תגית: פרויקט גמר

Holocaust State of Mind

* סְטֵיְיט-אוֹף-מַיְינְד: מצב נפשי, מצב תודעתי, הלך רוח.

פרט מתוך הפרויקט. עיצוב: לירן חדשי

כשהייתי ילדה קטנה בבית ספר יסודי, לימדו אותי שביום השואה לובשים חולצה לבנה, עומדים בשקט בצפירה בפרצוף רציני, ומפחדים מהיטלר. כשהייתי בת 17, טסתי לפולין לראות מקרוב את מחנות ההשמדה, והסבירו לי שבשנה הבאה כשאתגייס לצה״ל, זו תהיה הנקמה המתוקה שלי בנאצים, שאני העתיד של מדינת ישראל ובזכותי לא תהיה שואה שניה. חבל לי שהזיכרון הכי חזק שלי מהמסע לפולין הוא שנישקתי בת כששיחקנו אמת או חובה באחד הלילות במלון. אבל זה כבר נושא לסיפור אחר.

אז נכון שמדובר בטראומה הפרטית של סבא וסבתא שלי, וצריך לזכור ולהנציח ולספר, אבל יש הרבה צורות של זיכרון, ונראה שהחברה הישראלית בחרה בנרטיב מאוד ספציפי.

הפוליטיקאים שלנו דואגים להזכיר לנו כל יום שאסור שהשואה תחזור, מראים לנו בדרכים שונות איך היא אורבת מעבר לפינה. התקשורת הישראלית מחזקת אותם ונהנת לפרסם כותרות עסיסיות שמושכות את העין וגורמות לנו להקליק. השמאל אומר לנו שהכיבוש לפלסטינאים הוא כמו השואה ליהודים, שהילדים בסוריה הם כמו סבא וסבתא שלנו בשנות ה-30. הימין מטפטף לנו שכל הערבים רוצים לזרוק אותנו לים בדיוק כמו שהנאצים רצו, לכן מותר ורצוי שנגן על עצמנו בכל דרך. כל האמצעים כשרים, העיקר שהשואה לא תחזור.

צל השואה מלווה אותנו כל החיים, ואני מרגישה שאנחנו נמצאים במעין “Holocaust State of Mind”. כל אסון הוא יחסי, כל החלטה היא מוצדקת, מותר לנו הכל כי רצחו את המשפחות שלנו בתאי הגזים. אנחנו נהיים יותר ויותר גזעניים, קורבניים, ולאומניים.

״אין יום שעובר בלי שמזכירים את השואה בתקשורת הישראלית״. 

את המשפט הזה אמרה לי אמא שלי. היא שמעה את התיאוריה הזו מד״ר סיגל ברקאי, מרצה שלה בסמינר הקיבוצים. המשפט הזה לא יצא לי מהראש. עניין לבדוק אם יש בו אמת, רציתי להבין איך נראית השואה בתקשורת, והוא היה נקודת הפתיחה לפרויקט הגמר שלי במנשר.

בחרתי להתמקד בשלושת העיתונים היומיים הגדולים בישראל: ״הארץ״, ״ידיעות אחרונות״ ו״ישראל היום״. בכל בוקר במשך חודשיים, פתחתי את העיתונים וחיפשתי אזכורים לשואה, מילים ששייכות לשיח כמו גרמניה הנאצית, היטלר, אייכמן, אושוויץ, אנה פרנק, ועוד. כשמצאתי מילה, סימנתי אותה במרקר צהוב.

ערימות עיתונים בסלון. צילום: לירן חדשי

תוך כדי המחקר, כשכבר התחילו להיערם לי בסלון שלוש ערימות ענקיות של עיתונים, הבחנתי שהתוכן מגוון ויש הבדל בין סוגי הכתבות וההקשרים לשואה. חילקתי את הכתבות לשניים:

1. כתבות שעוסקות בשואה. למשל, כתבה על העלאת קצבאות לניצולי שואה (שקל אחד ליום, סיפור אמיתי). קראתי להן ״כתבות ניצוֹל״.

2. כתבות שמנצלות את השואה, להן קראתי ״כתבות ניצוּל״. מה זאת אומרת ניצוּל? כתבות שבהן שיח השואה הוצא מהקשרו והמילים משמשות להעברת מסר אחר. למשל, פרסום ציוץ של דונלד טראמפ:

״יריבים נוכלים מנסים להקטין את הניצחון שלנו עם חדשות מזויפות. זה מצב מביש. האם אנו חיים בגרמניה הנאצית?״

(ישראל היום, 12.1.17)

או טור בידיעות אחרונות שכתב יאיר לפיד, יו״ר מפלגת ״יש עתיד״:

״אבא היה ניצול שואה. בסוריה נרצחים ילדים. עשרות אלפי ילדים רעבים ונידונים למוות, כמו שהוא היה״.

(ידיעות אחרונות, 28.12.16)

וגם רוגל אלפר, בדרכו העדינה, הצביע בדיוק על החיבור הבעייתי בין שואה, יהודים וערבים:

״לוסי אהריש היא באמת ערביה טובה. היא כינתה את המתרחש בחאלב ״שואה״. זה כמובן מונח שמעורר הזדהות אוטומטית, מותנית, אצל יהודים״.

(״הארץ״, 23.12.16)

בסוף החודשיים אספתי את כל הנתונים וגיליתי שכולם מנצלים את השואה. מכל קצוות הקשת הפוליטית ובכל הזדמנות. היא מחזקת כל דעה ומעצימה כל טיעון.

יצרתי שלושה ספרים. ספר לכל עיתון. בכל ספר היו מרוכזים הנתונים הרלוונטים. כל עמוד בעיתון שבו היה אזכור לשואה, קיבל עמוד משלו בספר. לשני סוגי הכתבות, הניצוֹל והניצוּל, נתתי שני צבעים שונים, כדי שיהיה ניתן להבחין בקלות האם מדובר בכתבה על השואה או כתבה שמנצלת את השואה. כתבה על השואה (ניצוֹל)- קיבלה מרובע בצבע שחור. כתבה שמנצלת (ניצוּל)- קיבלה מרובע צהוב. גודל המרובע נקבע על ידי הגודל המקורי של הכתבה, גודל של אחד לאחד.

תהליך העיצוב - הפשטה של האלמנטים בעיתון

הקורא המדפדף בספר יכול להבין במהירות את מקומה של השואה בתקשורת. בצלילה יותר מעמיקה אפשר להבין כמה מתוך הכתבות עסקו בשואה וכמה השתמשו בה למטרות אחרות, באילו מילים בחרו הכותבים להשתמש, מה היה ההקשר שבגללו נעשה השימוש בשיח השואה, האם זה היה ציטוט של פוליטיקאי או בחירה מכוונת של הכתב? מה המסר שרצו להעביר לנו? האם אמפתיה? רחמים? הפחדה? שנאה?

בסופו של דבר רציתי שהפרויקט יעלה את המודעות לנוכחות העצומה של השואה בחיי היומיום שלנו. על ידי תמצות כל המידע שנחשפתי אליו בחודשיים האחרונים והבאתו בצורה ויזואלית, ברורה וקריאה, יכולתי להציג את נוכחות השואה כעובדה חזותית בעלת נפח ממשי, ולהוציא אותה מההקשר המקובל.

הפרויקט נעשה בשנת 2017 אך הנושא ממשיך להיות רלוונטי גם היום, ולדעתי רק ילך ויהיה יותר נוכח עם ההתחזקות של הגורמים הקיצוניים בעולם, עם עליית השנאה כלפי מהגרים ומיעוטים, ועם הסובלנות שהולכת ונעלמת. כנראה שהשואה תמשיך לככב בכותרות הראשיות בכל פעם שביבי או טראמפ ישוו את פוטין להיטלר או את איראן לגרמניה הנאצית, כי זה לוחץ על כל הנקודות הרגישות של עם ישראל וזה עושה את העבודה. אבל אולי אצליח לגרום למי שקורא את זה לצרוך את החדשות בצורה מודעת וביקורתית, לחשוב מה עומד מאחורי המילים האלו, מה האינטרס של מי שכתב את הדברים. אנחנו יכולים לבחור למה להאמין ובמה להטיל ספק, אולי לבחור את המילים שלנו קצת יותר בקפידה ובכך לתת לשואה את הכבוד שמגיע לה. להמשיך לספר ולהזכיר את ההיסטוריה, אבל לא לתת לה לנהל את חיינו.

קישורים:

liranhadashi.com

The full project

אינסטגרם: liranhadashi

הפרויקט נעשה במסגרת לימודי תקשורת חזותית במנשר, יולי 2017.

ראש מחלקה: עמית טריינין

מנחה: רונה שפיזמן

 

יש פה ממתקים רציניים

יפה לך
untold

הסיפור מאחורי תערוכת ׳יפה לך׳

שיטוט שגרתי ברחובות תל אביב בקיץ 2015, הוא שהוליד את המוטיבציה לפרויקט. המדרכות אז היו מוצפות בכרטיסי הביקור הידועים לשמצה שפרסמו מכוני ליווי וצרכנות מין. המפגש עם הכרטיסים הללו הוליד אצל תמר מושינסקי, מעצבת גרפית שרק סיימה את לימודיה במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, את התגובה הראשונית ״איכס, איזה עיצוב מחריד״.

קרא עוד »
untold

היום בו קינוחים יוצגו במוזיאון

אלון שבו הוא שף־קונדיטור, אמן ומעצב קינוחים. מי שהתחיל אי־שם לפני שנים ספורות, הגיע למעמד מכובד בקונדיטוריה הישראלית לא מעט בזכות האסתטיקה המובחנת שלו. מהעבודה הקשה במטבח ועד ימי צילום מורכבים, הכל מתועד בחשבון האינסטגרם של שבו. שווה לקרוא את הכתבה עם אוכל בפה, עדיף מתוק, ולהיזהר לא לרייר על המסך.

קרא עוד »
Mixtapes

Mixtape – Talie Gleitzer‏

במהלך שבוע האיור-2018, לה-קולטור מציגים את תערוכת האמנות הגדולה ביותר בשבוע האיור, שיתפרש על פני סופ”ש שלם, בו יוצגו וימכרו איורים בנושא: בית. בתערוכה יציגו כ-100 מאיירות

קרא עוד »
Filed under: untold, היסטוריה, להכניס למצב טיסה, עיצובTagged with: , , , ,

איך לא להיכשל בפרויקט הגמר

Spokenotes - Tal Solomon Vardy

איך לא להיכשל בפרויקט הגמר

עשיתי פעמיים את פרויקט הגמר בשנקר. בראשון נכשלתי, בשני הצטיינתי. כמה טיפים חשובים שיאפשרו לך לעבור את פרויקט הגמר בלי להיכנס להתקף חרדה, ואפילו להנות מהדרך. בסופו של דבר, זה כולה עוד פרויקט, ואפשר לקחת ממנו הרבה דברים טובים.

הגשתם את פרויקט הגמר, הצגתם בתערוכת הבוגרים ונכשלתם? תנחומיי! כי זה בדיוק מה שקרה לי. אין ספק שהמקרה הזה הכניס כמה סטודנטים של שנה ג׳ להתקפי חרדה, והגיע הזמן להרגיע אותם. גבירותיי ורבותיי, המדריך. להלן 5 טיפים כיצד להימנע מכישלון בפרויקט הגמר שלכם:

זה לא זמן טוב ללמוד דברים חדשים

הרעיון הראשון שלי היה VJ אינטראקטיבי עם הקהל. טסתי עד לברלין הקרירה בתחילת סמסטר ב׳ ושם הבנתי שאין סיכוי שאצליח להרים את האופרציה הזו ב־3-4 חודשים, במיוחד שהידע שלי בתחום ה-Motion הוא לא מעמיק מספיק (עדיין). זה כלל ללמוד תוכנות חדשות שאני לא מכיר בטווח זמן מאוד מצומצם (כי העיקר הוא הקונספט והעיצוב). סתם שרפתי זמן יקר על רעיון טוב אבל לא בר ביצוע. בסוף חזרתי לאזור הנוחות שלי – אינטראקטיב. עיצבתי אפליקציה, Hool.Ninja, ובניתי לה דמו עובד באופן מלא ב-Principle. אבל פאק, עדיין נכשלתי. הטיעונים בהגשה הקשוחה שעברתי היו שאין כמעט עיצוב (=מסה של מסכים), ולכאורה, בגלל שההיקף קטן – הוא לא מספיק בשביל לעבור.

בפרויקט הגמר השני – Spokenotes – החלטתי לחזור לפרינט. כבר בתחילת הסמסטר הבהרתי לעצמי שעם דברים מודפסים אי אפשר להתווכח. ספר ששוקל 700 גרם – הוא קיים, אפשר לדפדף בו, אפשר לראות את ההיקף. כשיש לך רק מסכים, לך תסביר את כל העבודה מאחורי הקלעים.

חיבור טוב עם המנחים

לא משנה כמה ניסיון יש לכם, כמה עבדתם בפרילאנס בשנים שהייתם סטודנטים, אתם בסופו של דבר באקדמיה ויש לה חוקים אחרים מהעולם האמיתי. בשנקר למשל יש קבוצות הנחיה, וכל קבוצה מקבלת 2 מנחים. חשוב מאוד שיהיה חיבור טוב עם המנחים שלכם, עדיף עם כאלו שלמדתם איתם בעבר ואתם מכירים את דרך העבודה שלהם. זה קריטי, בעיקר כי זה יכול לתרום לכם המון.

בפרויקט הגמר הראשון לא היה לי חיבור טוב. בהתחלה היה בסדר, ומהגשת האמצע דברים הלכו והחמירו. יש דבר כזה שאין כימיה, זה לא אומר שאתם סטודנטים בעייתיים, וחשוב לשים לב לזה כבר בהתחלה. במקרה הצורך – להחליף קבוצת הנחיה.

בפרויקט הגמר השני המנחים תרמו לי המון, ברמה השבועית, ובלי האינפוטים שלהם הפרויקט לא היה מגיע לעומקים שהוא הגיע אליהם. היה לי כיף לכל אורך התהליך, ולקחתי ממנו דברים לפרויקטים אחרים שעבדתי עליהם אחרי.

יש לכם חיים שלמים לעצב אינטראקטיב

ולכן, כדאי שפרויקט הגמר שלכם ינוע באזורים של וידאו/מוצר פיזי/פרינט (פוסטרים, ספרים, פנזינים וכו׳). יש לכם את המשך החיים לעסוק באינטראקטיב (אפליקציות, אתרים, VR). תנו לעצמכם לעצב משהו קצת אחר. אם נתרכז רגע בתערוכת הבוגרים, הרבה יותר קל להעריך ספר עבה, מוצר פיזי כלשהו או וידאו מושקע, מאשר ממשק משתמש. במסך כמעט ולא ניתן להבין את נפח וכמות העבודה שנדרשה כדי להגיע לתוצר הסופי. בנוסף, למרבית האנשים אין ממש כוח לעבודות אינטראקטיב בתערוכת הבוגרים (זה לא צריך להיות שיקול עיקרי, אבל סתם מבאס).

חבל על הזמן — קחו תוכן מוכן

אחד הדברים שאני מתעקש לגביהם בעבודה שלי הוא תוכן איכותי ומעניין. משתדל לא להיכנס לפרויקטים שהתוכן בהם לא מעניין, כי זה מתסכל אותי. אף על פי כן, אין שום סיבה שתבזבזו את הזמן שלכם על יצירת תוכן, כי הציון שניתן לכם לא כולל שיפוט בנושא. מבחינת האקדמיה מה שמשנה זה העיצוב ורק על פיו אתם נמדדים. ברוב עקשנותי, יצרתי טבלה משוגעת באקסל עם 120 מקומות מדהימים לברלין, ברצלונה וניו-יורק. בזבוז זמן? בטירוף. עדיף לקחת טקסט קיים ולעשות לו קופיפייסט.

בפרויקט הגמר השני, כל הטקסטים האקדמים בתחילת הספר – העתקתי וערכתי ממקורות קיימים. ידעתי שבמילא אף אחד לא קורא אותם, ועדיף שהם יכתבו על־ידי אנשים מנוסים ממני בתחומים שסקרתי (וכמובן – שמתי קרדיט מלא בסוף הספר).

ספרו את הרעיון שלכם לכל מי שמוכן להקשיב

אחד הדברים שנהניתי לעשות בסמסטר הוא פיץ׳ על הרעיון של פרויקט הגמר לאנשים שאינם מתחום העיצוב. לא תאמינו כמה האינפוטים שלהם יעזרו לכם בתהליך. ככל שתספרו על הרעיון לכמה שיותר אנשים – זה יאפשר לכם לזקק אותו לדבר קוהרנטי וברור, וגם – יוריד את הסטרס המשוגע לקראת ההגשה עצמה כי דיברתם עליו כבר עשרות פעמים כבר.

לסיכום, נסו לא לסבך את עצמכם בהפקות שאינן ברות ביצוע בזמן סביר של חודשיים (זה מה שנשאר נטו לביצוע, ויש שיטענו שאפילו פחות). מאחל לכם המון בהצלחה, אני זמין לשאלות והתייעצויות בפייסבוק ובמייל.

יש פה ממתקים רציניים

להכניס למצב טיסה

HAIFA – WALLS FESTIVAL

קירות צבעוניים זה לא דבר נפוץ בחיפה, במיוחד לאחר הקמת קומנדו הגרפיטי של העירייה, אז כשפסטיבל הקירות מגיע לעיר, יש הרגשה של בריזה צבעונית שנושבת

קרא עוד »
אסף ארביב (צילום: נעמי מרוז)
untold

אסף ארביב לא מוותר על הפיזיות

המעצב והצלם אסף ארביב לא אוהב להיצמד למובן מאליו. כבר בלימודים בשנקר, כשכולם רינדרו תלת־מימד כמו משוגעים עד שעה לפני ההגשה, הוא החליט לצלם פיזית, בוידאו, את חומרי הגלם. ההחלטה האסתטית הזו והסזיפיות הגלומה בתוכה, הכתיבה לו קו לא קוהרנטי, מעניין ואחר.

קרא עוד »
Filed under: untold, אספרסו קצר, עיצובTagged with: , ,