תגית: בצלאל

כדור שלג – המחשבות של אור סגל

כדור שלג - אור סגל
מדי חודש יתפרסם קומיקס חדש כתגובה למצב של המאיירת אור סגל, סטודנטית במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל.

יש פה ממתקים רציניים

untold

ארז גביש מעצב שירה בתנועה

יום אחד פנה יאיר קדר, יוצר סדרת הסרטים ׳העברים׳, שסוקרת את המשוררים והמשוררות הגדולים בשפה העברית, אל ארז גביש, מעצב גרפי ואנימטור בכיר, ובין היתר – ראש המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. יחד עם מעצבים ומעצבות נוספים, החל להיווצר לו יקום חדש, מקביל, שלא דומה לכל מה שאי־פעם דמיינתם בנוגע לשירה העברית.

קרא עוד »
עיצוב

רושם ראשוני

6 טיפים של הצלמת איה וינד איך לצלם את האובייקטים שלכם בצורה מעניינת, שתתפוס את העין ותכניס לכם עבודה.

קרא עוד »
למה את חייבת להרוס. צילום: בן פלחוב
איור וקומיקס

סוכריות עטופות בערפל

שולמית פרבר מתכנתת ביום ומאיירת בלילה. את הקלאש בין שני העולמות היא מזקקת לקטעי קומיקס קצרים, מצחיקים ונוקבים שעולים לפייסבוק ולאינסטגרם תחת השם ׳למה את חייבת להרוס׳. לאחר 4 שנים במחוזות הוירטואלים, הוזמנה להציג בכולי עלמא את תערוכתה הראשונה. ראיון על כל מה שמסביב ומתחת להייפ המוצדק.

קרא עוד »
Filed under: איור וקומיקס, untold, סטודנטים ובוגריםTagged with: , ,

למה לא לקנות עציץ – המחשבות של אור סגל

אור סגל

למה לא לקנות עציץ – המחשבות של אור סגל

מדי חודש יתפרסם קומיקס חדש כתגובה למצב של המאיירת אור סגל, סטודנטית במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל.

יש פה ממתקים רציניים

UGLY
untold

הסרטונים הכי וואו #1

פינה חדשה במגזין – הסרטונים הכי וואו. מדי חודש יעלו חמישה סרטונים מטריפים במיוחד שמצאנו לכם בחודש האחרון, משלל דיספלינות מעניינות. השראה במנות יפות.

קרא עוד »
untold

Printer’s marks – דגל מדפיס

מי שילך היום לפתוח ספר ימצא כריכה מעוטרת עם גרפיקה דימוי וטיפוגרפיה יפים יותר או יפים פחות. לאחר מכן בעמוד הראשון יהיה כתוב איפה הספר הודפס מי עיצב או עימד ואולי עוד סדרת מספרים.
משהו שהמינימליזם המודרני הביא איתו לעולם הספרים – יובש!!! פעם הכל היה אחרת, לבית הדפוס שהיה גם המוציא לאור היה סימן יחודי והוא דגל המדפיס. בפוסט זה אעסוק בסימני מדפיסים של ספרים עיבריים.

קרא עוד »
Filed under: איור וקומיקס, untold, סטודנטים ובוגריםTagged with: , ,

Movement in Capture – שירה שודרון

Movement in Capture – שירה שודרון

פרויקט הגמר Movement in Capture של שירה שודרון, מעצבת, דיג׳יי, ויוצרת רב־תחומית, עוסק בהשפעת זיהום האוקיינוסים על היצורים החיים בהם. הפרויקט מנסה להציג במיצב אנימטיבי את חווית היצורים הימיים באוקיינוס המזוהם, כפי שדמיינה אותה יחד עם אמירה אישית וביקורתית. איך הם נעים בסביבה שכבר איננה טבעית, בה הם חסרי אונים ומוגבלים.

“בעזרת טכנולוגית Motion Capture אשר מקליטה תנועה, הקלטתי רקדנים שדרך תנועתם ניסו להזדהות עם היצוריים הימיים והלבשתי את תנועתם על דימויים תלת מימדיים שיצרתי. ביחד עם השאלה של מה תנועה אנושית על צורות לא אנושיות יכולה לעורר בנו“.

איך התגבש הקונספט?

״בפרויקט הזה חיברתי תחומים בהם אני עוסקת כל חיי, מחול, עיצוב ואמנות. הפרויקט מורכב מ-3 סרטי וידאו המדמים מציאות ומביאים אמירה אישית עם חזיון/חזון דיסטופי לעתיד. הסרטים הם תוצר של תהליך בו כל שלב מתבסס על קודמו, מרעיון ומרצון לבטא מסר, לתנועה מוקלטת באמצעות חליפת לכידת תנועה Motion Capture ועד לעיבוד הגרפי.

ניסיתי בעבודה הזו לקחת את לכידת התנועה שלב אחד קדימה, משימוש בה לצורך תרגום ותיעוד של תנועה פיזית לייצוג דיגיטלי, לתנועה הטעונה בתחושות, בחוויות ובמסר כדי לבדוק מה התנועה יכולה לעורר.

ביקשתי מהרקדנים (אביב יוסף, אורית סוכרי ויובל גילת) לנסות לדמיין ולהזדהות עם הדימויים/היצורים הימיים החיים באוקיינוסים, ולהרגיש איך הם זזים בסביבות האלה. התנועה היא חופשית ואינטואיטיבית ללא כוריאוגרפיה. את תנועות הריקוד הקלטתי וחיברתי לדמויות ויצורים שעיצבתי בתלת־מימד, את אלה הכנסתי לסביבה המדמה אוקיינוס תלת־מימדי.

העבודה מסתמכת על שני סמינריונים שכתבתי במהלך התואר העוסקים בתנועה וריקוד בחיבור עם מדיומים נוספים. חלק מהמסקנות של הסמנריונים אפשרות לראות באתר של הפרויקט.

חוץ מהאנימציות עבדתי ביחד עם מעצב לטרינג מוכשר ביותר מיוון בשם Jola –  שעיצב את הגרסה הסופית של הלוגו, ועם אמן סאונד מקניה בשם KMRU – שעשה את הסאונד לעבודה. העבודה הוגשה כאינסטליישן בחלל שלם במטרה ליצור תחושה של אקווריום״.

תגבירו את הווליום ושימו על מסך מלא

מה היו מקורות ההשראה?

המקורות ההשראה הראשוניים היו מה שמתרחש במעמקי האוקיינוסים במקומות הכי נמוכים על פני כדור הארץ (תהום מריאנה – ט.ס.ו), אפשר לראות למשל בהרצאת טד של David Gallo. חשבונות אינסטגרם של צלמים ודייגים כמו – seacam1970, waterbod, rfedortsov_official_account

לקחתי קצת השראה אסתטית מהסטודיו הדני – WANG &
SÖDERSTRÖM

WATER MATTERS. design by: WANG & SÖDERSTRÖM
WATER MATTERS. design by: WANG & SÖDERSTRÖM

מבחינה אווירתית לקחתי השראה מהאמן והצייר הפולני Zdzisław Beksiński שהשפיע עליי מאוד בתיכון ובנוסף, זה גרם לי לחזור לאיורים ישנים שלי.

מבחינת השימוש בחליפה של Motion Capture, אחד האמנים הבולטים הוא Andrew Thomas Huang שעשה עבודות מורכבות לביורק ולתום יורק.

Andrew Thomas Huang

בנוסף, גם הסטודויאים Analog ו-Universal Everything. לבסוף שאבתי השראה מרפרנסים שעסקו במה שקורה באוקיינוסים מבחינת נראות הזיהום, איך פלסטיק נראה וזז מבחינת תאורה, טקסטורה וההתנהגות שלו בסביבה של מים.

סקיצה מתוך Movement in Capture. שירה שודרון

איזה שלב היה לחוץ במיוחד, ובאיזה שלב נהייתה הקלה?

״לפרויקט לקח הרבה זמן להתהוות כי החודשים הראשונים שלו היו בעצם בדיקות טכנולוגיות שעשיתי לחליפת Motion Capture עם מנועים של Real-time כמו Unity ו Notch. היה נסיונות של עבודה עם Kinect וקוד וגם שילוב של AR. רק אחרי שבדקתי את כל האפשרויות, הבנתי מה אני יכולה ורוצה לעשות, שזה היה שלושה סרטי אנימציה.
אז נוצר מצב שהתוצר הסופי התחיל להתהוות באמת רק בחודשיים האחרונים לפני ההגשה.

בסופו של דבר עבדתי עם תוכנת Cinema4D שם פיתחתי את הדימויים, את החומריות ואת הסביבה שלהן, העבודה עברה רינדור במנוע מאוד חזק שנקרא Octane שהפיל לי את המחשב כל יום. אבל ידעתי לאן אני רוצה להגיע עם הפרויקט, אז היו ימים ארוכים מאוד של עבודה בבית עם קצת שינה בין לבין״.

Movement in Capture. שירה שודרון
Movement in Capture. שירה שודרון

מה לקחת איתך מהתהליך הארוך של הפרויקט לחיים שאחרי?

״אני מחשיבה את הפרויקט הזה בתור פרויקט מורכב שנשען על הרבה תחנות שעברתי בדרך במהלך החיים שלי. עם העובדה שרוב החיים שלי רקדתי ואז בעצם בתיכון יותר פיתחתי את המקום של האמנות הפלסטית כשהייתי במגמה גדולה של עיצוב ואמנות, דרך הלימודים בבצלאל במחלקה לתקשורת חזותית, ששם הבדיקה של העברת המסר בצורה ישירה זה חלק חשוב בתהליך.

בבצלאל ניתנה לי ההזדמנות במהלך השנים לבדוק איך הופכים קונספט מורכב, מצמצמים אותו ומדייקים אותו ככה שהרעיון יעבור בצורה מהירה ובהירה. הייתי שמחה להמשיך לבדוק איך אפשר לחבר קונספטים מורכבים הנשענים על מחקר והפיכתם לכדי רעיון קוהרנטי ותוצר מוגמר״.

Movement in Capture. שירה שודרון

מי הנחה את הפרויקט, ועד כמה ההנחיה השפיעה עליו?

״למזלי הרב היו לי שני מנחים שהבינו מאוד טוב את הראש שלי ואת הפרויקט עצמו. המנחה הרשמי היה אורי סוכרי שקודם כל נתן לי את התחושה שהוא סומך עליי ולכן היה לי את המרחב הגדול והאינסופי של התנסויות ובדיקות. הוא הנחה בשלבים שהייתי צריכה להתאסף ולעבוד על התאמת Movement in Capture לפורמט של פרויקט גמר בבצלאל. המנחה הנוסף היה היוצר והכוריאוגרף, אהד פישוף שאיתו היו לי מספר מפגשים מאוד מעניינים (!) שעסקו בנושא של תנועה, תנועה ככלי ובשימוש שלו בכל מיני מדיומים. מה שלבסוף עזר לי להתמקד בתוך עולם מאוד רחב. 

עוד שני אנשים שהייתי רוצה לציין שהיו חשובים לתהליך, הם יעל כדורי שאצלה עשיתי שני קורסים בנושאים של סאונד ותפיסה של סאונד, קורסים שהיו חשובים בכתיבה של הסמינריונים עליהם נשענתי בפרויקט הזה, והכוריאוגרף אבשלום פולק שעזר לי להבין איך השימוש בטכנולוגיה של Motion Capture נתפס בעולם המחול המודרני הישראלי״.

סקיצה מתוך Movement in Capture. שירה שודרון

האם יש תוכניות לחיים שאחרי התואר?

״אני ממשיכה עם הפרויקט Movement in Capture, אז מוזמנים לעקוב אחריו באינסטגרם״. 

איפה אפשר למצוא את שירה?

Movement in Capture – שירה שודרון

תערוכת הבוגרים של בצלאל
קמפוס הר הצופים, ירושלים
18.07.2019-2.8.2019

עוד פרויקטים ממש מרתקים

מגלשה שחורה - אורי לוטן. איור: רועי רחמים
untold

אורי לוטן מחליק אל עבר פיצ׳ר האנימציה הראשון שלו

אחרי רזומה מרשים של קליפים וסרטים מהממים, הבמאי והאנימטור אורי לוטן חזר למגלשות ילדותו במימדיון ועובד על פיצ׳ר אנימטיבי שעדיין בהפקה. שבוע לפני סיום קמפיין הקיקסטארטר, הוא מספר על התהליך ונותן הצצה מרתקת אל מאחורי הקלעים של הסרט.

קרא עוד »
הביאנלה לעיצוב ואמנות. צילום: טל סולומון ורדי
עיצוב

בועת אסקפיזם: הביאנלה לאומנויות ועיצוב מצדיקה את קיומה

כמעט בשקט, בין אירועי היום-יום (והיו אירועים) הצליחה הביאנלה לאומנויות ועיצוב הראשונה מסוגה בישראל לחמוק מתחת לרדאר, שלא בצדק. אור בורנשטיין היה שם כדי לחוות ולסקר את הצומת בין עבר, הווה ועתיד. מצד שני, היה אחד שפחות התלהב.

קרא עוד »
Filed under: untold, עיצוב, עיצוב גרפיTagged with: , , , ,

אנומה אליש – נדב הלוי

אנומש אליש - נדב הלוי

אנומה אליש – נדב הלוי

לכל תרבות יש סיפורים ואגדות שעוברות במסורת על סיפור בריאת העולם. שבעת ימי הבריאה, אלים הבוקעים מביצים או אלים המגלפים את יציריהם באבנים. את המאייר נדב הלוי, עניין מאוד סיפור בריאת העולם על פי המיתולגיה הבבלית ויצר ספר אקורדיון שכולו הודפס ידנית בדפוס משי כפרויקט הגמר שלו בבצלאל.

קליגרפיה ידנית למהדרין. נדב הלוי
קליגרפיה ידנית למהדרין. נדב הלוי

הקדמה 

לפני שניגשים לצפות בפרויקט כזה, מחוייבים לקרוא ולהכיר קצת את מיתוס הבריאה בתרבות הבבלית, חסכנו לכם את העבודה: 

“במרכז העלילה העיקרית עומד המאבק בין תיאמת, הים הקדמון, אם כל חי, ובין מרדוך. תיאמת שואפת לשמר את העולם במצב של תוהו ובוהו ומייצגת את הכוחות הסטטיים והשמרניים בעולמנו; 

מרדוך והאלים הצעירים הם נציגי הכוחות המהפכניים והדינמיים. למרבה הפרדוקס, מרדוך, אשר יצא לקרב בתיאמת בשמם של כוחות דינמיים, מכניס ארגון וסדר בעולם התוהו ובוהו;

הוא מכונן את סדר העולם החדש על גופתה של תיאמת המובסת. כך אפוא מציע המיתוס מודל לוגי, שבאמצעותו מיישב האדם את הסתירות בהווייתו:

משעולה לשלטון הכוח הצעיר, המהפכני, הוא מכונן משטרו על חורבות המשטר הישן, והתהליך חוזר חלילה”.

אנומש אליש - נדב הלוי

הפרויקט שלי הוא ספר קונצטרינה מאוייר אשר הופק בדפוס משי ומספר את מיתוס הבריאה הבבלי. הוא מציג פרשנות ויזואלית חדשה לפנתאון האלים השומרי ומלווה בתרגום האיכותי של ש. שפרה ויעקב קליין, מתוך הספר ׳בימים הרחוקים ההם׳ של הוצאת עם עובד”.

איך התגבש הקונספט?

״בשונה מהרגיל, הפרויקט התחיל מהטכניקה ולא מהנושא. בשנה האחרונה התנסיתי לא מעט בשיטות דפוס מסורתיות ודפוס הרשת תפס אותי, פשוט לא יכולתי להפסיק.  ידעתי שעלי לבחור נושא שכמו הטכניקה, יהיה בעל חשיבות היסטורית ותרבותית. מאחר ואני חובב מיתולוגיה, בחרתי בסיפור הבריאה הבבלי.

המיתולוגיה המסופוטמית לא זכתה לפרשנויות מודרניות רבות והיא לא מוכרת מאוד בתרבות היהודית, על אף הזיקה וההקבלות הרבות שלה לתנ”ך. זו הייתה הזדמנות נהדרת להפנות את תשומת הלב לטקסט המדהים הזה ולתת לו את הכבוד המגיע לו״.

מה היו מקורות ההשראה?

״התבוננתי הרבה בספרי האומן של הוצאת סדנת ההדפס ירושלים, וספרים מיוחדים של הוצאת Nobrow תוך מחשבה על התבליטים המסופוטמיים ולוחות החרס עליהם נכתב הסיפור ביתדות. חשבתי על הספר כציר זמן ארוך, כמו קיר במקדש שהציורים עליו עברו כבר את חצי הדרך להשטחה הירוגליפית.

רציתי ספר עם קצת מהמשקל המונוליטי של האמנות המסופוטמית וקצת מהצבעוניות והקומיקס של תרבות הפופ העכשווית. אפשר לומר שיש בעבודה מאבק בין אלים מיתולוגיים וסגנונות עיצוב. הטקסט כולו נכתב ידנית בהשראת ספרי תנ”ך עתיקים וגופן פרנק ריהל״.

פריטים למכירה מתוך הפרויקט של נדב הלוי
פריטים למכירה מתוך הפרויקט של נדב הלוי

איזה שלב היה לחוץ במיוחד, ובאיזה שלב נהייתה הקלה?

״הלחץ ליווה אותי לאורך כל הדרך! בהדפסת רשת לא כל כך יודעים מה ייצא, זה עניין של ניסוי וטעייה. אני יכול להעיד על רגעי ההקלה הקסומים שבהם הרמתי את הסקוויג’י ומסגרת הרשת וראיתי שההדפס הצליח ואין צורך לנקות ולהתחיל מההתחלה. לפעמים היו לי דמעות של התרגשות.

אבל ההקלה הגדולה ביותר הגיע כאשר לחצתי את הידית של מכבש הדפוס, חתמתי את כותרת הספר על הכריכה והעבודה הושלמה״.

פריטים למכירה מתוך הפרויקט של נדב הלוי
פריטים למכירה מתוך הפרויקט של נדב הלוי
אנומש אליש - נדב הלוי
נדב הלוי - אנומה אליש

מה לקחת איתך מהתהליך הארוך של הפרויקט לחיים שאחרי?

״לוחות זמנים, תיעדוף ולדעת מתי להפסיק״.

גלופת הטבעה. נדב הלוי
גלופת הטבעה. נדב הלוי

מי הנחה את הפרויקט, ועד כמה ההנחיה השפיעה עליו?

״להב הלוי. לא יכולתי לבקש מנחה יותר טוב. הוא ידע בדיוק מתי לתת לי את החופש לעבוד ועל מה להתעקש. הוא עזר לי להתמקד על העימוד, הפורמט והטיפוגרפיה שהיא הסיוט הכי גדול של המאיירים. יש לו גם הרבה אנקדוטות מעולם העיצוב שהעלו בי חיוך ונתנו לי כוח להמשיך לעבוד״.

איור הגלופות לספר. צילום ואיור: נדב הלוי
איור הגלופות לספר. צילום ואיור: נדב הלוי

האם יש תוכניות לחיים שאחרי התואר?

״עבודה מתגמלת ופנאי לאמנות והתפתחות אישית. תמיד הייתי אדם של מסגרות ואני לא באמת רוצה להשתחרר מהן, אני רק מקווה שיהיה לי מספיק זמן לשרת את עצמי ואנשים שחשובים לי״. 

איזה טיפ תיתן לסטודנטים שעולים לשנה ד׳?

״שימו דגש על התהליך בעבודה, בעיקר על המעבר בין דיגיטלי לפיזי ולהפך. זה קל לחכות לרגע האחרון כדי לקבל החלטות משמעותיות של הפקה, אבל בסופו של דבר זה קצת מבאס לעבוד על עיצוב רק כדי להדפיס אותו מהר ולגלות שהוא נראה יותר טוב על מסך. תבדקו את כל האופציות. לפעמים זה מעצבן, אבל זה שווה את זה״.

אנומש אליש - נדב הלוי
נדב הלוי - אנומה אליש

איפה אפשר למצוא את נדב?

איורים מודפסים מתוך הספר מוצעים למכירה, שווה לפנות לנדב במייל:
nadav.halevi3@gmail.com

נדב הלוי – אנומה אליש

תערוכת הבוגרים של בצלאל
קמפוס הר הצופים, ירושלים
18.07.2019-2.8.2019

עוד פרויקטים ממש מרתקים

מגלשה שחורה - אורי לוטן. איור: רועי רחמים
untold

אורי לוטן מחליק אל עבר פיצ׳ר האנימציה הראשון שלו

אחרי רזומה מרשים של קליפים וסרטים מהממים, הבמאי והאנימטור אורי לוטן חזר למגלשות ילדותו במימדיון ועובד על פיצ׳ר אנימטיבי שעדיין בהפקה. שבוע לפני סיום קמפיין הקיקסטארטר, הוא מספר על התהליך ונותן הצצה מרתקת אל מאחורי הקלעים של הסרט.

קרא עוד »
הביאנלה לעיצוב ואמנות. צילום: טל סולומון ורדי
עיצוב

בועת אסקפיזם: הביאנלה לאומנויות ועיצוב מצדיקה את קיומה

כמעט בשקט, בין אירועי היום-יום (והיו אירועים) הצליחה הביאנלה לאומנויות ועיצוב הראשונה מסוגה בישראל לחמוק מתחת לרדאר, שלא בצדק. אור בורנשטיין היה שם כדי לחוות ולסקר את הצומת בין עבר, הווה ועתיד. מצד שני, היה אחד שפחות התלהב.

קרא עוד »
Filed under: untold, איור וקומיקס, סטודנטים ובוגרים, עיצובTagged with: , ,

אישה בונה ארץ – תמר קנובל

אישה בונה ארץ – תמר קנובל

׳אישה בונה ארץ׳ של תמר קנובל היא עבודת וידאו וסאונד בעקבות התוודעותה לדמותה של עדה פישמן מימון – קרובת משפחה שלא הכירה, ופרויקט הגמר שלה בבצלאל.
עדה הייתה לוחמת למען זכויות נשים בתקופת קום המדינה, אישה דתייה, ממייסדות תנועת ׳הפועלות׳ וחברת הכנסת הראשונה מטעם מפא״י. בצוואתה ביקשה שלא ינציחו את שמה במפעלים ציבוריים, כך שדמותה נותרה עלומה ונשכחת. אוסף התמונות הפרטי שנמצא עם עזבונה היווה בסיס לשיחזורים המוצגים בוידאו כפרשנות ויזואלית לדבריה הבאים לידי ביטוי דרך הפסקול שמשלב קריינות, מזמור, וסאונד.

(הפעילו סאונד, הוא חשוב)

איך התגבש הקונספט?

״לקראת העבודה על הפרויקט ידעתי שאני רוצה לעסוק בנושא שהוא גם אישי וגם ציבורי. לדמותה של עדה מימון נחשפתי דרך ביוגרפיה מקיפה על חייה שיצאה לפני כמה חודשים (׳עדה פישמן מימון – מהפכנית׳ מאת פרופסור בת שבע מרגלית שטרן). מהקריאה בספר הרגשתי שגם במרחק הזמן והדורות, דבריה של עדה עדיין רלוונטים. היא בהחלט היתה אישה מהפכנית, והקדישה את כל חייה למען הגשמת מטרותיה – קידום מעמד הנשים בתקופת קום המדינה. יחד עם זאת, פרץ ועלה הנרטיב אודותיה ושהיה מנת חלקן של נשים בנות דורה. הנרטיב אודות הקושי להיות אישה פורצות דרך במרחב פעולה מוגבל להכעיס כי מבחינה מקצועית, הנשים יכלו להיות מורות בלבד ומאבקן הוגבל לכך שישוו את המאמץ שלהן בעבודה החקלאות לזה של הגברים. בלי אמונה עזה בערכי הציונות קשה להזדהות עם החלום על עבודה חקלאית.

המטרה שלי הייתה לשים דגש על הסטוריטלינג ולא על הביוגרפיה עצמה, אלא על הדרך בה אני מספרת. לא ניסיתי להיות נאמנה למציאות, רציתי להעביר את המציאות דרך פילטר אחר גם מבחינת הוידאו והסמלים וגם מבחינת הפסקול והקריינות, פילטר שיבליט את האופי המקצבי, המחאתי, שמזכיר דרשה בבית הכנסת בחלקים מסוימים (עדה היתה אישה דתייה רווקה שהחרדים החרימו) ושירה בשדה תוך כדי עבודה תחת השמש הקופחת״.

עדה פישמן מימון משמאל (קרדיט צילום: ביתמונה)

מה היו מקורות ההשראה?

״העבודה מניפסטו במוזיאון ישראל, אמנית הקול לורי אנדרסון, וקליפים של סולאנג׳״.

בפרויקט את עוסקת גם בעיצוב אופנה וגם בעיצוב מושן, מוזמנת לספר על הסימביוזה ביניהם

״חוץ מקריאה של כל כתביה של עדה מימון (ספרים, חוברות, מכתבים) וזיקוקם לקטע קול שמלווה את העבודה ב-voice over, ביקרתי ב-׳עיינות׳ – משק הפועלות הגדול שעדה הקימה להכשרה חקלאית לנשים והיום הוא כפר נוער. שם נשמר חדרה הפרטי כאתר זיכרון בו נחשפתי לאוסף התמונות האישי שלה המתעד את תנועת הפועלות ונשים עובדות את האדמה (את האוסף המלא ניתן לראות בארכיון ביתמונה, אוסף עדה מימון)״.

(הפעילו סאונד, הוא חשוב)

״החלטתי לעשות שיחזורים בוידאו דומם של תמונות מתוך האוסף שיש בהן אנרגיה חזקה ואווירה שבטית. ניסיתי להביא את העולם הזה אל זמננו – עולם חזותי ספק קיים ספק מומצא, אשר ביחד עם הפסקול התגבש אל תוך מניפסט אישי־פוליטי. רציתי שלשבט הנשי הזה תהיה תלבושת מיוחדת, סוג של בגדי חלוצות אבל עם טוויסט ולעטר אותם באיורים ובסמלים בעבודת ידי. פניתי ליעל שנברגר המעצבת מאחורי בית האופנה ׳אתא׳ מתוך רצון לשתף פעולה, היא מאוד התלהבה מהנושא של העבודה והסכימה לתרום לי תלבושות שבחרנו ביחד לטובת הפרויקט. ציירתי את הדימויים ישירות על הבגד, הפעולה לא הייתה שרירותית וחשבתי רבות על המפגש בין סוג הדימוי וכיצד הוא מונח על הבגד באופן שיגיד משהו ויצור משמעות חדשה״.

איורים ידניים של תמר קנובל על בגדי ׳אתא׳ (צילום: תמר קנובל)
איורים ידניים של תמר קנובל על בגדי ׳אתא׳ (צילום: תמר קנובל)

איזה שלב היה לחוץ במיוחד, ובאיזה שלב נהייתה הקלה?

״הלחץ מתחלק אצלי ללפני ואחרי הצילומים. מדובר בנושא גדול עם הרבה רבדים וחלקי פאזל שונים, אפשר לקחת את הסיפור של עדה מימון לכל מיני מקומות. לא יכולתי לגעת בכל מה שרציתי ולספר הכל. לקח לי זמן להבין מה בדיוק אני הולכת לעשות, במה אני מתמקדת וכיצד מציגה את זה. יש תהליכים שלוקחים יותר זמן וחוסר הוודאות לגבי איך הדברים יראו בסוף גרם לי לפעמים לחוסר שקט.

לאחר הצילומים – שהם מבחינתי רגע השיא של הפרויקט, היתה לי הקלה מטורפת. הייתי מאד גאה בעצמי שהרמתי את ההפקה הזאת, כל כך הרבה אנשים נרתמו לשתף איתי פעולה, זה היה מאוד מרגש עבורי. עבדתי עם צוות של נשים־חברות וצלמת אדירה, מאי אלימלך, שאנחנו מכירות עוד מהתיכון. עשינו חזרות בדירה שלי כמה ימים לפני והתאמתי לכל אחת את הבגד שתלבש. האווירה בצילומים עצמם היתה מיוחדת ומעצימה, כל מה שדמיינתי בראש קיבל צורה והרגשתי על גג העולם״.

מתוך ההגשה
מתוך ההגשה

מה לקחת איתך מהתהליך הארוך של הפרויקט לחיים שאחרי?

״להיות אדפטיבית וללמד את עצמי דברים חדשים תוך כדי התנסות. אין לי פורמט קבוע בו אני עובדת, יצירה מתחילה אצלי מנושא שאני רוצה לעסוק בו ואליו אני מתאימה את הפורמט. זה יכול להיות משחק מחשב, מיתוג, פרינט, איור או וידאו־ארט. ההבנה הזאת התחדדה אצלי במיוחד במהלך הפרויקט הזה בו מצאתי את עצמי עושה דברים שלאו דווקא יצא לי להתנסות בהם בצורה מעמיקה במהלך התואר. וגם לא לחשוש לשתף פעולה עם אנשים מתחומים שונים זה דבר שתמיד מעשיר את הפרויקט ומלמד המון. אני בהחלט לוקחת את זה איתי הלאה״.

אישה בונה ארץ - תמר קנובל (צילום: מאי אלימלך)

מי הנחה את הפרויקט, ועד כמה ההנחיה השפיעה עליו?

״קובי לוי היה המנחה שלי, הוא לימד אותי כבר בקורס קודם אז הכרתי את שיטת ההנחיה שלו. הוא נתן לי המון חופש ללכת בכיוונים שמעניינים אותי, גם כשהדברים היו בגדר רעיון ולא היה עדיין משהו קונקרטי להסתכל עליו תמיד היה לו משהו חכם לומר שהמשיך ללוות אותי לאחר הפגישה ולאורך התהליך.

בנוסף, יחסית בתחילת הסמסטר נפגשתי עם האמנית מיכל היימן שלימדה אותי צילום בשנה א׳. הפגישה איתה היתה נקודת ציון חשובה בדרך, היא עזרה לי להיסגר על הפורמט ועודדה אותי להמשיך בכיוון״.

אישה בונה ארץ - תמר קנובל (צילום: מאי אלימלך)

האם יש תוכניות לחיים שאחרי התואר?

״כרגע הכל פתוח, מאוד רוצה לשתף פעולה עם אנשים, יוצרים מתחומים שונים ולהיות תמיד בתנועה וסביב יצירה. סיימתי את הלימודים עם טעם של עוד ואני שואפת להמשיך לתואר שני בחו״ל בשנים הקרובות״.

איזה טיפ תתני לסטודנטים שעולים לשנה ד׳?

״לא להיבהל ולהיכנס להיסטריה, תעשו משהו שאתם אוהבים, שיש לכם תשוקה אליו – תעזו!
כולם אומרים את זה, וזה באמת נכון – מדובר בסך הכל בעוד פרוייקט, עוד לבנה בארמון שאנחנו בונים״.

אישה בונה ארץ - תמר קנובל (צילום: מאי אלימלך)
אישה בונה ארץ - תמר קנובל (צילום: מאי אלימלך)

איפה אפשר למצוא את תמר?

אישה בונה ארץ – תמר קנובל

תערוכת הבוגרים של בצלאל
קמפוס הר הצופים, ירושלים
18.07.2019-2.8.2019

יש פה ממתקים רציניים

מגלשה שחורה - אורי לוטן. איור: רועי רחמים
untold

אורי לוטן מחליק אל עבר פיצ׳ר האנימציה הראשון שלו

אחרי רזומה מרשים של קליפים וסרטים מהממים, הבמאי והאנימטור אורי לוטן חזר למגלשות ילדותו במימדיון ועובד על פיצ׳ר אנימטיבי שעדיין בהפקה. שבוע לפני סיום קמפיין הקיקסטארטר, הוא מספר על התהליך ונותן הצצה מרתקת אל מאחורי הקלעים של הסרט.

קרא עוד »
הביאנלה לעיצוב ואמנות. צילום: טל סולומון ורדי
עיצוב

בועת אסקפיזם: הביאנלה לאומנויות ועיצוב מצדיקה את קיומה

כמעט בשקט, בין אירועי היום-יום (והיו אירועים) הצליחה הביאנלה לאומנויות ועיצוב הראשונה מסוגה בישראל לחמוק מתחת לרדאר, שלא בצדק. אור בורנשטיין היה שם כדי לחוות ולסקר את הצומת בין עבר, הווה ועתיד. מצד שני, היה אחד שפחות התלהב.

קרא עוד »
Filed under: סטודנטים ובוגרים, untold, עיצוב, עיצוב גרפיTagged with: , ,

עיר בר – שקד גינות

עיר בר – שקד גינות

במדינת ישראל קיים קו תפר עדין ולא תמיד מוגדר בין טבע לעיר. במקומות מסוים הטבע גובר על האורבניות ובמקומות מסוימים יחסי הכוחות הם שונים לגמרי, לצערנו. בפרויקט הגמר שלה, בחרה שקד להציג את החפיפה בצורת ספר מאויר.

עיר בר – שקד גינות

ספרי על הפרויקט בכמה מילים 

עיר־בר הוא ספר מאויר למבוגרים, שעוסק בנקודות המפגש בין עירוניות ארצישראלית ובין טבע מקומי, דרך ארבעה סיפורים. כל אחד מהסיפורים מתמקד בעיר אחרת ובמין אחר של בעל חיים מקומי: שפני סלע בערד, תנים בתל אביב, צבאים בירושלים, וצבועה מפוספסת אחת ממודיעין. כל סיפור מבטא פן אחר של עירוניות, של טבע ושל השטח החופף בין השניים – שמכורח התגברות תהליכי העיור וצמצום המרחבים הפתוחים רק ילך ויגדל.

המפגש עם חיות בר בסביבה עירונית יכול להצית תחושות של פחד, פליאה, התרגשות וחרדה, ולעורר מחשבות על המקום שאנחנו תופסים בעולם. השתמשתי באיור ככלי לשחזור התחושות והמחשבות הללו באופן חוויתי, על הנייר, בין היד, העין והרגש של מי שיקרא בספר.

איך התגבש הקונספט לפרויקט?

בתחילת השנה שובצנו לסדנאות במסגרת שבוע העיצוב הצרפתי בבצלאל; אחרי שלוש שנים  וקצת בהן שוכנעתי שאני לא מאיירת מצאתי את עצמי בסדנת איור בהנחיית פאני מיכאליס, יוצרת וקומיקסאית מהממת. באחד הימים לקראת סוף הסדנא, שהיינו צריכים לצאת ממנה עם קומיקס בן 8 פריימים לפחות, הגעתי עם סקיצה, וואקום, מחשב ורצון עז לסיים את זה וללכת הביתה. פאני ראתה את הוואקום, עיקמה קצת את הפרצוף והציעה להשתמש בעיפרון ויד במקום. העצה שלה הייתה פרייסלס – נהנתי מהשחרור, הלכלוך והחופש של העיפרון, נזכרתי שאני אוהבת לצייר ושזה לא חייב להיות סבל. התוצאה הסופית של הקומיקס עוררה הרבה אהדה והזדהות, מנעד רגשי שקשה להגיע אליו בעיצוב. זה פתח איזו צ’אקרה ורצון עז להמשיך.

כמה חודשים אחר כך, במהלך חופשת הסמסטר נתקלתי בכתבה על רותי הצבועה ממודיעין, ואז בעוד אחת, ובעוד אחת. מצאתי מלא סיפורים מהסוג של (האינטרנט הוא מקום נפלא לחקור בו), וזה נשמע כמו נושא מספיק גדול לפרויקט אבל מספיק מוזר, קטן ונישתי כדי שלא יהיה משעמם או בנאלי מדי, ובעיקר התיישב עם המוטיבציה שנשארה מהשבוע עם מיכאליס – לחקור את הכלי הזה שנקרא איור ידני כמעורר אמפתיה ורגש.

עיר בר – שקד גינות

מה היו מקורות ההשראה?

את הסיפורים כתבתי וערכתי בהשראת מקרים מהארץ וממקומות אחרים, קטעי עיתונות, מאמרים וחוויות שנאספו ועובדו במטרה לייצר פתח לפרשנות, למחשבה ולדמיון. הרפרנסים החזותיים נעו בין ציורי הגריד של אגנס מרטין, צילומי טבע עירוני מתחרות ה-Wildlife Photographer of the Year ומישראל (בעיקר עירית דרוב ועמיר בלבן), דרך ארץ יצורי הפרא וHere של ריצ’רד מקגוויר, שרטוטים אדריכליים של כרמי ושל ספדיה, הרישומים היפהפיים של קרן תגר ז”ל, דומיניק גובלה, אנקה פוכטנברגר – וזו רק תחילת הרשימה. היה לי חשוב לשמור על ראש פתוח, לדבר עם חברות, מרצות וזרות מוחלטות על הפרויקט, לרשום כל שם, סיפור או רפרנס שעלה בשיחות האלה, לבדוק – ולא להפסיק לחקור.

עיר בר – שקד גינות

איזה שלב היה לחוץ במיוחד, ובאיזה שלב נהייתה הקלה?

האמת שלכל אורך הפרויקט הצלחתי לשמור על מפלס אחיד וסביר של לחץ. אני מייחסת את ההצלחה הזאת לשני גורמים – לוח זמנים/גאנט שממש ישבתי למלא לפני כל שבוע עבודה ועזר לדעת בדיוק כמה עומס מצפה; וגם לעובדה שמהחודש השני לעבודה ועד שהספר היה מודפס וכרוך התנתקתי מרשתות חברתיות. התנתקות מוחלטת, כולל להחליף סיסמא, לנעול ולזרוק את המפתח לים. הצעד הדרסטי הזה עזר לשמור על פוקוס ולא להתפזר, וגם מנע הרבה מהחרדה שנוצרת מלראות סטודנטיות (וסטודנטים) אחרות עושים *יותר* – יותר גדול, יותר יפה, יותר מהר. כשאת נמצאת בסטוריז כל היום נורא קשה לא להשוות, אבל האמת היא שתהליכי העבודה של כל אחד ואחת מאיתנו כל כך שונים שההשוואות הללו הן (ברוב המקרים) חסרות ערך.

מה לקחת איתך מהתהליך הארוך של הפרויקט לחיים שאחרי?

את ההבנה שהעולם ענק ויש בו מרחב עצום ללמוד, לשאול שאלות, להתפתח ולמצוא את עצמנו ואת הנקודות שבהן אנחנו יכולות להשפיע – כמעצבות, מאיירות או בכל תחום קריאייטיבי אחר – על המקום שבו אנחנו חיות.

איור: שקד גינות

מי הנחו את הפרויקט, ועד כמה ההנחייה השפיעה עליו?

ההנחייה הרשמית הייתה של מעין לויצקי, שהיא גם מעצבת מוכשרת וגם אדם מקסים – החיבור והאינטראקציה איתה היו ממש טובים מההתחלה ועודדו אותי להמשיך בתהליך באופן עקבי ורגוע. חוץ מזה קיבלתי המון פידבק מקצועי ממרב סלומון; תמיד היה לי פיק ברכיים לפני הפגישות איתה כי ידעתי שהיא לא מרחמת בביקורת, ותמיד יצאתי מהפגישות האלה עם תחושה שיש עוד מלא עבודה (גם שנייה לפני הירידה לדפוס), אבל גם בידיעה שהיא סומכת עליי ושאצליח למנף את הפרויקט הזה ולהוציא ממנו ומעצמי את המיטב.

האם יש תוכניות לחיים שאחרי התואר?

נראה לי שעדיין לא מיציתי את העולם האקדמי, אז סיכוי סביר שאמשיך לתואר שני, מקווה שאיפשהו בחו”ל. בכל מקרה, השנה אני לוקחת הפסקה להתרעננות ומנוחה, ואז נראה לאן הרוחות יקחו אותי 🙂

עיר־בר. איור: שקד גינות

איזה טיפ תתני לסטודנטים שעולים לשנה ד׳?

לשמור על ראש פתוח, ללכת לכל מקום עם מחברת קטנה ועט, להיות בטוחה בעצמך וביכולות שפיתחת לאורך התואר, לקחת הכל בפרופורציה – ולהנות!

איפה אפשר למצוא את שקד?

יש פה ממתקים רציניים

מגלשה שחורה - אורי לוטן. איור: רועי רחמים
untold

אורי לוטן מחליק אל עבר פיצ׳ר האנימציה הראשון שלו

אחרי רזומה מרשים של קליפים וסרטים מהממים, הבמאי והאנימטור אורי לוטן חזר למגלשות ילדותו במימדיון ועובד על פיצ׳ר אנימטיבי שעדיין בהפקה. שבוע לפני סיום קמפיין הקיקסטארטר, הוא מספר על התהליך ונותן הצצה מרתקת אל מאחורי הקלעים של הסרט.

קרא עוד »
הביאנלה לעיצוב ואמנות. צילום: טל סולומון ורדי
עיצוב

בועת אסקפיזם: הביאנלה לאומנויות ועיצוב מצדיקה את קיומה

כמעט בשקט, בין אירועי היום-יום (והיו אירועים) הצליחה הביאנלה לאומנויות ועיצוב הראשונה מסוגה בישראל לחמוק מתחת לרדאר, שלא בצדק. אור בורנשטיין היה שם כדי לחוות ולסקר את הצומת בין עבר, הווה ועתיד. מצד שני, היה אחד שפחות התלהב.

קרא עוד »
Filed under: untold, איור וקומיקס, סטודנטים ובוגרים, עיצוב, עיצוב גרפיTagged with: , ,

האוצרות הקריסה את התערוכה בבצלאל

האוצרות הקריסה את התערוכה בבצלאל

בחירות אוצרותיות בתערוכת הבוגרים של בצלאל גרמו לעבודות הסטודנטים להיות חנוקות, בלי לתת להן מקום אמיתי להתבטאות. דחוסות, משולבות לא במדויק וללא סינון קפדני, גרמו לקריסת התערוכה כגוף אחד שלם ומעניין.

השני לפתוח את שעריו לקהל הרחב כדי להציג את תוצרי בוגריו הוא בצלאל, המוסד הותיק בישראל ללימודי עיצוב ואמנות. כמדי שנה, התערוכה מתפרסת על קומה שלמה, כשהכניסה מתבצעת באמצע. אפשר לבחור אם להתחיל מימין או משמאל. בשנה שעברה, האוצרות המופלאה של איל זקין עזרה בהולכה של הקהל. במרכז – שולחן עגול גדול מלא בפרינטים איכותיים, חלקם פרויקטי גמר וחלקם לא, ובהמשך פרויקטי מיתוג, אינטראקטיב, מושן, וידאו ועוד. הבעיה החוזרת היא הבחירה של המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל להציג פרויקטים שאינם פרויקטי גמר, אלא מהשנתיים האחרונות לתואר. הבחירה הקטנה הזו יוצרת עומס ויזואלי מעיק שלא מאפשר להתרשם באמת מתהליכי העיצוב. תפסת מרובה לא תפסת.

מבחינת המחלקה, סביר שיגידו שפרויקט הגמר איננו הדבר היחיד שהסטודנטים והסטודנטיות יוצרים במהלך התואר, ומן הראוי להציג עוד פרויקט או שניים פר סטודנט/ית. אבל, פרויקט הגמר אמור להיות השיא של היכולות והטכניקות שצברו הסטודנטים במהלך התואר, אז למה לא לחגוג אותה?

השנה אצרו את התערוכה הדר פורת, בוגרת המחלקה לארכיטקטורה בבצלאל משנת 2016, ותמר אלון, בוגרת המחלקה לארכיטקטורה בבצלאל משנת 2014, שהחליטו לשים את כל הקלפים על עבודות אינטראקטיב. החלל מחולק באופן גס לארבעה חללים שמתפרסים בתוך מסדרון ארוך. שני החללים המרכזיים מוקדשים למשחקים שיצרו הסטודנטים במהלך התואר, בין אם כקורס או התמחות בהובלתו של המעצב והמרצה דני ביקון. במידה ותבואו עם ילדים לתערוכת הבוגרים – הם יהנו מאוד, ואכן הקהל הצעיר נדבק למשחקים השונים שמפוזרים בחלל. היו פרויקטים שהתפרסו על מסכים ענקיים, והיו פרויקטים שהסתפקו במחשבים ואייפדים. 

בגזרת הפרינט היה בלאגן. בין אם הפרויקטים עצמם – שלא היו אחידים ברמתם, ובין אם בדחיסות שלהם בחלל. אחת המעלות של אוצרות טובה היא יכולת לתת מקום לעבודות להיות זכירות. לא משנה אם התחברתי או לא לעבודה מסוימת, אני יכול לעצום עיניים ולזכור אותה בחלל. פה לצערי זה לא המקרה, ומסקרן לדעת מה היו השיקולים מאחורי הקלעים.

עבודות הפרינט (ספרים ופוסטרים) שמוקמו בסוף המסדרון הימני היו טובות מאוד, ואם תגללו עוד קצת למטה תקבלו פירוט שלהן. לעומת זאת, עבודות הפרינט שמוקמו בין שני חללי האינטארקטיב־מושן סבלו משולחנות קטנים מדי ופיזור לא נכון בחלל. מרבית הפרויקטים זלגו זה אל זה, ובהיעדר הבדלים מהותיים בסגנונות האיוריים והעיצוביים, נוצר כאוס. לא כאוס חיובי, אלא עומס ויזואלי מעיק, כזה שלא מאפשר לתת כבוד לעבודות המוצגות. נראה שלא הייתה ממש התערבות של סטודנטים בדבר. בפן הטיפוגרפי, שווה לגוון מלבד פונטים של הגילדה (שהם מצוינים), מה שיצר חוסר גיוון מעניין מספיק בין הספרים.

בשנקר ראינו את המאיירים יוצאים מהדו אל התלת־מימד, ובבצלאל מרבית המאיירים והמאיירות העדיפו להישאר בתחומי הדו־מימד – לרוב במדיום הספר. האמיצים יותר הלכו על משחקים של ממש, ומקווה שהם יראו אור בתעשיית האינדי הבינלאומית. יהיה מעניין לראות את המחזור בשנה הבאה בעקבות שתי התערוכות הללו והדיאלוג הלא כתוב ביניהן.

בחלל האינטראקטיב־מושן בצד השמאלי של המסדרון התחולל הכאוס הגדול ביותר. סרטונים שהוקרנו בזה אחר זה עם רמקולים עובדים בעוצמה, יחד עם סרטים נוספים בחלל שהסאונד שלהם זלג והדהד. לו רק היו זוג אוזניות לכל סרט וכפתור איפוס פשוט לתחילת הסרט – היה ניתן להתייחס לעבודות המושקעות הללו בסבלנות המגיעה להן. אבל, זה לא היה המצב ונאלצתי לדלג. זו הגדולה של אוצרות טובה, לאפשר להתרשם באופן מאוזן מכל החלל ולהתמקד ספציפית בכל עבודה, בין אם אתם מתחברים או לא.

אם יש דבר שהצטיינו בו מאוד במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל זו החנות. יש הרבה פרויקטים יפים ומוצלחים שבא לך חתיכה מהם הביתה, לתלות על הקיר או לצרף לספריה, ולצערי בעיית האוצרות חלה גם עליה. בכל שנה חזרתי עם שלל, והשנה לא היו אובייקטים שדיגדגו את בלוטות הטעם. לחיי שנה הבאה עם אוצרות טובה ותערוכה מדויקת יותר, אמן.

אנומה אליש – נדב הלוי

מדובר באחת מהפקות הדפוס המאוירות היפות והמעניינות של השנים האחרונות. שווה לנסוע לתערוכה רק בשביל לחזות בפלא הזה במציאות. קונסרטינה בדפוס משי של המאייר נדב הלוי, העוסקת בסיפור הבריאה מהמיתולוגיה המסופוטמית בנוגע לעימותים בין דורות, שמרנות מול קידמה וכאוס מול סדר. 

עיר־בר – שקד גינות

עיר־בר של שקד גינות הוא ספר מאויר למבוגרים, שעוסק בנקודות המפגש בין עירוניות ארצישראלית ובין טבע מקומי, דרך ארבעה סיפורים. כל אחד מהסיפורים מתמקד בעיר אחרת ובמין אחר של בעל חיים מקומי: שפני סלע בערד, תנים בתל אביב, צבאים בירושלים, וצבועה מפוספסת אחת ממודיעין. כל סיפור מבטא פן אחר של עירוניות, של טבע ושל השטח החופף בין השניים – שמכורח התגברות תהליכי העיור וצמצום המרחבים הפתוחים רק ילך ויגדל. ספר שונה ובולט בנוף של בצלאל, ועם אמירה חזקה.

אני רוצה את זה רומנטי – שקד בשן

׳אני רוצה את זה רומנטי׳ של שקד בשן עוסק במיניות נשית, בגוף ובושה. במהלך העבודה על הפרויקט, ראיינה שקד 20 נשים בנושאים אלו, וערכה את הממצאים לכדי ספר, מאויר היטב יש לציין, החושף את הדבר שכולם מתביישים לדבר עליו. יאללה להדסטארט!

Movement In Capture – שירה שודרון

3 וידאוים המדמיינים וממחישים עם אמירה אישית את החיים של יצורים ימיים, הסובלים מזיהום האוקיינוסים אשר גורם להגבלת תנועתם. הוידאוים בטכניקה תלת־מימדית ונוצרו באמצעות הקלטת התנועה של גופם של רקדנים בחליפת Motion Capture. הפרויקט מבוסס על שתי עבודות סמינר ששירה כתבה ומחקר נוסף בתחום התנועה. קצת חבל שבתערוכה נתנו לה מקרן גרוע להציג את היופי הזה.

אישה בונה ארץ – תמר קנובל

סרט וידאו בעקבות התוודעות לדמותה של עדה פישמן מימון – קרובת משפחה של תמר שלא הכירה. לוחמת למען זכויות נשים בתקופת קום המדינה, דתייה וחברת הכנסהת הראשונה מטעם מפא״י.
בצוואתה ביקשה שלא ינציחו את שמה במפעלים ציבוריים וכך נותרה נשכחת. אוסף התמונות הפרטי שלה נמצא עם עזבונה והיווה בסיס לשיחזורים של תמר, יחד עם הפרשנות הויזואלית שלה. בסרטון משולבים בגדים של אתא שתמר איירה עליהם (תרמו לה באדיבות תלבושות לפרויקט), לצד פריימים מהממים שביימה.

המחלקה לתקשורת חזותית – תערוכת הבוגרים של בצלאל

קמפוס הר הצופים, ירושלים
18.07.2019-2.8.2019

יש פה ממתקים רציניים

מגלשה שחורה - אורי לוטן. איור: רועי רחמים
untold

אורי לוטן מחליק אל עבר פיצ׳ר האנימציה הראשון שלו

אחרי רזומה מרשים של קליפים וסרטים מהממים, הבמאי והאנימטור אורי לוטן חזר למגלשות ילדותו במימדיון ועובד על פיצ׳ר אנימטיבי שעדיין בהפקה. שבוע לפני סיום קמפיין הקיקסטארטר, הוא מספר על התהליך ונותן הצצה מרתקת אל מאחורי הקלעים של הסרט.

קרא עוד »
הביאנלה לעיצוב ואמנות. צילום: טל סולומון ורדי
עיצוב

בועת אסקפיזם: הביאנלה לאומנויות ועיצוב מצדיקה את קיומה

כמעט בשקט, בין אירועי היום-יום (והיו אירועים) הצליחה הביאנלה לאומנויות ועיצוב הראשונה מסוגה בישראל לחמוק מתחת לרדאר, שלא בצדק. אור בורנשטיין היה שם כדי לחוות ולסקר את הצומת בין עבר, הווה ועתיד. מצד שני, היה אחד שפחות התלהב.

קרא עוד »
Filed under: untold, סטודנטים ובוגרים, עיצובTagged with: ,

אני רוצה את זה רומנטי – שקד בשן

אני רוצה את זה רומנטי – שקד בשן

״אני רוצה את זה רומנטי״ של שקד בשן הוא פרויקט הגמר שלה במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, העוסק במיניות נשית, בגוף ובושה. במהלך העבודה על הפרויקט, ראיינה שקד 20 נשים בנושאים אלו, וערכה את הממצאים לכדי ספר, מאויר היטב יש לציין, החושף את הדבר שכולם מתביישים לדבר עליו.

אני רוצה את זה רומנטי - שקד בשן

איך התגבש הקונספט?


״זה היה תהליך די מורכב, שהתחיל עוד בחופשת סמסטר לפני שממש התיישבנו לעבוד על הפרוייקט,

תמיד היה לי עניין מוזר בהתבגרות נשית ובגוף, ועיסוק אובססיבי כלפי וסת. הלכתי לחנות יד שנייה וקניתי כל מיני ספרי התבגרות, ׳איילת מקבלת׳ ו׳צאי מזה׳, שאני גדלתי עליהם. וגם ספרים ישנים יותר שהיו בעיניי הזויים.

במהלך ההנחייה זה התרחב, ניסינו לחשוב על משהו שרלוונטי לי לעכשיו, לא רק לגיל ההתבגרות. האמת שלא היה לי קל כ״כ להגיע לנושא של מיניות וסקס. זה הביך אותי 🙂״

אני רוצה את זה רומנטי - שקד בשן

והיום, בעידן שלכל אחת יש סמארטפון משוכלל, אפליקציות דייטינג ודפדפן בגלישה נסתרת, איך זה שונה מהתקופה שהיית נערה?

“אני חושבת שזה פחות קשור באפליקציה או טכנולוגיה. הכוונה יותר לתחומי עניין. ספר שמיועד לגיל 10-15? או ספר שמיועד לגיל 18-20? התוכן שונה. למרות שאני כן חושבת שזה עניין נזיל, כל אחד מתבגר בשלב אחר.

התחקיר התחיל מכל מיני מילים גדולות כמו ״טאבו״ ו״בושה״, על מה אני לא מדברת? עם מי אני כן מדברת ועם מי לא? למה אני מתביישת לדבר על דברים האלה?

מאוד לא רציתי להטיף, רציתי לבחון ולחקור, סה״כ זה נושא שמאוד העסיק אותי, אבל התביישתי שהוא מעסיק אותי. אבל, כל הזמן אמרתי לעצמי, ״אני לא רוצה להיות הבחורה הזאת שעושה פרויקט על סקס״, לא רציתי את הפרובוקציה. נורא הביך אותי ה״מה יגידו״, ואולי יפרשו לא נכון? לקח קצת זמן עד שהחלטתי שאני הולכת על זה עד הסוף.

בשלב הזה קראתי כל מיני ספרים: ״מונולוגים מהואגינה״ הנפלא, ויש את ״הפלא שם למטה״ שהוא קצת יותר מדריך קלאסי, ויש את ״ערות״ שהוא שונה ממה שרציתי לעשות אבל אי אפשר לא להתייחס אליו.

חיפשתי איפה אני בתוך השיח הזה. ישבתי עם חברה, והעלנו רשימה של נושאים שמביך אותנו לדבר עליהם. ואז הלכתי וכתבתי כל מיני שאלות על כל נושא כזה. בהתחלה ישבתי עם חברות וראיינתי אותן עם השאלות האלה שכתבתי, ורק אח״כ קיבלתי את האומץ לפנות לבנות זרות. שם התחיל להצטבר תוכן, ועלו שאלות של מה עושים ואיך מעצבים”.

אני רוצה את זה רומנטי - שקד בשן

יכולה לתת דוגמא לשאלות שעלו?

“הכי פשוט, ״את מאוננת?״. זה נשמע לי כמו שאלה שהיא פרובוקציה. אבל זה גם שאלה שהיא הכי כאילו… למה שלא נדבר על זה?”

איזה עוד שאלות?

“אולי פחות שאלות, יותר נושאי שיחה. דימוי גוף. שיער גוף וערווה, מציצות וירידות, ריח מאיבר מין, פחדים בסקס, טינדר, אורגזמות”.

אני רוצה את זה רומנטי - שקד בשן

ומה מתוך זה נכנס לספר? איך ערכת את התוכן?

“את כל השיחות האלה הקלטתי ותימללתי, ותוך כדי התמלול סימנתי לי את מה שמעניין. יש דברים שהם ממש סיפורים, ויש דברים שהם יותר מחשבות או תהיות, ויש מקומות שזה ממש שיחה, ויש מקומות שזה שאלות. זה קשה. כן חזרתי לרשימת נושאים הראשונה שכתבתי, וכן ניסיתי לייצר איזשהו רצף מ׳הקל לכבד׳, אבל זה כל הזמן השתנה”.

אז התוכן קיים וערוך, מה השלב הבא? באיזה שלב הבנת שזה מתגבש לספר, בהתחלה או בסוף?

“זה היה ביחד, התוכן לא ממש היה קיים וערוך בעצם. היו לי קטעים של שיחות, התחלתי ממה שהיה לי קל יותר לעבוד איתו. היה קובץ אינדיזיין די מבולגן, סימונים כאלה של מה אמור להיות, ולאט לאט זה התמלא. כשזה התמלא הבנתי לאן זה הולך – גם הבנתי מה אפשר להוריד או איפה צריך להוסיף.

החלק האיורי הגיע הכי אינטואטיבי. אני הכי אוהבת לצייר בטושים, כאלה של ילדים. הדמויות מבחינתי הן ׳אף אחת וכל אחת׳, והסגנון גם קצת ילדותי או חמוד. אני חושבת שזה מה שאיפשר לי לדבר ממקום מאוד ראשוני וכנה, האיורים זה סצנות סקס, כן? אבל הן לא פרובוקטיביות, לא מביך מדי להסתכל עליהן.

בהתחלה היו ציורים בוורוד ואדום, גם ילדותיים אפילו אותו בימוי של סצנה, ההבדל היה שזה היה קווי מתאר ולא משטחי צבע. ואח״כ כבר הורוד הפך להיות צבע גוף, וזה הגיע לגירסא הסופית שלו. יש להם אופי של סקיצה, הם איורים די מהירים”.

למה דווקא ספר? מתי בתהליך התגבשה ההחלטה על הפורמט?

“זה קצת משהו שרציתי מההתחלה, כן הייתה מחשבה על פנזינים כפורמט שמאפשר אולי שיח מתמשך (גליונות שיוצאים כל הזמן לעומת ספר שקוראים פעם אחת), וגם מחשבה שחלפה מהר על פעולה ברשתות חברתיות (לשבור טאבו). אבל הרגשתי שספר מייצר מרחב אינטימי ובטוח יותר. בלי טרולים שמגיבים ומרדדים את השיח, ובלי שיפוטיות. הרגשתי שספר יכול לרכז בתוכו מגוון של דעות ומחשבות באופן שהוא מכבד ויכול לעורר הזדהות ואמפטיה. זה קצת מופשט להסביר למה, אבל זה פשוט הרגיש לי נכון יותר”.

ספרי על ההנחייה של איל זקין, במה היא תרמה לפרויקט, מה הוא עזר לך להבין?

“איל היה שותף מלא לכל התהליך. הוא זה שדחף אותי לבחור בנושא לפרוייקט ולהבין שזה נושא מעניין וחשוב, בזכותו עשיתי פרוייקט הרבה יותר גדול ממה שדמיינתי. הוא עזר לי לבחור בפורמט המתאים, לדייק ולחדד את העיצוב כל שבוע מחדש, לייצר רצף דפדוף ורצף קריאה. הוא גם קרא את כל הספר ומכיר את כל הקטעים, השיח בינינו היה תוכני ועיצובי. הוא ידע גם להתעקש איתי ולהיות קשה, אבל גם לפרגן ולהרים”.

יש פה ממתקים רציניים

מגלשה שחורה - אורי לוטן. איור: רועי רחמים
untold

אורי לוטן מחליק אל עבר פיצ׳ר האנימציה הראשון שלו

אחרי רזומה מרשים של קליפים וסרטים מהממים, הבמאי והאנימטור אורי לוטן חזר למגלשות ילדותו במימדיון ועובד על פיצ׳ר אנימטיבי שעדיין בהפקה. שבוע לפני סיום קמפיין הקיקסטארטר, הוא מספר על התהליך ונותן הצצה מרתקת אל מאחורי הקלעים של הסרט.

קרא עוד »
הביאנלה לעיצוב ואמנות. צילום: טל סולומון ורדי
עיצוב

בועת אסקפיזם: הביאנלה לאומנויות ועיצוב מצדיקה את קיומה

כמעט בשקט, בין אירועי היום-יום (והיו אירועים) הצליחה הביאנלה לאומנויות ועיצוב הראשונה מסוגה בישראל לחמוק מתחת לרדאר, שלא בצדק. אור בורנשטיין היה שם כדי לחוות ולסקר את הצומת בין עבר, הווה ועתיד. מצד שני, היה אחד שפחות התלהב.

קרא עוד »
Filed under: סטודנטים ובוגרים, untold, איור וקומיקס, עיצוב, עיצוב גרפיTagged with: , ,