות, שחרור עפו באוויר.

שלומי נחמני, אמן הדפס ותחריט תל אביבי מספר על התחושות שלו, ״ההדפס הוא עולם מסתורי וקשוח, צריך להשקיע כח וזמן כדי לקבל תוצאה וכל פרמטר בתהליך הוא משמעותי ביותר. יש בו את ההילה של טכניקה עתיקת יומין ולהדפסים עצמם ישנה איכות שלא ניתנת להסבר. אני מאוהב בזה״.

אורית חופשי מספרת, ״בשנים האחרונות מתחדדת בי התחושה ומתבהרת לי ייחודיותה של הגלופה ומצרף אלמנטים ביצירה, אשר אוצרים בחובם חיוניות וכוח מצטברים. לא רק הנייר המודפס המונומנטאלי, או לוחות עץ מגולפים הנהנים מתחושת התלת-ממדיות רבת עצמה אלא גם השילוב של השניים ואף מעבר לכך״.

הנושאים בהם הם מתעסקים נעים בין האישי לבין הציבורי. שלומי יוצר בעיקר סדרות של נופים שיש להם משמעות אישית לתפיסת המרחב שלו. סטס, לעומת זאת, כיאה לטכניקה, מתעסק בדימויים המתכתבים לעולם ההיסטוריה של האמנות. אורית חופשי בוחרת דימויים או אוצר מילים, כמו שהיא מכנה אותם, על-ידי איסוף כתבות ודימויים עיתונאים לתוך קופסה ושימוש חוזר בדימוים אלו בגלופות הנערמות אצלה בסטודיו. לעומת זאת, יעקב, הצלע הצבעונית של החבורה יוצר דימויים צבעוניים הבוחנים מגדר ודמויות נשיות.

שלומי נחמני - תחריט

האמן DIOZ, שלפי הגדרתו יוצר במרחב הציבורי (ולא רק), גילה את אומנות ההדפס לאחר שקיבל מחבר סט ישן של כלי גילוף, התנסה והתאהב בטכניקה. הרי למה לא? היא פשוטה וניתן להדפיס בה באמצעים ביתיים. בעברו, היה אנימטור וטכניקת הדפוס הרגישה לו כמעבר ממשהו לא מוחשי אל המוחשי. כאמן שפועל בכמה וכמה מדיומים, הוא מספר על הבדלים שנוצרים כתוצאה מהטכניקה השונה של חיתוך הלינולאום. ניתן לראות זאת, במיוחד שהדימויים שהוא בוחר לעבוד איתם הם דומים, אנשים ודמויות, אך עדיין התוצאה עדיין מדליקה אותו.
לאחרונה השיק סדרת לינו־פרינטים, בתערוכה, של הקולקטיב שהוא חבר בו – Prettimess Collective – קולקטיב אמנים העובדים במדיומיום הקשורים למרחב הציבורי והאמנות האלטרנטיבית. כולם דוגלים באמירה של ״אין כמו אנלוגי״. 

DIOZ

לאט לאט ובשקט עברה טכניקת הדפוס ממשהו ארכאי, למדיום עכשוי בועט המשמש אמנים, מעצבים ומאיירים ככלי לביטוי אישי בתחומי המוזיקה, איורי ספרים ואפילו סרטי אנימציה.

משהו טוב עובר על עולם העיצוב בארץ, לפחות בחלקו, יש נהירה מהקיבעון האנאלי לשימוש במחשב ודקדוק ברמת מיקרוסקופ על חפיפה בין צבעים וקווי מתאר. יש נזילות שבה מתרחשים הרבה דברים נהדרים ויוצרים משב ויזואלי מרענן. אז תפסו משטח לינוליאום, סכין גילוף, ודיו, ותתחילו להדפיס על כל מה שזז ודומם. 

יש פה ממתקים רציניים

עיצוב

מה עושים החודש? יוני 2019

זה שנגמר האירוויזיון לא אומר שנגמרו החגיגות! הקיץ רק מתחיל, והוא מביא איתו כמות לא קטנה של אירועי תרבות, אמנות ופסטיבלים שווים.

קרא עוד »
Detail, The Widow’s Son (1923). מקור: The Public Domain Review
אמנות

איך לא שמעת על הארי קלארק?

פינה חדשה במגזין של המעצבת יובל אלבג – ׳איך לא שמעת על׳ – בו תספר על יוצרים שמשום מה לא שמעת עליהם. מתחילים עם המאייר והאמן הארי קלארק האפלולי והמרתק.

קרא עוד »
Julia Barashkova‏ (Photography: Aya Wind)
עיצוב פנים

יוליה ברשקובה לא נחה

יוליה ברשקובה היא אדריכלית ביום ומולטיטסקרית של פרוייקטים אישיים בלילה. לצד עבודה במשרד לאדריכלות נוף ועיצוב עירוני, היא גם עוזרת מחקר במכון לחקר הטקסטיל בשנקר. בין לבין, היא משתתפת בשבוע האיור 2018.

קרא עוד »
Filed under: עיצובTagged with: , , ,

רושם ראשוני

רושם ראשוני

אין הזדמנות שניה לרושם ראשוני, זה אחד הדברים היותר חשובים שלמדתי בבית הספר לעיצוב, לא משנה כמה הפרויקט היה עמוק, מעניין וחשוב, מה שמשפיע על הצופה זו הנראות שמשפיעה על ההתייחסות. משם, הדרך לביקורת טובה הופכת לקלה מתמיד. בעולם האינסטנט שבחוץ, שבכל יום מתווספות קרוב ל50,000 תמונות רק באינסטגרם, חייבים לבלוט, להיות מעניינים ומיוחדים, כדי למשוך לקוחות, פרויקטים ותנועה והכי חשוב – מזומנים.

אתם בטח שואלים איך עושים את זה, מעבר האפשרות להעלות את קבצי הלוגו, איור או כפולה מהממת, חשוב גם לראות את היישומים של מה שעיצבת בעולם האמיתי. וזה, כמובן נעשה על ידי צילום איכותי ומושקע וחס וחלילה לא מוקאפ. הקלישאה תמיד אומרת שתמונה אחת שווה אלף מילים, אבל עדיף אלף שקלים, כי עם מילים לא הולכים לסופר. אז בין אם אתם מעצבים, מאיירים או דפסים הכתבה הבאה תתן לכם 6 טיפים איך לצלם את האובייקטים שלכם בצורה מעניינת, שתתפוס את העין ותכניס לכם עבודה.

1

בלי סטיות פרספקטיבה

אם מצלמים ספר או כל מוצר אחר מלמעלה – חשוב לדאוג שהזוית תהיה באמת במבט על. סטיות קלות גורמות להקצרה ועיוות של המוצר המצולם. אם יש ידע בסיסי בפוטושופ, יישור ומתיחה של התמונה בעזרת קווי גריד ו skew יעשו את העבודה.

זוית קטנה שנותנת המון

זוית נוספת שמחמיאה למוצרי נייר, היא זוית של 45 מעלות, כשהמוצר מונח בזוית אלכסונית. זו תמונה שמתמקדת גם בשטח העליון של המוצר אבל גם נותנת דגש על העובי, התפירה והחיבורים.

2

3

לא חייבים ציוד מקצועי

אם מצלמים בטלפון הנייד, כדאי תמיד לצלם קצת יותר מרחוק ואז לחתוך את התמונה. רוב המצלמות בניידים מדמות עדשה רחבה יחסית מה שמעוות את התמונה כשמצלמים מוצר. או לחילופין לעבור למצב מאקרו (אם קיים) – צילום מקרוב.

אור חלון זה אור חלום

מומלץ לצלם ליד חלון באור יום, אפשר עם וילון חצי שקוף שמרכך את השמש הקשה בקיץ ואפשר גם לא לפחד מצללים כבדים וכהים. צללים מוסיפים אופי וממקמים את המוצר בסביבה אמיתית וחיה. 

4

5

תעיפו את הלבן מהרקע

ממש אין צורך ברקע לבן. רקע לבן צרוב משדר אווירה תעשייתית של פס יצור. בריסטול אפור או עם צבע שמחמיא למוצר יעשו את העבודה.

הלבן־לבן – שמור לצילומים שמוגשים  לעיתונים ומגזינים או לאתרי מכירה עם פרמטרים קבועים ומחייבים.

מרוב דובים לא רואים את היער

פרופס וסטיילינג זה כיף, אבל לפעמים יכולים לקחת את תשומת הלב מהמוצר עצמו. כדאי לחשוב היטב איזה סיפור רוצים להעביר והאם הפרופס משרתים את הסיפור או מאפילים עליו. בכל מקרה, כדאי לבחור אביזרים משלימים בצבעים שעובדים טוב עם המוצר, לא ממותגים או מזוהים מידי ומחומרים שמדברים באותה שפה.

6

תמונת מחבר

איה וינד, צלמת מוכשרת ומוערכת, עובדת עם מיטב היוצרים בארץ. עבודה משותפת איתה יוצרת בעבודתם אסתטיקה היחודית לה.

יש פה ממתקים רציניים

יוקה ומפלצות. צילום: טל סולומון ורדי
עיצוב

תל אביב: חנויות ספרי אמנות ועיצוב מרהיבות

חנויות ספרי אמנות ועיצוב בתל אביב הן תענוג אמיתי – לדפדף, להריח, להרגיש את סוגי הנייר השונים, לקחת השראה. ריכזנו לכן את המיטב, ואולי יש כמה ברשימה שטרם שמעתן עליהן, מי יודע.

Courtesy of Universal Pictures Content Group
עיצוב

דוקאביב 2022: חמש המלצות לסרטי דוקו על תהליכי יצירה

מדובר באחת השנים הכי חזקות של פסטיבל דוקאביב, הגדוש בסרטי דוקו מרתקים. אספנו לכם 5 המלצות על סרטי דוקו העוסקים בתהליכי יצירה בתחומים שונים: מסצנת האינדי רוק של ניו-יורק בתחילת המילניום, דרך המוזיקאית קורטני בארנט, תחילת הקריירה של שינייד או׳קונור, הצלם המופלא מיכה בר-עם ועד האמן המסתורי אבשלום.

קלפטר - עידן אפשטיין
עיצוב גרפי

קלפטר, פרויקט הגמר של עידן אפשטיין, ממשיך לצלצל

שמונה שנים אחרי שהמעצב והמוזיקאי עידן אפשטיין הגיש את פרויקט הגמר שלו בשנקר — 'קלפטר' — הוא עדיין מצלצל יפה, ומהווה את אחד הפרויקטים המרשימים והמעמיקים שנעשו בעשור שחלף במחלקות לתקשורת חזותית.

׳קלפטר׳ היא חברת גיטרות ישראלית דימיונית, שהולכת עד הסוף, ולא רק מייצרת גיטרות – אלא גם שופעת במרצ׳נדייז: מפרטים, מיתרים, רצועות, פוסטרים ועוד.

Filed under: עיצוב, אמנותTagged with: ,